פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מה הועילו חכמים בתקנתם

      משרד התחבורה שוב מנסה להוריד עברייני תנועה מהכביש באמצעות רשות הרישוי. יוזמה קודמת בוטלה על ידי בית המשפט, וגם כעת היא לוקה בפגמים

      משרד התחבורה החל לפני מספר ימים לשלול את רישיון הנהיגה של נהגים אשר צברו עבירות תעבורה חמורות במשך חמש השנים האחרונות. כך, בימים האחרונים פסלו פקידי רשות הרישוי את רישונם של עשרה נהגים בעלי עבר תעבורתי מכביד לתקופה של חמש שנים.

      יוזמה דומה בעבר של שר התחבורה דאז שאול מופז, נפסלה על ידי בית המשפט העליון בפסק דין שניתן בשנת 2009. בהרכב של שלושה שופטים נקבע כי היות ויוזמת השר לא כוללת קריטריונים ברורים והנחיות מפורטות על פיהן יקבע פקיד הרישוי האם לפסול את הנהג מלהחזיק ברישיון הנהיגה, הרי שעל המדינה לפעול ולקדם חקיקה בנושא. בית המשפט לא הכשיר את "שרץ הפסילה השרירותית" שעל פי אותה יוזמה, התאפשר למשרד הרישוי להטילה בלא שקיימת הנחיה באשר למשך זמן הפסילה, בהתייחס לסוג העבירה וחומרתה.

      לצד הביקורת של בית המשפט, הוא אינו מצא פגם בענישה פעם אחר פעם לנהג, הנגזרת מהליך הענישה המוצע. בפועל, הנהג עלול להיענש מספר פעמים. פעם אחת - תוטל עליו פסילה על ידי בית משפט בגין העבירה אותה ביצע; פעם שנייה - תוטל עליו פסילה על ידי משרד הרישוי בגין צבירת הנקודות; ופעם שלישית - תוטל עליו פסילה על פי סעיף 56 לפקודת התעבורה שעל בסיסה מבקש שר התחבורה ישראל כץ, כמו קודמו מופז, לפסול את רישיון הנהיגה. על פי תפיסת בית המשפט העליון, המדובר בהחלטה מנהלית שאינה עונשית ושיפוטית, אלא מניעתית ולכן אין סתירה בין ההחלטות.

      לאור הנחיית בית המשפט, תוקנה תקנה - סעיף 212/ב' לתקנות התעבורה, הקובעת כי רשות הרישוי רשאית לפסול נהג מלהחזיק רישיון נהיגה למשך חמש שנים וזאת כאשר במשך חמש שנים רצופות שקדמו להחלטתה הוא צבר שלושים עבירות תנועה למעט עבירות חנייה, כאשר חמש עבירות מהעבירות הינן עבירות חמורות. כך למשל, נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה, חציית רמזור באור אדום וכדומה.

      נקודת האור החיובית לכאורה, הקיימת בתקנה, היא כי פקיד הרישוי רשאי לקצר את משך תקופת הפסילה בעת שמדובר בנהג שמצבו הרפואי חמור או מצבו של בן משפחתו הקרוב חמור ומצריך סיוע בניידות. ברם, פרק הזמן בו הוא יהיה מנוע מלהחזיק ברישיון נהיגה לא יפחת משלוש שנים. מעבר לכך, הגדיל מתקן התקנה וקבע כי פקיד הרישוי בפניו נערך השימוע לא יביא בחשבון טענה של הנהג לפיה הפסילה עלולה לגרור את איבוד פרנסתו וקבע, שטענה זו אינה מהווה משום שיקול לבחינת קיצור משך התקופה.

      אין ספק כי מדובר בתקנה דרקונית, וזאת מהטעמים הבאים.

      נדמה כי כוונת המחוקק היתה שונה

      תקנה 212/ב' מנוסחת באופן מעומעם, כך שלא ברור האם די בכך כי הנהג יצבור במשך חמש שנים שלושים עבירות תעבורה, למעט עבירות חניה, בלא קשר לסוג העבירות או לחילופין בתוך אותן שלושים עבירות תעבורה חמש מהן הן עבירות חמורות. כך למשל, נהג שנתפס שלושים פעמים במשך חמש שנים כשהוא אינו חוגר חגורת בטיחות, על פי התקנות קיימת עילה להטיל עליו פסילה מלנהוג למשך חמש שנים.

      נדמה כי כוונת המחוקק הייתה, שרק נהג שצבר שלושים עבירות תעבורה במשך חמש שנים ובמסגרתן חמש מהן הן עבירות חמורות, ירגיש את נחת זרועו של החוק.

      התקנה שוללת את זכות היסוד לחופש הקניין

      אם לא די בעוול שנוצר מהניסוח המעומעם, הרי שהקביעה כי איבוד מקור פרנסתו של נהג בשל הפסילה לא יהווה משום שיקול להטילה, עומדת בסתירה לזכותו החוקתית של הנהג לחופש הקניין שהרי נקבע כי זו זכות יסוד.

      בהליך שיפוטי רגיל, לבית המשפט נתונה הסמכות ובצדק לשקול את נסיבותיו האישיות של האדם ובכלל כן את המשמעות הפיננסית של איבוד מקור פרנסתו, זאת בטרם הוא מענישו בחומרה. אולם, על פי התקנה פקיד הרישוי מונחה מלכתחילה שלא לשקול שיקולי פרנסה. תמוה כי בעת שדן בית המשפט באישומים חמורים לא פחות כגון עבירת אלימות, הוא רשאי לשקול שיקול ענייני זה. נראה כי המדובר בקשיות עורף מיותרת.

      התקנה יכולה לדרדר את הנפסל לתהום פיננסית

      יתרה על כן, לשון התקנה כובלת בשרשרת נוספת את ידיהם של פקידי משרד התחבורה מאחר ואינה מאפשרת להם לקצר את משך תקופת הפסילה (למעט קיצורה לשלוש שנים לכל הפחות על פי הקריטריונים שמניתי לעיל), בכל אימת כי הם סבורים שיש טעם לכך. חוסר ההוגנות המשתמעת מכך זועק, שכן במקרים אחרים בהם נקבעו עונשי מינימום על פיהם מחויב בית המשפט לתעבורה לפסוק כגון בעבירת שכרות, נתונה לו הסמכות להורות על קיצור תקופת הפסילה בכפוף לנימוקים שיועלו בפניו.

      חוסר הגמישות שבתקנה עלול להביא את פקידי המשרד, בעל כורחם, למצב בו הם מדרדרים את הנפסל אל עבר תהום פיננסית כמו גם את הקרובים אליו הסמוכים על שולחנו, בלא שיש להם את האפשרות לשלשל אליו חבל הצלה.

      בית המשפט יכול לשנות את רוע הגזירה

      אלומת אור יחידה של צדק המאירה את האפלה המשפטית שיוצרת התקנה בוקעת מסעיף 57 לפקודת התעבורה, המאפשר לבית המשפט לתעבורה לשנות את רוע גזירת הפסילה שהוטלה על ידי משרד הרישוי ואף לבטלה לחלוטין תוך שהוא משכלל את מכלול הנסיבות והנימוקים שמועלים על ידי הנאשם ובכלל זה גם המשמעות של איבוד מקור פרנסתו.

      לסיכום, על אף מגמת ההחמרה המוצדקת של הרשויות במלחמה בתאונות הדרכים, נראה כי הדרך בה בחרו להשגת המטרה רומסת ברגל גסה זכויות אדם בסיסיות תוך שהיא מעלה תהייה באשר לאיזון הראוי בין הרצון להלחם בתאונות הדרכים לבין ההשפעה רחבת ההיקף שעלולה להיגרם לנהג עם פסילת רישיונו לתקופה של חמש שנים.


      * הכותב הוא עו"ד, מומחה לדיני תעבורה