מבחן דרכים: פיג'ו RCZ

לקראת סוף המילניום הקודם פיג'ו שינו תפישה והחליטו שמכוניות מהנות לנהיגה זה כבר פאסה ואף אחד כבר לא מחפש פוטנציאל עלום מעבר ליכולת להגיע מכאן לשם בנינוחות. מחד, אפשר להסכים עם קביעה זו בכל הקשור למכוניות המיועדות לשימוש משפחתי, אך מנגד להיות תמימי דעים עמם כשקביעה זו מחריבה את עולמן של המכוניות הספורטיביות. פיג'ו 306GTI6 הייתה האחרונה בשושלת הספורטיבית המפוארת והייתה לאחת מה'הוט-האצ' הנעה קדמית הטובות בכל הזמנים. ה-206RC שבאה אחריה כבר הפגינה נסיגה וירידה בכושר הביצוע.

לפני כשנתיים כשבחנו את ה-207GTI, התברר לנו סופית שהקינג של הג'ונגל תלה את הרעמה מאחורי הדלת והלך לעשות ספונג'ה. לנו נותר רק צירוף האותיות הקדוש (והמעונה?) וגעגועים לאותה שובבות על ארבעה גלגלים. אבל האם הגאולה ניצבת בפתח דלתנו? בהשקת ה-RCZ בה נכחנו, גילינו על כבישי ספרד שפיג'ו החליטו לצאת מהשבלונה ולמלא את החלל הספורטיבי עם מכונית קופה טהורה ועתירת יכולות. וכעת, במפגש ראשון עמה בארץ הקודש יצאנו לבדוק האם גם על הכבישים שלנו חזר האריה לשאוג?

ה-RCZ הוצגה לראשונה בתערוכת פרנקפורט 2007 תחת השם 308 RC-Z, היות והיא חולקת פלטפורמה עם המשפחתית הקומפקטית. גם עיצוב החזית דומה לזה של ה-308 אולם מעבר לו, היא הציגה אלמנטים שהשאירו רבים עם פה פעור (ואחרים שהכריזו שמדובר בהעתק של אודי TT). למען האמת, יש משהו בטענה הנוגדת. כמו הגרמניה, גם RCZ שומרת על נוסחת הקופה 2+2, עם עיצוב מודגש וגג היורד בחדות לאחור. אלא שפיג'ו העזה יותר עם הקונספט ועוד יותר עם ההחלטה להביא אותה לייצור סדרתי AS IS.

מכל זווית שלא תסתכלו עליה, ה-RCZ הזו מדהימה. את גופי התאורה, התפיחות בבתי הגלגלים בעיקר מאחור, הקורה האורכית המודגשת ואפילו את שמשת הדאבל באבל החליטו מעצבי פיג'ו להשאיר. מה כן השתנה (וחבל שכך)? לוע המפלט המרכזי הכפול של גרסת התצוגה הוחלף בצדי כפול וקונבנציונלי יותר.

גם הביקורות המעטות לא מפריעות לנו לסכם ולומר שהצרפתייה הזו לא צריכה להרגיש נחותה כשאומרים לה שהיא העתק – לטעמנו, בסעיף העיצוב היא מביסה את אודי בקלות. גם אם ימצא מי שיגיד שהיא לא יפה (היה אחד כזה), אף אחד לא נשאר אדיש אליה ואת כמות המבטים שהיא משכה במשך ימי המבחן, TT לא תקבל במשך דור שלם.

פתיחת דלת הנהג הגדולה (והכבדה) מזמינה פנימה. בניגוד לעיצוב המופגן מבחוץ, כאן בחרה פיג'ו לדבוק בסטנדרט שכיח יותר. הדשבורד והקונסולה המרכזית מגיעים מה-308 עם שינויים קלים ומתבקשים כמו למשל השעון האנלוגי בין שני פתחי המיזוג במרכז. גם גלגל הגה הוחלף לאחד ספורטיבי יותר (אחיזה מצויינת) דרכו ניתן לראות את לוח המחוונים שקיבל צבע כהה ואפקט דמוי קרבון.

איכות החומרים וההרכבה מצויינים וכך גם הגימור. במקום פלסטיק, את הדשבורד כולו מעטר ציפוי עור עם תפרים עדינים, כמו גם בידית ההילוכים ובלם היד. גימור 'פיאנו' (שחור מבריק) נבחר לקונסולה המרכזית וזו עדיין נראית פשוטה יחסית ביחס לארכיטקטורה הכללית.

מהר מאוד מבינים שיש סיבה מדוע תא הנוסעים לא עוצב בפראות. ב-RCZ הנדסת האנוש טובה מאוד, כל המתגים נמצאים במרחק נגיעה ובדיוק במקום שמצפים למצוא אותם וידית ההילוכים נופלת ישר לתוך היד. אם דבר מה לא נמצא במרחק נגיעה, משמע האוחז בהגה אינו ממוקם כראוי במושב הספורטיבי והחובק.

בעוד המרווח הפנימי מצוין לנהג ולנוסע, הוא אינו כזה למי שמחליט לשבת מאחור. למעשה, אף אחד לא יכול ממש לשבת שם אם הוא לא ילד בגובה מטר שלושים לכל היותר. הגג המשתפל מטה לא משאיר מקום לראש וגם מקום לרגליים אין ממש בנמצא. זאת גם הסיבה מדוע המושבים שם הם יותר כמו ציור על הקיר מאשר מושבים אמיתיים. לטובה נציין את תא המטען הנדיב והשטוח הלא אופייני למכונית שכזו.

האריה הבורגני לימד אותנו במרוצת השנים שמפיג'ו כבר אין מה לחפש בסעיפי ההתנהגות וכדי להימנע מדעות קדומות, יצאנו לדרך בלי ציפיות מיותרות. התחושה הראשונה מגיעה מהמתלים תודות לסטנדט הסלילה המקומי, ע"ע "כך (לא) סוללים רחוב בישראל". הכיול הקשיח מורגש מייד, אולם הוא לא כזה שמפר את שלוות הנוסעים יתר על המידה.

בין עוד כיכר לרמזור, RCZ רומזת שכדאי מאוד שנתקדם, כי למנוע שלה יש הרבה מה להציע. יחידת ה-1.6 ל' טורבו, ההיא המשותפת לה ולב.מ.וו, מפיקה כאן 200 כ"ס ב-5,500 סל"ד אבל מה שיותר מגרה הוא המומנט. עם 28 קג"מ מרביים כבר ב-1,700 סל"ד ויחסי העברה אופטימליים בתיבה הידנית (שישה הילוכים), הפוטנציאל הגלום במנוע הזה מתגלה עוד לפני שמספיקים לשחרר את הקלאץ' במלואו. אבל רגע, סבלנות, העיר בשיפוצים. אחרי שעה בפקקי גוש דן, הכביש לפנים נפתח וסוף סוף אפשר לבדוק מה באמת מציעה לנו ה-RCZ. ואוהו, מה שהיא מציעה...

דוושת הגז עוד לא נגעה ברצפה והמנוע כבר שולח את הקופה בשעטה קדימה בזכות המומנט הרב שמתקבל בסל"ד נמוך כל כך. יחסי העברה קצרים בדיוק במידה עד הילוך רביעי והנוף מלפנים הופך באחת לתמונה מטושטשת במראה. שני ההילוכים הבאים ארוכים מעט יותר לטובת צריכת הדלק בשיוט (כ-18 ק"מ לליטר ב-3,000 סל"ד) ולא שזה מפריע לה להמשיך ולהאיץ. האריה על הפרונט כנראה צוחק בזמן שהוא בורח קדימה ורק ההיגיון הבריא שעדיין נשאר לנו בראש מצליח לעצור את ההתלהבות שלו שעלולה להסתיים בבירקורטיה ארוכה עם החוק - "פיג'ו עצור בצד-רישיונות-מודה אדוני השופט, לא עמדתי בפיתוי".

על הכביש המהיר המתלים הקשיחים מורגשים היטב, בעיקר כאשר האספלט הופך גלי. באופן אישי, אני מעדיף כיול שכזה, אחרים יתלהבו ממנו פחות. אלא שעם ההגעה לכביש המפותל, הם ישכחו לה את הקופצנות העצבנית כי ה-RCZ היא הפיג'ו המודרנית הכי קרובה למה שהכרנו פעם במכוניות ההן. יחידת הכוח המוצלחת ותיבת ההילוכים היעילה משתלבים היטב עם השלדה הזו שלא ממש מרגישה מוטרדת מהמהירות בה היא מוכנסת לפניה. ההגה חד ומדוייק ואולי הוא המתקשר ביותר שהחזקנו ביד בעידן התגבור החשמלי מבית פיג'ו. אבל עזבו הגה, מספיקה דוושת הגז כדי לכוון את הקופה לכיוון הרצוי ורק תבקשו וגם הישבן המעוצב יצא החוצה במחול מבלי שתרגישו לרגע שאתם עלולים לאבד אותו.

קשה לסרב לכביש המפותל הזה שגורם לכל הילוך לדגדג את מנתק ההצתה רגע לפני שעוברים להילוך הבא. חלוקת היחסים כאמור מצויינת ולרגע לא מורגשת נפילת כוח. גם הצליל הנלווה מהאגזוז הוא כמו שטן המפתה אותך לדבר עבירה ועדיף שנעצור כאן כי... דווקא בלעצור נרשמת הערה. דוושת הבלם ספוגית ולא מאפשרת לנהג להרגיש דרך הרגל את יכולת ההאטה המרשימה שדועכת רק אחרי שימוש מאוד ממושך.

כדי לעצור את כל החגיגה, לא צריך שוטר בשולי הכביש שיסמן לך שהגיע הזמן לעזוב את ההגה לזמן מה. הקנס מגיע כחבילה אינטגרלית בדמות צריכת דלק שהופכת מחסכונית מאוד למופרכת בעליל. בזמן הנסיעה בפקק של הבוקר הראה מחשב הדרך (שאופס ביציאה מהבית) 13.4 ק"מ לליטר, נתון מצויין עבור נסיעה של "בית - עבודה". אבל בתנאי שהבית לא בערד והעבודה בים המלח כי הלוך חזור בכביש הזה הורידו את צריכת הדלק הממוצעת ל-7.9 ק"מ לליטר, כולל ה-100 ק"מ הרגועים חזרה לגוש דן.

את שורת הסיכום כבר כתבנו בעצם. RCZ היא הכי פיג'ו כמו של פעם, זו שהיה כיף לנהוג בה ולא משנה לאן ויש גם בונוס בדמות עיצוב מרשים. בגרסה זו עם המנוע הבכיר והתיבה הידנית, היא גם מאפשרת לחובבי הנהיגה להפיק ממנה את המקסימום האפשרי כיום מבלי להתפשר, אלא בעניין המושבים מאחור. תג המחיר אם תהיתם, עומד על 240 אלף שקלים.

אלא שמכונית שכזו אינה בלעדית רק לממהרים והממהרות. החושקים בתשומת לב יסתפקו גם בגרסת ה-155 כ"ס (מנוע זהה) עם אותה תיבת ההילוכים ידנית שעלותה 190 אלף שקלים או 200 אלף לאוטומטית. מבחן השוואתי מול אודי TT? הממ... יש מצב.