המילה "שמוק", לא נשמעת כל-כך טוב בעברית כמו בהגייה הלועזית. בארה"ב מבטאים אותה אמנם בדיוק כמו בישראל, אבל לעתים כשמנסים לחדד מסר במעגל החברתי הקרוב משתמשים בביטוי Prick, שזה כמו לומר על מישהו - "שמע, לכאורה תרומתך הציבורית גדולה, אבל תכלס אתה חתיכת שמוק".
כך הרגשנו לפרקים במחציתה של מרצדס CLS החדשה; כי בזמן שמחירי הדלק מגרדים 8 שקלים ובחזיתה שוכן מנוע עתיר יכולת בנפח 3.5 ל', אלה לא היו מבטי קנאה שאספנו מהרחוב, אלא בעיקר תועבה. ואחרי שחצינו בטעות רחוב בשכונת מצוקה, בכלל עלתה שאלה של הישרדות בסיסית.
מרצדס CLS היא לא סתם מכונית יוקרה רגילה. היא מכונית פרמיום שקובעת טרנדים, סטנדרטים ושורה ארוכה של מאפיינים שהועתקו בבוטות לכלי-רכב מסוגננים (פאסאט CC, אודי A7 וכדומה). בקרדיטים, היא הייתה שם לפני כולם - בספרים, ועל הדרכים. פתחה קו חדש של מכוניות בתוצרת סלון-קופה מחוטבות - כפופות בקו התקרה, וכאלה שחנכו מטריה חדשה של התצורות הקונבנציונאליות.
בדיימלר לא שוכנעו לחלוטין אם תוכל CLS לקצור הצלחה מסחרית לאור קרבתה ל-E קלאס עליה היא מבוססת. אבל אחרי כמעט 200 אלף עותקים ב-6 שנים, מרצדס - ולא הביקורת, אמרה את המילה האחרונה. כעת בתום כמה שנים מוצלחות במיוחד היא השיקה את הדור השני, אותו יצאנו לפגוש בפעם הראשונה על כבישים ישראלים.
חצר הקנצלר
מנקודת מבטנו הצנועה ה-CLS החדשה מהפכנית פחות מקודמתה. במרכז הפרונט המפוצל של הגריל מתנוסס כמיטב המסורת לוע צר ומדורג שמבליט במרכזו את המשולש המוכסף, אך השפעות מסתכמות בקריצה אל שנות ה-50, מכוניות ראווה (F800) וכן חיזוק משמעותי מקרב מרצדס SLS AMG שעומדת כיום בפסגת המותג. להישאר אדיש אליה זו משימה שמעטים מצליחים לעמוד בה, קל וחומר שבגוון השחור הזה אנחנו מייד מתויגים כאוכלוסייה שקוראת תגר על החוק.
המבנה של הקבינה בנוי בקימור של בננה, כאשר העיצוב החיצוני אוסף את הסינר התחתון מהרצפה מלפנים, ונמתח עד לגופי התאורה המחניפים בחלק האחורי. התפאורה הזאת משפיעה על האופן שבו נעשית הגישה פנימה דרך ארבע הדלתות, ולעתים להשתחל פנימה למי שרגליו ארוכות אינה קלה במיוחד. מידותיה של ה-CLS כמעט ולא שונו או הורחבו בהשוואה ישירה ל-CLS היוצאת, אך ניכר כי חל שיפור במרווח הכללי, במיוחד ליושבי השורה השנייה הודות לכמה שדרוגים בשטח הדפנות ובסביבה התפעולית ובקורות ההיקפיות. אורכה של המכונית 4.94 מ' והרוחב 1.88 מ'. אבל אלה כאין ואפס לעומת תא המטען הענקי שלה שמכיל 520 ל' נפח.
דגם המבחן שהוקצה הינו CLS350, והוא מצויד ברמת גימור גבוהה מאוד כולל חבילת LED קדמית מובדלת ספציפית. החבילה שרתומה לגרמניה עשירה ומרחיבה אישונים, אבל עדיין ולמרות שלא חסר בה ולו מרכיב זעום, היא אינה היקרה ביותר במסגרת הסדרה. סוג התוספות שבוחרים ל-CLS יכולים להאמיר את מחירה קרוב מאוד ל-900 אלף שקלים ונגזרים מאופציות נדירות, ביניהן תוספות של חישוקים מורחבים ל-19 אינטש, גימורי עור איכותיים יותר, מערכת שמע תוצרת 'הרמן-קרדון ועוד.
לא מצאנו חלילה על מה להלין. כשמולך משתרע תא נוסעים מהמוקפדים ביותר בעולם והמפרט הבסיסי ארוך ועמוס עם חנייה אוטומטית בלחיצת כפתור, מערך בטיחות 'פרי-סייף' עם בקרת סטייה מנתיב אקטיבית (רטט בגלגל ההגה) מערכת אקלים מפוצלת ובקרת שיוט מתוחכמת, אתה איך נאמר, משתאה משהו. אבל כשנותנים לך אצבע אתה כבר הופך חמדן ורוצה כל את היד - כי אם כבר אז כבר.
מנוע, גיר, כוח
היצע המנועים של ה-CLS בישראל מורכב משתי יחידות לדגמי הפאר - 350 ו-500, ויחידה נפרדת למכונית הביצועים של AMG. למעט מכונת האדרנלין השטנית (CL63), שתי חטיבות הכוח קיבלו סיוע טכנולוגי מאגף 'בלו-אפינשסי' של מרצדס שאחריותו נופלת על נושאים אקולוגיים, כמו לטפל בזלילת הבנזין של המנועים הגדולים ומיתון חרדתם של שוחרי הסביבה. אחרי כמה מאות ק"מ ארוכים, אנחנו יכולים לספר לכם שזו לא פוליטיקה בגרוש, ולראיה כי חזרנו עם ממוצע של כ-8 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת. מסתמן שמנגנון ה'עצור וסע' של מרצדס מעודכן יותר בפעולתו בעת עמידה ממושכת ביחס לדומות החמושות במנגון זה. מצד שני, זיהום האוויר שהיא מייצרת עדיין מסוגל למוטט שורה של עצי אקליפטוס ביריקה.
תחת מכסה המנוע של ה-CLS שוכנת כאמור ליבת ה-3.5 ל' אטמוספרית לה שישה צילינדרים. מנוע זה מוצב בסמיכות ישירה אל גרסת הדיזל המקבילה באירופה (CDI) שאינה נמכרת כרגע בישראל ושם נחשבת לבחירה ראשונה וטבעית (מומנט עדיף וצריכת סולר נמוכה). המספרים המבוקשים בכל אופן הם כדלהלן: 306 כ"ס ב-6,500 סל"ד, 37 קג"מ בטווח שבין 3,500 ל-5,200 סל"ד, ושידוך לתיבת הילוכים 7 ג'י טרוניק לה שבעה יחסי העברה. הכוח, נשלח כמובן לגלגלים האחוריים ומשחרר לנו את הקדמיים להיגוי נקי.
בתאוצה קלאסית מהמקום, נהמת ה-V6 מרגשת אך לא מפמפמת את קצב הלב כמו עלייה למתקן בלונה-פארק. הגרגורים שלה מאיצים ב-1.8 טון גרמני של פלדה ואלומיניום ל-100 קמ"ש ב-6.7 ש' (יצרן 6.1 ש') ומ-80 ל-120 קמ"ש ב-7 שניות. המהירות המרבית היא 250 קמ"ש בהגבלה אלקטרונית, ואם הורדתם את מפלס הערנות וכן את העין המפקחת מלוח השעונים, תגלו כי אתם עלולים לפזול למהירות תלת ספרתית מופרכת בשברירי שנייה.
פעולת המנוע המרשים הזה אלגנטית וחזקה במידה שווה - בכפוף לדרישות על הכביש, והתיבה האוטומטית מחליפה הילוכים כאילו שמוזנת על ידי מערכת אלקטרונית של רכב חשמלי על הילוך בודד. על שימוש בדוושת בגלגל ההגה אפשר לוותר, שכן ההילוכים ארוכים והמחשב קצת איטי בתגובותיו. מאידך, היתרון של ה-CLS, במיוחד בהצלבה בין התיבה למנוע בנזין שאינו חי ומונשם על ידי מגדש טורבו - כפי שקיים אצל אודי A7 למשל, מעניק ל-CLS תחושה לינארית וחלקה במשך כל הנסיעה. בקבוצה המפוארת הזאת, זו תכונה שאינה בטלה בשישים.
התנהגות, נוחות
כשם ש-E קלאס החדשה מתהדרת כיום בניהוג דינאמי משופר, תכננה מרצדס ברוח ה-"היינו טובים, אבל ב.מ.וו הטרנטות לפנינו", את CLS באותם קינוחים מענגים. פרט ראשון שמחייב התייחסות הוא התקנת מערך היגוי אלקטרו-מכאני מודרני, שאמנם כבד יותר לתמרון בעיר - ובכלל כבד יותר במשקלו, אך מחזיר בתמורה משוב מדויק, מלוטש ואופי טכני מחונן, על פני גרסאות אחרות של מרצדס (שבעברן היו קצת מעורפלות), ברגע שמפנים את הגלגל אל עקומות ופיתולים.
הגוף של ה-CLS בגרסת ה-350 נשען על מתלים קונבנציונליים (אוויר רק ב-500 וב-AMG) שמכוילים היטב. השליטה במכונית בזגזוגי סלסולים חדים והעמסות משקל תכופות על שני הסרנים לא ממש מציקים לה, ולרוב היא נוטה להיגוי-יתר מהנה ולא לתת-היגוי מסרס אפילו עם הפרונט הענקי שלה.
הריסון של המרכב בסיבובים הדוק וחד, ובתגובה לכל ניסיון להפר את איזונה, נשלח לכפות הידיים מסר עבה של ביטחון שגם במקומות שבהם האחיזה מתחככת בגבולות - ומעטים הכבישים שיכולים לטלטל אותה, תמיד נוכחת מערכת היגוי שתנתח את התוואי שחולף תחת הגלגלים בלי לפספס את הקווים. כאן נציין כי מערכת הבלימה שלה החלטית וכושר ההאטה אינו דועך גם לאחר לחץ אינטינסיבי על הדוושה המרכזית.
במבחן הכבישים המשובשים, אולי המבחן הישראלי האמיתי לאור הזלזול שהפגינה בכבישים מתפתלים, ל-CLS יכולת ספיגה מהמעלה הראשונה - לא חובטת ולא מאבדת שלוותה מכמה חמוצים בכבישים 4, 2 ו-1. בשטחים עירוניים הריסון אמנם מתקלקל קצת, אך על האוטוסטראדה ככל שהמהירות מתגברת כך היא מרגישה נינוחה יותר, ושומרת על שקט מוחלט בתא הנוסעים.
שמוקים, אבל יותר טובים
ישנה אמירה על פיה המקור תמיד מתעלה על ההמשך. וזה בהחלט עומד במבחן המציאות בהרבה מאוד מובנים, ובכלל בענף הסרטים האמריקני שבו סיקווילים (סרטי-המשך) עלולים לחרב כל ניצוץ גאונות בבימוי ותכנון שזרחו בסרט הראשון. הנרטיב של מרצדס וה-CLS הקים בתעשיית הרכב מתחם תחת קטגוריה אופנתית של מכוניות סלון-קופה. תמיד ייזקף לזכותה כי הייתה שם ראשונה, וכולם רצו אחריה ועטו על הדפים עם העפרונות, והמשיכו לגלף את גוש החמר בדמותה.
בדור השני שלה, CLS לוקחת צעד קדימה, ורבע פסיעה אחורה. מחד, המנועים שלה פנטסטיים, האיכות הסלונית על גבול הפורנוגרפית, והתנהגות הכביש שלה תגרום לנהג לחוש באופן מיידי שהיא גברת רהוטה, קלה ומהירה בהרבה מכפי שהייתה עד היום.
אולם, הקו הוויזואלי מחזיר אותה לעיצובים גסים משהו, וייתכן שזה לא קולע לטעם אותו אחד שמעדיף את חזותה המקורית. ה-CLS היא לא מכונית שיכולה להרשות לעצמה לשרות בקפאון בזמן שאודי A7 לוחצת חזק על המצערת והגרמנים שהמציא אותה מבינים שאינה לבד. אולם בסיכום הדברים, היא בכל זאת CLS. וקשה לראות מותג שמקטין את כוח המשיכה שלה, על אף תג מחיר שמתחיל צפונה מ-700 אלף שקלים.