התאבה לכוח וביצועים הובילה אותנו ישירות לסיפונה של ה-C קלאס החזקה ביותר באירוע ההשקה שנערך בטנריף. גרסת ה-350 שלה מנוע V6 בריא בנפח 3.5 ליטר שמפיק 306 סוסים חסונים ומעביר אותם דרך תיבת ה-7G טרוניק (שבעה הילוכים) אל הגלגלים האחוריים. בעוד שהנעת המנוע בחניית שדה התעופה כמעט שלא לוותה בשום צליל, בשניה הראשונה שהכביש נפתח לפנינו והמצערת נפתחה לרווחה, כוח לא ממש חסר לה. להיפך, היה ממנו יותר ממספיק. בשפע.
אולם, רק אחרי סדרת פיתולים מסחררת בכביש שסדרו לנו המארחים ממרצדס, עברנו אל הקבינה של גרסת ה-200, הבנו מה פספסנו עד עכשיו. מה שהגרסה הצנועה בהרבה מכל הבחינות הצליחה לעשות לנו יותר מזו החזקה והבכירה (לפחות עד שתופיע גרסת ה-AMG).
אז מה התחדש שם בעצם ב-C קלאס של מרצדס, אחת מהמכוניות החשובות ביותר של החברה משטוטגארט? האם העדכון של אמצע החיים שנגע בעיקר בליטושי עיצוב, באמת משנה כל כך? יצאנו לבדוק.
טוב מראה עיניים
את השינוי הממשי ביותר בעיצובה החיצוני עברה ה-C קלאס בדורה האחרון שהושק בעולם בחודש מרץ 2007. עד אז הסדאן הקטנה הוסתרה בצל אחיותיה הגדולות, בטרם זכתה ליחס הראוי לה ולאישיות בפני עצמה. אולם מאז אותה הולדת דור, חלפו עברו בדיוק ארבע שנים, ארבע שנים בהן אפילו ה-C הזו התבגרה קצת ואנו נעשינו מעט יותר אדישים אליה.
אז כמקובל, מרצדס העבירו אותה סדרת שינויים ויזואליים, טכניים וטכנולוגיים כדי להמשיך ולשווקה עוד כשלוש שנים בטרם יוצא הדור הבא החדש לגמרי. העדכונים כוללים פגושים חדשים מלפנים ומאחור שמוסיפים ממד של אגרסיביות להופעה, יחידות תאורה חדשות שמשלבות (כמה מפתיע) נורות 'לד'. מכסה המנוע הוחלף באחר העשוי מאלומיניום לטובת הפחתה במשקל (משקל נמוך יותר מסייע גם בהורדת כמות פליטת המזהמים). גם בשלב מתיחת הפנים, ה-C מוצעת עם שני גרילים לבחירה - אחד קלאסי ועדין או אחר בולט יותר בהופעתו.
מיד עם הכניסה לתא הנוסעים מבחינים בשינוי המסיבי שעבר על הדשבורד. מתיחת הפנים כללה את החלפתו המלאה של זה, עם שינוי עיצוב מתבקשים כך שכעת הוא מתחבר טוב יותר לעיצובן של הדלתות, מכיל את המסך הגדול בתוך חופה משל עצמו (בדומה ל-E קלאס), קיבל פתחי אוורור חדשים (טרפזיים במרכז, עגולים בצדדים), לוח מחוונים חדש, את גלגל ההגה של ה-CLS וגם בחירת הצבעים נעימה יותר. ברשימת האבזור האופציונלי נוספו פריטים רבים (מאוד) כמו לדוגמה, מושבים עם אוורור פנימי לראשונה בדגם זה. על איכות החומרים, מיותר להרחיב. זו טובה מאוד ומצטרפת לאיכות הרכבה מעולה כצפוי ממכונית של מרצדס.
רגע לפני היציאה לדרך
אחרי שנסקרו בפנינו כל השנויים והעדכונים, המפתחות נמסרו לידנו ואנחנו קפצנו מיד לתוך גרסת ה-350. ה-C קלאס מוצעת עם שלל גרסאות מנועים, בנזין ודיזל בנפחים קטנים וגדולים, כדי לפנות לקהל יעד גדול ככל הניתן. אולם, מבין כל המנועים, שלושה רלוונטיים אלינו ביותר. זה הגדול בו בחרנו להתחיל (3.5 ליטר V6 עם 306 כ"ס - 272 לפני מתיחת הפנים) ושני מנועי 1.8 ליטר טורבו בנזין שמפיקים 184 כ"ס (גרסת C200) ו-204 כ"ס (גרסת C250), כולם משודכים לתיבת ה-7G טרוניק פלוס החדשה, כולם מצוידים בהזרקת דלק ישירה וכולם שייכים למשפחת ה-BlueEFFICINCY, כלומר לאלה שמתחשבים יותר בסביבה עם רמת פליטה נמוכה משמעותית של מזהמים מבעבר (שיפור של 31 אחוז בגרסת ה-350), גם על ידי כיבוי המנוע בעמידה.
בשלב ההתארגנות לנסיעה והשלכת התיקים אל תא המטען מגלים תא נוסעים מרווח גם מלפנים וגם מאחור, בטח שביחס למידותיה הצנועות של הגרמניה הזו. חיזוק לשימושיות היא מקבלת מתא המטען שמסוגל להכיל 475 ליטר בנפחו ולצמוח עוד בעזרת קיפול המושב האחורי (60:40).
מכשלה אחת מצאנו בעת הישיבה מאחורי ההגה וזו קשורה (עדיין) למיקומם של מנופי התפעול שמאחורי ההגה. מרצדס בחרו לפנות לגמרי את צדו הימני של גלגל ההגה ולהעביר שמאלה את המנופים, אחד שולט על המגבים, והאיתותים והשני שולט על בקרת השיוט. אולם המיקום הבעייתי של שניהם מיקם את זה העיקרי (של המאותתים) נמוך מדי ומעליו את מנוף בקרת השיוט, כך שפעמים רבות גרמנו לרכב להאיץ בפניה ימינה או להאט בפניה שמאלה, משום שתפעלנו בטעות את מנוף בקרת השיוט. לא נוח, לא נעים, אפילו מסוכן ועדיין לא הצלחנו להתרגל לתפעול זה.
ספרדי חריף
את מרבית כבישי האי טנריף ניתן לחלק לשני סוגים: עירוניים צפופים או הרריים מתפתלים בלי סוף, כשבניהם אפשר למצוא קילומטרים בודדים של אוטוסטרדה דו נתיבית. באופן אישי, אנחנו אוהבים את אלה העקמומיים יותר (מהסיבות המובנות) והמארחים תכננו עבורנו עשרות קילומטרים מסולסלים שכאלה.
אחרי שנשבענו לא לאותת כדי לא להפעיל בטעות את בקרת השיוט, התחלנו לאסוף משובים מה-C קלאס החדשה. עד לקטעי הנהיגה, גרסת המבחן שלנו שצוידה במתלים רגילים (קפיץ ובולם, ללא אפשרות שינוי כיול) הציגה ספיגה טובה לשיבושים המקומיים הרבים, אך על הצד הקשיח של הסקלה. מדי פעם הצליחה מהמורה כזו או אחרת לחדור את מעטפת השיכוך, אבל לא ברמה שתפריע את מנוחתנו.
גם בידוד הרעשים שמר על איכות גבוהה כשרוב הצלילים נשארים בחוץ, גם אלה מוחזרים מהכביש או מהצוקים שבצדי הדרך. כשהקצב עולה, מגלים את התרומה של הקשיחות היחסית של המתלים, עד כדי שה-C הזו חושפת תכונות ספורטיביות ביסודן. ההגה חי ופעיל, בניגוד לטרנד האילם האחרון, הבלמים נושכים היטב וכשמעבירים את תיבת ההילוכים למצב ספורט (החכם מוריד הילוכים לפני פניה, מעכב העלאות וכו') או בייחוד לזה הידני עם המנופים מאחורי ההגה (מצב האקונומי מסרס את הכוח), היא גם נעשית מהירה למדי. דף הנתונים מספר על 6 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית שהוגבלה אלקטרונית ל-250 קמ"ש ועל פי התכווצות האברים בהאצות, אין לנו סיבה שלא להאמין לכך.
בהמשך, מהגרסה הבכירה ביותר, עברנו גם אל זו הצנועה ביותר שלה כאמור 184 סוסים בלבד ממנוע מוגדש טורבו. משום שאנו כבר מורגלים לפגוש במנועים קטנים ויעילים, יכולת התאוצה המרשימה של המנוע הזעיר של מרצדס (8.2 שניות ל-100 קמ"ש, 237 קמ"ש מרביים) לא הפגינה חוסר של ממש, גם כשהרשמים מהמנוע החזק עדיין טריים בראשנו. גרסת ה-250 מקזזת שניה נוספת במירוץ המסורתי ל-100 קמ"ש.
המנוע הקטן נושם היטב כבר מתחת ל-2,000 סל"ד, כוחו מתגבר בליניאריות וזה די כיף למשוך אותו אל התחום הגבוה והמזהם של הסל"ד. אולם, את ההבדל העיקרי רושמת גרסה זו לזכותה בכל הקשור לתחושות מההגה וההתנהגות. המנוע הקטן חוסך מהציר הקדמי קילוגרמים רבים והופך את זה למוחשי ומתקשר בהרבה דרך גלגל ההגה. בפניות חדות ההבדל מורגש בכך שדווקא הגרסה צנועת המנוע ששה להכניס את האף לפניות יותר מאשר זו מרובת הצילינדרים.
בדרך לארץ
פרק זמן ההתרשמות שניתן לנו מה-C קלאס החדשה בטנריף היה קצר יחסית, אך עדיין ניתן היה לחוש בשדרוג שחל בה זאת משום שהיא לא רק נראית מעט טוב יותר, אלא גם איכות השהיה בתא הנוסעים שלה שופרה וגם ציודה במנועים מעודכנים תורם את חלקו. ה-C קלאס החדשה, כמו ה-SLK בה נהגנו באותו אירוע השקה, תגיע גם כן לישראל בתחילת חודש מאי בשלוש גרסאות המנועים, C200, C250 וה-C350. מחירי הגרסאות טרם נקבעו, אך אלה צפויים להיות דומים לקיים היום.