מבחן דרכים: מרצדס R קלאס

פלח המיניוואנים בישראל נחצה לשתי קבוצות עיקריות: קטנים ובינוניים, גדולים ומגודלים. כך הם פני הדברים לאורך שנים. אולם כעת, יש לנו שחקן חדש על המפה המקומית שטורף את כל הקלפים מפסגת מושבו. היצרנית שאחראית על מכוניות פורצות דלת כמו CLS, ושלוחות רסן שמוצאן מבית AMG, שלחה אלינו מארה"ב ידידתנו את מוביל הנוסעים הפרטי, העונה לשם מרצדס R קלאס.

רושם ראשוני מורה שהוא מתברג על האספלט המחוטט שלנו איפשהו בין וואן למיניבוס עירוני, רק שבחזיתו מתנוסס כוכב עליון בעל שיעור קומה, בקבינה הדר של סוויטה מלכותית ועל דף העלון מודפס תג מחיר השווה בערכו אל חצי דירה ממוצעת באשדוד; אם שקלתם אי פעם להתגורר במכונית, ייתכן שמצאתם את מבוקשכם, כולל פרגולה בדמות גג פנורמי.

נאמנות למובילי נוסעים בישראל מנחה אותנו ראשית אל הנימוקים: הם שימושיים לכל מטרה, נוחים לבני הבית, ידידותיים לאפסון וגם לא שוחטי חסכונות. אבל מה על המרצדס הזה? הוא מצמק את המגזר העממי בצילו הכבד, אוצר פאר ועוצמה, ובכלל מוציא את החשק (שעדיין נותר) לחיות במעמד הביניים. מה מבצע הג'מוס האמריקני/גרמני במיומנות לא ממש עומד כאן למבחן (זה כמעט משתמע מעלותו ומוצאו). המטרה לשמה התכנסנו היא להתמקד היכן ואם בכלל חוטא ומפשל. כי בכסף כמו בכסף, אין כמו שמחה לאיד של דלי היכולת וצרי העין.

המיניוואן של מרצדס פותח ב-2001 כקונספט תחת הכותר GST, וכדרכם של דגמי ראווה עבר תהליך בישול על טמפרטורה נמוכה. ארבע שנים מקץ ההזנק הרעיוני יצא לאור בארה"ב (בחזקתה הוא מורכב), וכמעט שבע שנים מאוחר מכך נחנכה מתיחת הפנים בעקבותיה התגלגל אלינו, בין היתר במסגרת חידוש שורותיה של ה-E קלאס.

אותה אמריקה נדגיש אמורה הייתה לנפק את הרווחים. אלא שהאמריקנים - בניגוד למנהגם בדוכני נקניקיות, לא הבינו איך לאכול אותו, ואחרי כמה זמן הפך למחזה נדיר בכבישיה. את השנה האחרונה סיים עם 2,937 מסירות, מחצית מסך העותקים שנמסרו ממנו בשנה הראשונה להופעתו.

בין חילוף הדורות של העשור הקודם, הוסמכה מחלקת העיצוב הקליפורנית של מרצדס לחולל מייקאובר קטן. קודמו שהתאפיין בחזות קדמית מעוגלת, נבעט מהפרונט כדי לשכן בתי תאורה מרובעים הנמשכים אל קו מותניים צר וחזק, מהסוג השובה מבטים ברחוב. בהמשך מבחינים כי חלקו התחתון נתלה על צורתה העכשווית של מרצדס, ומובן שעל נורות LED לא חשבו כלל לוותר במאה ה-21. לטעמנו יש בו מן הסולידיות ויש מן המוחצנות. היו שקבעו שהוא "נראה מכובד ושמרני" בעוד אחרים בחרו בתיאור מרושל: "תשמע, זה לא מרצדס ליגה, אבל בכל זאת הוא כלי חלומי". בדיוק הזמן לעבור להתרשם ממה שקורה בפנים.

אל חלל הנוסעים יצקו האמריקנים תוכן שיש ממנו הרבה מן השפע (אך מעט מן הניסוח האירופי, צריך לומר). הנדסת האנוש מושפעת מגישה מיושנת ומרווחת שמתאימה לגדולי גובה ורחבי גפיים, כאשר במרכז התפעול העסק עני ביופי בשל עומס מתגים לאור העידרותה של מערכת הבקרה החדישה (גלגל תפעול). מרצדס בנתה במרכזו בסיס פשוט הבא לידי ביטוי בקונסולה מרובעת, חסרת דמיון, שמרחפת מעל קו התעלה ומשיקה אל משענת היד (הצנועה משהו בנפחה). השליטה בשלל המערכות בסך הכול קלה ואינה מצריכה שליחת היד רחוק מעבר לגלגל ההגה המעוצב. אולם לטעמנו, חסר כאן מן התכליתיות שתורמת להנעמת הזמן.

במבחן החומר והתרכובות מקפידה מרצדס להתאים עצמה לרף הטכנולוגי שהיא מכתיבה. משטחי הפנים של R קלאס ברמה גבוהה מאוד וכך גם המושבים (חשמליים) שנוחותם תאחה תוך זמן קצר נזקים בעמוד השדרה. המרחבים העתירים זה כבר נושא בפני עצמו שמוקדש לו ספר שקצרה היריעה מלפרטו. בתמצית הדברים, שלוש השורות תתאמנה לכל אדם נורמלי, למעט אנשים שמאתגרים משקופי דירה.

המרחבים אגב לא משקרים. מדובר כאן ברכב לו 5.2 מ' באורך ובסיס גלגלים של 3.22 מ'. בשורתו השלישית, איפה שרבים ממובילי הנוסעים מתקשים לאכלס בן אנוש, תמצאו כי הרוחב 1.92 מ' והגובה 1.68 מ', מאפשרים (להתנסות ולהאמין) למתוח ברך אל גב השורה השנייה. תא המטען מהגדולים והשימושיים בזכות גישה מצוינת ומשתרע על 633 ל' בקיפול השורה האחרונה. השכבה מלאה תגדילו אל יותר מ-2,500 ליטר.

על הכביש עולה R קלאס 2011 חמוש במנוע בנזין אטמוספרי וחזק. שישה צילינדרים בחזיתו על נפח של 3,498 סמ"ק. מי שרוצה דיזל עם טורבו (CDI) נמליץ רק כחלופה להסעות סלבס ברחבי הארץ – הנפח מוקטן ב-500 סמ"ק וגם ההספק צומק בכמה סוסים סמליים (אך עם עדיפות בצריכת הדלק, כמובן). מומנט ומומנטום (62.9 קג"מ) זה סיפור אחר (וגם ליבשת אחרת), ויש את עניין הצלילים שם האפקט הגרוני של הסולר מתגמד אל מול הבנזין.

מיאוצים מרגשים מהמקום זה לא לכאן, אלא שבכל זאת מעמדו והמיתוג קובעים שצריך למדוד, אז בדקנו. לחיצה על המצערת לא מזמנת שיגור מקמט אספלט, אלא יותר כמו הכנה גנרלית לשיט תענוגות באונייה טרנס-אטלנטית. הוא אוסף את 272 כוחות הסוס שלו בהדרגה ומטפס אל 100 קמ"ש בתוך קצת פחות מ-9 שניות (יצרן 8.4 ש'). משם והלאה חטיבת הכוח ווקאלית פחות, אך נעימה יותר בשאר הנסיעה. כהרגלן של יצרניות בסדר גודל איכותה של מרצדס מושקטות הנהמות לחלוטין, ובמישרין ממעטת היחידה לרמוז שרצוי להקפיד על רגל ימין קלה על הגז, היות וצריכת הדלק הממוצעת לא פוזלת מממוצעים של 7-6.5 ק"מ לליטר.

מבחינת גמישות מומנט יש כמה שצריך, בהנחה שצרכי המתעניינים אינם בקו אחד עם צרכיו של לואיס המילטון. 35 קג"מ זה הרבה, ואלה מתחילים מטווח שנע בין 2,400 ל-5,000 סל"ד. התיבה האוטומטית הינה מסוג 7 ג'י טרוניק ולה שבעה יחסי העברה עם תפעול מגלגל ההגה שתורם לתחושת השליטה במידה מועטה (ומטעה). יחסי התיבה עם המנוע מצויינים בכל אופן, ונראה שתמיד יש לאן לפנות כשדורשים עוד ועוד כוח.

עם קיבולת מלאה בכל המושבים, משקלו של המרצדס קרוב מאוד לשלושה טון. ואז מגיעים לתחום המורכב של התפתלות בסיבוב, ולסעיף זווית הגלגול שלא חומק מביקורת מיניוואנים. כאן, העומסים שמטיל המשקל על מערכת מתלי האוויר המתוחכמת מותנה בזווית הרכינה ובכוח שנערם בתוך הפנייה, ולא פחות חשוב על אינסטינקטים חדים וכושר בלימה מערכתי – שהיה רופס פה ושם. ה-R קלאס מחד מרשים עם אחיזה רצינית באספלט ובניהוג טוב, אך רך מאוד ביחס לקבוצה. תנוחת הנהיגה לא גבוהה, וכך מבחינים כי הוא לא בהכרח מתנדנד בגסות של פוליטיקאי חלקלק, אלא יותר מביע מורת רוח ממה שמנסים לעולל לו. זה לא תמיד נעים, ובמהירות גבוהה גם מאכזב משהו בתגובות ההיגוי.

מגלגל ההגה די מסולף המידע, כלומר החשמול של מערך ה-Direct Steering עובד נכון ומתקשחת התגובה בהתאם למהירות, אבל אי אפשר לנתח מה מתחולל בין הידיים לכביש כשהצמיגים ומערכת ההנעה הכפולה (4 מאטיק) נקראים ביחד לחפש אחיזה על הקרקע. ל-R קלאס בורר אלקטרוני כדי לשנות את כיול המתלים בין ספורט לנוחות, אבל בכל מצב שנבחר, שינויי כיוון תכופים עלולים לעורר בקרב היושבים מנגנונים פיזיולוגיים שאחראים על פליטת חומרים מעוכלים.

מתלי האיירמאטיק היוקרתיים קיבלו על חוצה ישראל תוקף משנה, ובעיר מרובת הבורות, למרכיב שתחשקו יותר בו מכל דבר אחר בתום שעות ארוכות של נהיגה. ברמת הגיהוץ הזאת, אין למרצדס שוות-ערך בעלת יכולת שיכוך כל-כך מווסתת. הבולמים האדפטיביים מפקחים על גובה המתאר, ושינויים שמתחרשים תחת הגלגלים בכל עת נספגים בקלות. ההתאמה לנהיגה במרבית משך הנסיעה היא אוטומטית ללא התערבות חיצונית ובכלל הפלגה ב-R קלאס היא כנראה מהדברים המרגיעים ביותר שעשינו בזמן האחרון. מי צריך עיסוי, כשיש לנו מיניוואן בחצי מיליון שקל?

את מה שהאמריקנים לא אהבו, אנחנו אוהבים מאוד. וזה קצת מוזר. התנהגותו וערכיו של ה-R קלאס חופפים לחלוטין את ערכיה המוטוריים של האוכלוסייה הביקורתית ביותר על הפלנטה. כן, כל מה שמבקשים מרכב עם שבעה מושבים אמיתיים יש בו, וכל מה שחסר - אין בו כדי לומר בסיום המבחן שציוניו לא מעניקים לו את התואר שהוא רוכש בקלות - המיניוואן הטוב בעולם.

מבעוד מועד, ציינו כי מבחן לרכב משפחתי של מרצדס זו נקודת מוצא בעייתית. מלכתחילה מכוונים גבוה מאוד ולכן ניגשנו אליו בגישה מעט הפוכה. בסיום, ושלא במפתיע, נכשלנו במשימה למצוא בו פגמים מהותיים שמכתימים את איכותו. מחירו של ה-R קלאס מסווג אותו אמנם לבעלי יכולת בלבד כשהוא משווק בעלות של כ-550 אלף שקלים לגרסת המבחן. אבל זה המחיר כנראה, שבעבורו תרגישו הכי קרוב לבית המפנק שלכם.