מבחן: קוואסאקי W800. קסם אישי

הכינוס המשפחתי הקבוע בליל הסדר קיבץ את כל בני השבט בבית הורי. ועדיין, למרות המולת הנכדים, מצאתי זמן לדיסקוס אחד על אחד עם אבי. שום נושא בוער אקטואלית לא היה על הפרק, אך השורה התחתונה המוכרת משיחות העבר חזרה - לפני 50 שנים המדינה נראתה טוב יותר, הפוליטיקאים היו מכובדים יותר (ובעיקר פחות מושחתים), פני הדור לא היה כפני הכלב, העם הנוסע בכבישים היה אדיב יותר אחד לאחר וכשהיה רוכב לעוד שבוע-שבועיים בבסיס חיל האוויר על גבי המצ'לס המלוקק שלו, שום דבר לא הלחיץ וחוץ מהסורים, אף אחד לא ניסה להרוג אותו.

השיחה הזו שלחה אותי מיד לחלום בהקיץ על רכיבת המבחן שביצעתי ממש לאחרונה על אחד הכלים הדו-גלגליים הטריים שהגיעו לארץ, ה-W800 של קוואסאקי. אין לי מושג איך המדינה נראתה לפני 50 שנים, אבל בבגדי האביב החדשים, היא נראית צעירה וחייכנית, על הפוליטיקאים הרשו לי שלא להרחיב את התקתוק על גבי המקלדת, עם כלבים אין לי בעיה ומציאת נהג אחד אדיב על הכביש בסדום המודרנית שלנו, התגלתה כקשה יותר מחציבת תעלת בלאומליך.

אבל מה שכן היה למשותף, הוא האופי הרגוע והממכר ברכיבה על קוואסאקי W800 הזה. כל כך ממכר, שעוד לפני שהשבתי אותו ליבואן, הבטחתי לעצמי שבהאנגר האופנועים הווירטואלי שלי, יום אחד עוד יחנה שם אחד כזה. ומה כל כך מגניב באופנוע שנראה ומרגיש בן 50 תשאלו? ה-כ-ל.

"תגיד, מי שיפץ לך כל כך יפה את האופנוע?", שאל אותי בחור עם שיער מאפיר רגע לאחר שירד מהטנדר טויוטה שלו בתחנת הדלק. עוד לפני שהספקתי להוריד את הקסדה ולהשיב, הוסיף ואמר "לפני שנפטר, סבא שלי השאיר לי אחריו את האופנוע הישן שלו, טריומף אני חושב ולמרות שהוא יד ראשונה, אחרי 20 או 30 שנה במחסן, הוא צריך קצת שיפוץ, אבל אני לא יודע אם יש לי כוח או כסף לזה. אתה יכול להפנות אותי למי ששיפץ לך?". בין מחשבות על איך אני חומד ממנו את האוצר במחיר המתאים, ניסיתי להסביר שהירוק הישן הזה שעליו אני עדיין ישוב, הוא בעצם חדש לגמרי ולא משופץ. בהתחלה הוא עוד חשב שאני מסתלבט עליו, ורק לאחר שראה את לוחית הרישוי הצהובה ללא הכיתוב "רכב אספנות", התרצה, חייך והמשכנו הלאה בפטפוט על היפני ספק בריטי הזה.

עד אז, אי אפשר שלא להתענג על הלוק שיש ל-W800. קוואסאקי לא נפלו בפח של לעשות רק חצי עבודה עם אופנוע רטרו, אלא הביאו אותה כאן בקטע אמיתי לגמרי, כלי חדש-ישן שמרגיש ונראה כזה בכל רגע. כשמחנים אותו בשמש וכל חלקי הכרום שלו מנצנצים ובייחוד באזור המנוע וצלעות הקירור שלו (קירור אוויר), כשהצביעה הירוקה והדו-גונית בוהקת, מדובר בתענוג לעין. כזה שכמעט ולא ניתן למצוא אצל שום אופנוע מודרני, פוליטיקלי קורקטי או שלא. ה-W800 נראה בדיוק כמו שכלי הדו-גלגלי נראו בהיסטוריה הקרובה. חבל על המילים, הביטו בתמונות. יום לאחר המבחן שלנו, הוא כבר הפך לרקע הדקסטופ החדש.

החבר'ה מקוואסאקי גם ממש התעלו על עצמם מבחינת הירידה לפרטים וההקפדה על הגימור בפינות הקטנות, גם אלה הנסתרות מהעין והדבר רק מוסיף לנופך היוקרתי של ה-W800. לא הצלחנו למצוא בו גם את הפישול הקל שבקלים - לא ריתוך רשלני ולא צביעה חפוזה והרושם שהדבר משאיר, הוא של כלי יקר בהרבה ממה שהוא באמת. פריטים מודרניים ניתן למצוא רק בצנעה ורק היכן שממש צריך, עם מתגי איתות והתנעה וחלון דיגיטלי קטן בלוח המחוונים. זהו. ובעצם, גם קצת במנוע עם הזרקת דלק (שהוסתרה מהעין) לטובת עמידה בתקנים המודרניים וזהו. באמת שזהו.

אחרי ריענון מכל הדלק בתחנה וגילוי כי ברכיבה רגועה עמו (בעצם, כל רכיבה עמו היא נעשית ברגיעה) אפשר לגמוא 22 קילומטרים לכל ליטר בנזין ועל זה אי אפשר להתלונן, אנחנו חוזרים לכביש ולחייך בתוך הקסדה. יש משהו מאוד נעים בהתנהלות שלו על הכביש. לא מחייב, לא תובעני ולא מציק לשום חלק בגוף. הרגליים נמצאות במיקום נוח, הכידון נמוך ורחב יחסית והגב זקוף ברובו - תנוחה ניטרלית שמאפשרת לרכב על גבו במשך שעות ללא שמץ של תלונות. אל ההיגוי שלו, ששונה לחלוטין מכל כלי מודרני כיום, מתרגלים אחרי 3 פניות וקדימה לדרך.

ה-W800 לא מפוצץ באדרנלין ואל תתנו לנפח המנוע שעומד על 800 סמ"ק (שני צילינדרים מקבילים, קירור אוויר) להטעות אתכם במחשבות על עדר סוסים פרוע. להיפך, באורווה שלו תמצאו רק 48 מהם וגם אופי פעולה הדומה מאוד למנוע מכונית עממית. ההספק שלעיל מושג ב-6,500 סל"ד והמומנט של 6.3 קג"מ מושג ב-2,500 סל"ד. וזה אומר שהמנוע הזה מעדיף לשהות בתחום הנמוך של הסקלה. שם הוא מרגיש הכי נוח והכי נעים לשימוש.

האופי הרגוע שלו מבהיר מיד לרוכב שאין כל כך טעם לעקם את המצערת ולהצמידה אל העצר בניסיון למשוך את הסל"ד אל הקו האדום, כי גם הנסיקה לשם איטית וגם מעל ל-5,000 סיבובים, הוא מתחיל לייצר ויברציה קלה שמעידה על כך שלא נעים לו שם. ועדיין, כשיש צורך בכוח, בהחלט אפשר להעלות לו את לחץ הדם ולקבל מנה מספקת של סוסים להתקדמות או עקיפות, אבל בהחלט עדיף לתכנן זאת מראש כדי לא להטריח אותו ביציאה מההילוך החמישי והאחרון בשיוט. ואם כבר הזכרנו את ההילוכים, אלה בתיבה הולמים מאוד את אופיו הנינוח עם מרווחים מדויקים בניהם והעברות חלקות ומדויקות ממש כפי שניתן לצפות מאופנוע יפני במוצאו ושיוט ב-100 קמ"ש מציב את הסל"ד בדיוק באמצע הסקאלה על 3,500 סיבובים (מנתק הצתה ב-7,000 סל"ד).

אבל מספיק עם קשקושי סל"דים וקווים אדומים. כשמשייטים איתו מגלים כלי חלק מאוד בכל מובן. המנוע שמעודד העברת הילוכים עוד לפני שרואים את הספרה 3 במד סיבובי המנוע, מרגיש חלק ונעים ומאחור, דרך צמד האגזוזים המוכרמים הוא פולט צליל באס עדין ונעים. אחריו, מרגישים את המתלים, שלמרות תכנונם שאינו שווה לשום סטנדרט באופנועים מודרניים ילידי העשור השני של האלף השלישי, יחד עם החישוקים הגדולים הם עדיין סופגים את חוסר השלמות של הכביש עד רמה בינונית (אז המתלים כבר לא מצליחים להתמודד כראוי).

מעל אלה נמצא המושב הספוגי שמשמש כהרחבה לבולמי הזעזועים עם רכות מצויינת וגם נוחות לזמן ממושך ברכיבה. ובסיום, הצמיגים. אלה אולי היחידים לאכזב בקוואסאקי הזה, כי בהמשך לרוח ההיסטוריה, גם הם מהונדסים במבנה ישן, עם סוליה ארכאית ואיכות גומי בינונית ומטה. השילוב הזה גורם לכך שבמעט יכולת הפניה שיש ל-W800 (שגם אליה צריך להתרגל), יש להתחשב באחיזה הנמוכה של אלה בכביש.

תוך כדי כתיבת שורות אלה, שוב צפים להם החיוכים מהמבחן על פני, מהרכיבה על הקוואסאקי החדש-ישן הזה וכן, גם לאחר שברור לגמרי שמדובר כאן בסוג של גימיק, אפשר לחיות עם ה-W800 ביומיום. אני הייתי מוכן ומסוגל. לטעמי, אפילו יותר בקלות ובבטחה מאשר עם אופנוע סופרספורט עתיר כוח והרבה יותר סטייליסטי מכל קטנוע שבארסנל. כמו שלכל כלי יש את מגבלותיו, אלו של ה-W800 קשורות לכוח ולאחיזה בכביש כבי שכבר נכתב, אבל ההתנהלות על אוכפו מכניסה את הרוכב לשפיות אחרת, כזו שזוכרת ליהנות מהרכיבה, כזו שמאפשרת לו להביט אל הנוף הירוק כי זה לא נמרח בראיית מנהרה הנגרמת ממהירות תלת ספרתית פלילית, כזו שמכניסה את החיים לקצב אחר לגמרי, שבהם המדינה יותר יפה, הפוליטיקאים הגונים, הדור הבא נראה מבטיח ואפילו הסורים כבר לא ממש רוצים להרוג אותנו.

מעבר לכך, הוא נעים למורכבת כמעט כמו שהוא נעים לרוכב ובכל מקום אליו הוא מגיע, הוא מקבל תשומת לב ראויה - הוא לעצם תנועתו על התפר שבין חדש לישן, והרוכב על אנינות הטעם. כשלוקחים את כל אלה יחד בחשבון ומוסיפים תג מחיר של 65,000 שקלים, הרוב נראה וורוד בכלי הירוק הזה. הוא לא ממש זול ביחס למעט המתקבל ממנו, אבל אם אתם חושקים בכלי קלאסי אבל חוששים מהצרות הנלוות בדמות תחזוקה קשה וזמינות חלקים, הרי שזהו פתרון מושלם - מודרני עם המראה הנכון, התחושות הנכונות וגם מחיר שפוי. אנחנו אהבנו.

רגע, מה עם הטריומף המשומר? האם הצלחתי לחמוד את האופנוע של סבא? אולי עוד תשמעו על כך בהמשך.

מנוע: 2 ציל', 773 סמ"ק
הזנה: הזרקת דלק
קירור: אוויר
הספק: 48 כ"ס ב-6,500 סל"ד
מומנט: 6.3 קג"מ ב-2,500 סל"ד
מתלה קדמי: מזלג טלסקופי, קוטר 39 מ"מ
מתלה אחורי: שני בולמים, 5 כוונוני עומס
בלם קדמי: דיסק, 300 מ"מ
בלם אחורי: תוף, 270 מ"מ
גובה מושב: 79 ס"מ
מכל דלק: 14 ליטר
צריכת דלק (מבחן): 22 ק"מ לליטר
משקל: 216 ק"ג
מחיר: 65,000 שקל