מדי שנה מתרחשות בישראל תאונות דרכים רבות בהן מעורבים הורים שהסיעו לבדם את ילדיהם ליעדים יום יומיים. נסיעה למעון, טיפת חלב, בית הספר, חוג, חבר וכדומה. לפני שבועות אחדים בחג הפורים, אירעה תאונה קשה בה אימא שהסיעה את ילדיה למסיבת פורים בכביש 444 פגעה במשאית מאחור. האם וחמשת ילדיה נפצעו, הבן הבכור נפצע קשה. על פי חשדם של קציני משטרת התנועה התאונה נגרמה עקב היסח דעת שנוצר על ידי הילדים והוביל את האם להפנות את ראשה מהכביש בזמן הנהיגה.
מעטים ההורים המודעים לעובדה כי בזמן שהם מסיעים לבדם את ילדיהם הם נמצאים ברמת סיכון גבוהה ביותר לתאונה היות והילדים הם מקור בלתי נדלה להיסחי דעת. לדוגמה, אימא נוסעת עם בנה לפעוטון ובדרך נופל לו המוצץ והוא פורץ בבכי. האם שולחת יד לספסל האחורי ובמקביל מסובבת את ראשה על מנת להרים את המוצץ ולהכניסו לפיו. בפרק זמן זה הסיכוי לתאונת דרכים עולה מיידית במאות אחוזים. דוגמאות נוספת?
הורה מסיע את ילדו לחוג, בדרך ההורה מסתובב להביא לילדים חטיף שביקשו; הילדים צורחים/רבים מאחור; הילדים מבקשים לשמוע דיסק ואז ההורה מפשפש בתא הכפפות על מנת למצוא את התקליטון; הילד מושך בשערה של האם הנוהגת ועוד.
נתון נוסף שיש לשים עליו את הדעת הוא שהסוג הנ"ל של תאונות מתרחש ברובו במרחק של כ-15 דקות מהבית. הסביבה הביתית עצמה עלולה להחמיר את חומרת התאונות היות והיא מוכרת לנהגים ומכאן תחושת הביטחון גוברת וביחס הפוך, רמת הזהירות יורדת. במצב הנ"ל הנהגים נוטים לוותר על חגירת חגורות הבטיחות הן שלהם והן של הילדים ברכב, מה שעלול בעת תאונה להוביל לפגיעות קשות ביותר.
הילד מפריע, הנהג אשם
בתאונות רבות בהן מעורב הורה שהסיע את הילדים לבדו, אשמת הנהג אינה מוטלת בספק. השאלה הנשאלת היא האם ניתן למנוע את אותן תאונות. וכמו בכל דבר בחיים, המניעה מתחילה בהבנה.
תאונות הדרכים מחולקות לשלושה חלקים עיקריים: הגורם, האשם ולקיחת אחריות ומניעה.
הגורם בכל תאונה ישנו נהג הגורם לתאונה עקב סיבות מרובות שלמעשה כמעט כולן קשורות להיסח הדעת. במידה והגורם הינו הנהג האחר, אין לנו שליטה על כך.
האשם גם חלק זה אינו נתון לשליטתנו. חוקר תאונות במשטרת ישראל חוקר את נסיבות התאונה, מעביר את הממצאים לבית המשפט והוא הקובע את האשמה והעונש.
לקיחת אחריות ומניעה בכל מקרה, כאשר מגיעים לחלק השלישי זה מאוחר מידי כיוון שהתאונה כבר התרחשה. אז מה נותר לנו הנהגים לעשות? את כל האמור בחלק השלישי הווה אומר לקיחת אחריות ומניעה.
כאשר הגורם הוא הנהג האחר, כל מה שאנו יכולים לעשות הוא להבחין בגורם, להבין את דרך התנהלותו המהווה סכנה, לוותר על הגאווה והרצון לחנך ולעשות הכל בכדי שלא נגיע לנקודת מפגש עימו. אולם, כאשר הגורם הוא אנחנו, זה המקום שבו יש לקבל אחריות ולשנות את צורת החשיבה שלנו ואת התנהגותנו בכביש. כיום ניתן לומר בוודאות כי רוב התאונות שקרו להורים שהסיעו את ילדיהם ליד הבית, היו יכולות להימנע לחלוטין אם הייתה מוקדשת חשיבה והקפדה על כמה כללי בטיחות קלים ביותר ליישום.
ראשית יש לציין כי בכל נסיעה, גם בנסיעה קצרה של קילומטר בתוך הישוב שבו מתגוררים, חייבים לחגור את כל הילדים ברכב בחגורות בטיחות תקניות. אם יש יותר ילדים מחגורות, אסור בשום פנים ואופן לחגור שני ילדים בחגורה אחת היות והתוצאה עלולה להיות הרג של שניהם במצב של תאונה). ככלל, החוק מאפשר להסיע יותר ילדים ממספר החגורות במידה ויש היתר לכך ברישיון הרכב. היה והילד מסרב להיחגר, פשוט לא לנסוע. יש להדגיש כי בשנים האחרונות נעשו אין ספור קמפיינים לעידוד חגירת חגורת בטיחות בכל מושבי הרכב. עם זאת, על פי נתונים של אור ירוק עולה כי אשתקד נהרגו בישראל 40 איש היות והם בחרו לוותר על חגורת בטיחות.
מספר טיפים להורים נוהגים
לפני תחילת הנסיעה עם הילדים יש לתכנן את מסלול הנסיעה בצורה כזו שלא יהיה צורך להסחת דעת הנהג במהלך הנסיעה.
על הילדים לדעת כי נהיגה היא סוג של עבודה עבור ההורה וכמו שלא מפריעים להורה בעבודה לא מפריעים לו בזמן הנהיגה.
על ההורה להיות ערוך לנסיעה בצורה כזו שליד הילד יהיה כל מה שהוא יזדקק לו במהלך הנסיעה - שתייה, בקבוק, חטיף, צעצוע, ספר, חיתול, שמיכה וכו'.
מומלץ לחבר לפעוטות בקליפס לבגד את המוצץ כדי שאם הוא ייפול במהלך הנסיעה הילד יוכל להכניסו לפה לבדו.
במידה והילדים אוהבים לשמוע דיסק מסוים או לראות סרט, יש לדאוג שהוא יהיה במקום המיועד לכך לפני תחילת הנסיעה.
לא להתעסק עם סמארטפונים בזמן נהיגה. כיום ישנם הורים שמעדיפים במקום להכניס לאוטו ערימה של דיסקים להשמיע לילדים ברכב מוסיקה דרך האינטרנט הסלולרי. גם כאן יש לאתר את השירים לפני תחילת הנהיגה.
הורה שאמור להסיע את ילדו לחבר או חוג, עליו לדעת לפני הנסיעה במדויק היכן נמצא היעד ולא לחפש אותו בזמן הנסיעה באמצעות הקלדת היעד ב-GPS או שליחת .SMS על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עולה כי שליחת מיסרון בזמן הנהיגה מגדילה פי 23 את הסיכוי לתאונה.
מומלץ לא להשתמש בטלפון נייד בזמן נסיעה עם ילדים בכלל, גם עם יש דיבורית או טלפון ברכב. שיחות בנייד מגדילות פי 4 את הסיכוי לתאונה, וגם כך ההורה נמצא בסביבה של הסחות דעת.
בנסיעות בהן הילדים מגלים סימנים של שעמום מומלץ לערוך להם חידון או משחק בסגנון "מי שלא מפריע", "מי שלא מדבר" או " מי שלא רב" מקבל פרס.
היה וישנו ילד בוגר במושב האחורי כדאי למנות אותו לאחראי בטיחות בנסיעה.
במידת הצורך אם הילדים רבים באופן משמעותי או ישנו בכי היסטרי מצד התינוק יש לעצור בצד הדרך, באופן בטוח שלא יסכן את הרכב, כלי רכב אחרים ולא את הולכי הרגל. לטפל בבעיה, להמתין מספר דקות לראות שיש שליטה מלאה במתרחש ברכב ולהשתלב באופן בטוח בתנועה.
נהיגה קודמת לכל
לסיכום, יש לזכור כי לא לכל דבר המתרחש בגזרת הילדים ברכב חייבים להגיב. ילדים שקצת בוכים או קצת רבים עוד לא מתו מכך, אבל שנייה של הסחת הדעת של ההורה או סיבוב ראשו היא שנייה קריטית שהובילה לא פעם לתאונות קטלניות עם הרוגים. חשוב להקפיד על כך כי בשעת נהיגה אין מקום להתעסקות בפעולות נוספות מעבר לנהיגה עצמה כגון: גילוח, איפור, אכילה, שתייה, עישון, מחשב, SMS, מיילים, גלישה באינטרנט, פייסבוק, תשבצים וכדומה. הרי לצערנו לא פעם אנו עושים בנהיגה הכל למעט נהיגה.
הסחי דעת הם גורם קטלני ביותר. גם הרשות נלאומית לבטיחות בדרכים הכריזה כי השנה נלחמים בהסיחי הדעת. חשוב להיזהר מדרך החשיבה של "לי זה לא יקרה", היות ומדובר בביטחון עצמי מופרז המוביל לזלזול ויש המחמירים שרואים בכך אף זילות בחיי הילדים. כאן המקום לציין כי כל תהליך הטיפול והמניעה של הסחת הדעת תלויה רק בנו, ובידנו הכוח למנוע את התאונה הבאה. אנו יכולים למנוע רק את התאונה שלנו, ולא את התאונה של האחר, ואם נקפיד על אותם כללים נראה כי נמנע 80 אחוזים מהתאונות השונות שמתרחשות כל שנה בישראל.
* הכותב הינו מנכ"ל חברת 'פרש' לנהיגה מתקדמת
