ב.מ.וו M3 ביום של כיף על המסלול

צילום: קובי ליאני
עריכה: בת גולן

'אפישנט דיינמיקס', יעילות דינמית, כך מכנים אנשי השיווק של ב.מ.וו את הפילוסופיה החדשה של מכוניות החברה הבווארית. או לפחות כך הם מחייבים את המהנדסים שלהם לחשוב. והסלוגן הזה אומר שב.מ.וו שינתה גישה לגמרי מהמוכר לנו מהשקות מכוניותיה מלפני עשור לערך. משאיפה להשיג עוד ועוד סוסים וקג"מים בסל"ד מקסימלי והתנהגות כביש מושחזת כסכין, הרי שעכשיו הקולות מדברים על הסביבה, החיסכון בדלק, יעילות וידידותיות ועוד שלל התפלצנויות ירוקות שכאלה, וכאמור, על השילוב של כל אלה עם תכונות הניהוג שמצפים למצוא במכוניות ב.מ.וו. אבל האם הדבר אפשרי?

כ-200 ק"מ לאחר הזינוק לתחרות חיסכון בדלק, הייאוש כמעט שבר אותנו וגרם לנו לפרוש מההשתדלות למנוע בזבוז של הנוזל היקר. לטובת מה? לטובת השחזת הפניות המטריפות שלפנינו וטיסה נמוכה על האוטובאן הלא מוגבל. המסקנה הייתה ברורה כשמש. מעולם לא השתעממתי כל כך במכונית טובה כל כך וממש שיכולתי להרגיש את עצמי מזדקן על כיסא הנהג בניסיון להיות חביב לסביבה. אולם לפחות יכולנו להתנחם בידיעה שמחר נבלה על מסלול עם אחת המכוניות הכי פחות חסכוניות של ב.מ.וו - ה-M3. ואם כבר סביבה, גם הגרמנים הממהרים שמסביבנו לא ממש הבינו מי זה שנוסע שם במהירות חוקית ותוקע את הזרימה התקינה של התנועה. אבל לא, תחרות זו תחרות ולא משנה אם אנחנו ישובים בתוך ב.מ.וו 325 ידנית, עם חישוקים גדולים, צמיגים ספורטיביים ומתלים מוקשחים, נשכנו שפתיים וליטפנו מעדנות את דוושת הדלק. וכן, אני לא חוזר הביתה עם הפסד לעיתונאי לבנוני המתמודד מולנו. פשוט אין צ'אנס.

ספר הדרך הראה שלפנינו היום פרושים כ-500 קילומטרים שאותם יהיה עלינו לגמוא באופן החסכוני ביותר והרעיון הזה נולד במחלקת הדרכת הנהיגה של ב.מ.וו, אנשי ה'דרייבינג אקספיריאנס', שהחליטו שבדרך ליום המסלול גם נלמד איך חוסכים דלק. כדי ליהנות צריך לעבוד. אלה ארגנו את כל גרסאות הסדרה 1 וה-3, חילקו לזוגות והכריזו שהמטרה היא להגיע ליעד עם צריכת דלק מינימאלית. אך כיצד תיתכן תחרות צריכת דלק בין גרסאות מנועים שונות ומכוניות שונות לגמרי? או, אנחנו שמחים ששאלתם.

את התבלין לתחרות הכניסו המארגנים עם החלפת מכוניות באמצע הדרך מתוך המטרה להציג צריכה דלק טובה יותר מול הזוג המקביל עמו מחליפים את המכונית. בהתחלה, מתוך חוצפה ישראלית עוד חשבנו להבריז מההתמודדות. שאנחנו נוותר על הזדמנות לשעוט באוטובאן בו המהירות החוקית מוגבלת רק על ידי יכולות הרכב? שנחמיץ הזדמנות לתפור את הכביש המסולסל העובר בליבו של היער השחור? ברור שלא, אבל אחרי הרצאה של שעה על השיטות לחיסכון בדלק בנהיגה, וההבנה שמולנו קרב מול נציגי מדינות ערב, הבנו שעל האתגר הזה אי אפשר לוותר ומהקרב הזה אנחנו לא בורחים. הסורים על הגדרות!

המכונית הראשונה שלנו הייתה ה-325 הידנית, הכיפית, החדה והמהנה לנהיגה, אבל אלו לא התכונות שאנו מחפשים בה היום. אז קברנו את יצרנו עמוק במקומות שעליהם השמש לא זורחת ויצאנו לדרך, בעדינות. מהצד גם לטשנו עיניים בלבנוני שקיבל את ה-118 דיזל שידועה בכישרונה לנסוע על אדי סולר, לעומת זוללת הבנזין משושת הצילינדרים שלנו. זה לא הולך להיות קל. אבל זה מה יש ועם זה ננצח.

כפי שסיפרתי קודם, אחרי כ-200 קילומטרים, כבר העדפנו למות מכדור טועה או מנהג משאית שיכור מאשר להמשיך ולנהוג בצורה משעממת כל כך. כי אם היינו רוצים לחסוך בדלק ולמות משעמום, היינו קונים פריוס, לא ב.מ.וו עם הנעה אחורית. ובכל זאת, הקפדנו על כל כלל ושיטה שכתובה בספר לצמצום צריכת הדלק. כיבינו מזגן וסגרנו חלונות, ביטלנו כל צרכן חשמל מיותר, האצנו בירידות ודידנו בעליות, תכננו את ציר הנסיעה כמו פלישה לארץ אויב, חסכנו בלימות, תזמנו עקיפות, ליטפנו מעדנות את דוושת הדלק ומה לא. כך, לאט לאט, מחשב הדרך בישר לנו שהמנוע צריך פחות ופחות ליטרים עדי להשביע את תאבונו עד שבנקודת החלפת המכונית השגנו נתון של 5.6 ליטרים לכל 100 קילומטרים, או במילים אחרות, 17.85 קילומטרים לליטר בב.מ.וו 325 בנזין! נתון שטוב מזה של היצרן (נתון מעבדה בתנאים אופטימליים) ב-1.1 ליטרים ל-100 ק"מ (15 ק"מ לליטר).

כשהגשם פסק ועברנו ל-118 דיזל של השכן הצפוני שלנו, גילינו שהוא היה קרוב אלינו ואפילו מעט טוב מאיתנו עם נתון של 5.5 ליטרים ל-100 ק"מ, אבל בהתחשב בעובדה שמכונית שלו בגרסה זו אמורה להיות חסכונית בהרבה, רק הגבירה את היצר התחרותי אצלנו. אולם, תוואי הדרך של החלק השני של הנהיגה היה קשה בהרבה, גם לחיסכון בדלק וגם בהתגברות על היצר לעבור ל'מוד' ספורטיבי עם הקטעים ההרריים המפותלים. ולמרות הכל, בסופם של 250 קילומטרים לערך ומשעממים באותה המידה, מחשב הדרך הודיע על צריכה של 4.6 ליטרים ל-100 ק"מ (21.7 ק"מ לליטר), לעומת נתון היצרן שעומד על 4.5 ליטרים ל-100 ק"מ (22.2 ק"מ לליטר).

אז ניצחנו? תלוי את מי שואלים, או מתי. כי בערב סיום הנהיגה, למרות שהצגנו את נתוני צריכת הדלק הטובים ביותר מבין העיתונאים המתחרים, חישוב מוזר של המארחים העלים את ההישג שלנו בהרי נתונים. אולם כמו בנאום אובאמה על יחסינו עם השכנים, רק למחרת הגיע ההסבר המפייס - היינו לנהגים החסכוניים ביותר ויעילים בהרבה ממה שתכנן היצרן את כלי הרכב בהם נהגנו, גם ביחס למתחרים הנוספים באירוע הזה.

ומה מוסר ההשכל מכל זה? ראשית, שלא תמיד חייבים לרכוש מכונית בעלת מנוע דיזל זעיר כדי לחסוך בדלק (ראו את הקרבה בין הנתונים) משום שלנהג ולאופי הנהיגה יש השפעה עצומה ומכרעת על צריכת בדלק. ושנית, שחיסכון בדלק והנאה מהנהיגה לא הולכים יחד. לפחות לא באותו זמן, אבל הפיתוחים הטכנולוגיים האחרונים של ב.מ.וו התבררו כהרבה מעבר לגימיק - יחד עם נהיגה חסכונית, הם מצליחים להפחית משמעותית את הצריכה ומנגד, כשלא רוצים לחסוך וכן רוצים ליהנות, אפשר ואפשר 'ביג טיים'.

היום השני לחוויית הנהיגה אליה הוזמנו על ידי ב.מ.וו היווה היפוך של 180 מעלות לעומת היום הראשון. היום, אין התייפייפות (חוץ מה-M קופה החטובה), אין פלצנות, אין סביבה ומחוון הדלק לא מעניין אף אחד. היום מדברים נהיגה והנאה ממנה, היום עושים כיף, חורכים צמיגים ונוסעים מהר. היום זה היום. יום ה-M.

לאחר תדרוך בטיחות קצרצר, מדריכת ב.מ.וו בישרה במבטא גרמני כבד – "יאקוף ליאני, אתה במכונית מספר 4" ועוד לפני שזו הספיקה להרים את העיניים מרשימותיה, כבר עשיתי חצי דרך אל המכונית. רגע בלבד אח"כ אני כבר בתוכה, מודד אותה סביבי. מאוד לחוצה הקבינה של ה-M. המושבים חובקים בגוף חזק (מיד גם נרגיש מדוע הדבר חיוני), גלגל ההגה קרוב, שמנמן וקטן קוטר והתחושה היא שהמכונית הזו עוטפת את הגוף כמו חליפה תפורה לפי מידה.

לחיצה על מתג ההתנעה פולטת נביחה בסית מאחור ומעירה את מנוע ה-8 צילינדרים שלה מיד. דף הנתונים מספר על 420 כ"ס ב-8,300 סל"ד ו-40 קג"מ ב-3,900 סל"ד, והצליל שבוקע מאחור מתחיל לעורר אצלי את בלוטות החשק. בזמן שהנהגים האחרים מאתרים את תנוחת הנהיגה הנכונה עבורם, אני מתקשה להתאפק ולמרות הילדותיות שבדבר, אני טופח שוב ושוב על המצערת כדי לשמוע את הקונצרט לרביעיית אגזוזים מאחור. פשוט תענוג לאוזניים. ואז במערכת הקשר הפנימית, המדריך מכריז, יוצאים לדרך.

בניגוד להדרכות נהיגה רבות משלל יצרניות רכב בהן נכחנו ונדרשנו לבצע שורה של תרגולות בסיסיות, אנשי ב.מ.וו הלכו ישר למטרה. אחרי בדיקת תנוחת הנהיגה, שיירת ה-M3ים נעה לחלקו הרוחק של המסלול, לעבר משטח אספלט רחב ידיים שבמרכזו משטח דשא עגול ומורטב באופן קבוע על ידי ממטרות. "ממש כמו בארץ, כשהעיריות משקות את הכבישים במקום את הגינות" חשבתי לעצמי, אבל זה לגמרי לא המצב.

המדריך של ב.מ.וו, נהג ראלי פעיל כשהוא לא על המסלול בהדרכה על מכוניות ב.מ.וו, מסביר: "זהו משטח החלקה ללימוד תורת החלקות הכוח. דריפטים, בלשון העם". באותו הרגע, ניתן היה לראות איך מחבורה של עיתונאים רציניים ומבוגרים, חיוך ילדותי עלה על פני כולם. אחרי הדגמה מושלמת של המדריך עם דריפט מעגלי אינסופי, גם אנחנו ניסינו. וניסינו שוב. ושוב ו... זה לא כזה קל כמו שזה נראה.

ה-M אמנם חדה כמו להב מנתחים, אבל למצוא את המינון הנכון מבין 420 סוסים בגלגלים האחוריים כשהמנוע עצבני כל כך על משטח רטוב, מסתבר כמלאכה לא פשוטה בכלל. (שימו לב כמה תירוצים היו לי כאן כדי להסביר מדוע הסתחררתי שוב ושוב). אבל אחרי עוד ועוד תרגולים, זה בא, הדריפט הפוטיגני וזה גם משעשע מאוד.

כשהראש עדיין מסוחרר מהנהיגה נגד כיוון השעון שגרמה לו כמעט לראות את ארוחת הבוקר שוב, אנחנו מועברים אל חלקו השני של המסלול כדי לתרגל בלימות חירום ובלימות שבסופן חמיקה ממכשול. ומסתבר, שגם פעולות בסיסיות אלה מצריכות תרגול מעמיק שכן כמה מהקולגות שלנו חשפו בלימה לא נחושה או חזקה מספיק.

מאוחר יותר, מגיע הזמן לשחרר סופית את יכולותיה של ה-M על המסלול. זה אמנם מוגדר כאן כמסלול הדרכה מקומי, עם רק 2.7 ק"מ לאורך ורוחב משתנה בין 7 ל-11 מטרים, אבל עבור ישראלים הבאים ממדינה נטולת מסלולים, אי אפשר להתלונן. בהקפות הראשונות, המדריכים שנוהגים לפנינו עושים לנו הכרה עם התוואי, הפניות, נקודות הבלימה וההאצה ואז נותנים בגז.

ה-M3 מפגינה יכולת מדהימה לענג. החדות בפעולת המנוע, כוחו הרב והגמישות המרשימה שלו בכל תחום הסל"ד מדביקות את הגוף למושב בחוזקה בהאצות. תיבת ההילוכים כפולת המצמדים שלה חכמה מאוד וגם מציעה לנהג לבחור את מהירות החלפות ההילוכים, גם בעזרת מנופים שמאחורי גלגל ההגה והשילוב בינהם מרגיש מושלם. כל סוס וסוס מוצא את דרכו אל הכביש וה-M הזו פשוט טסה.

אבל לא רק כוח יש שם, אלא גם חדות וזרם ישיר של תחושות שעולות מהישבן ומההגה שמרגיש כמו ההמשך הטבעי של הידיים. כל פניה מציפה את הנהג באינפורמציה מכל עבר, אבל היא לא מבלבלת, אלה דואגת להעלאת תחושת הביטחון שלנו בה. והבלמים? אדירים גם כן. אלה לא רק מציעים עצמת בלימה אדירה, אלא גם תחושה מדויקת בדוושה.

כן, זו ה-M3, מכונה מדויקת ומרשימה שמצליחה ליצור תמהיל מדויק ממרקחת של תחושות ויכולות וכן, היא כל כך טובה. אבל רגע בעודי מסיים את אחד הימים המהנים ביותר בתקופה האחרונה, אי אפשר שלא לחשוב על העתיד ואיך תהיה ה-M3 הבאה שנמצאת כבר בקנה. האם היא תהיה יפה, אגרסיבית וחדה כמוה? האם בחזיתה יהיה מנוע V8 מפלצתי או שמה זה יוחלף באחר צנוע צילינדרים וסמקים מוגדש טורבו בשם ההגנה על הסביבה? האם זו בעצם ה-M האחרונה מסוגה שנולדה מתוך המטרה לכוון גבוה יותר מדורותיה הקודמים בכל היבט?

תשובות טובות עדיין אין לנו. רק תקוות וחלומות. כך או כך, עשינו כיף היום והגיע הזמן לעלות על ה-330 קופה דיזל ידנית שניתנה לנו ולטוס אל האוטובאן. המטוס למציאות כבר מחכה בקצה השרוול.