השקה: לנצ'יה אפסילון החדשה - מעדן איטלקי

"אנו מצפים למכור בשלב הראשון כמה עשרות אלפי יחידות מהאפסילון החדשה באיטליה ועוד כמות דומה במדינות מערב אירופה כמו גרמניה צרפת ואנגליה" מסר יו"ר לנצ'יה בטקס ההשקה העולמי שנערך בטורינו, בירת המותג האקזוטי. עם מנוע הטווין-אייר טורבו המפורסם שקטף כל פרס אפשרי השנה בעולם, עיצוב יוקרתי, רמת איכות, חומרים וגימור גבוהים, תוספת של שתי דלתות מאחור ושם טוב של המותג, אין לאנשי השיווק של לנצ'יה סיבה להילחץ מדבריו של הבוס. השאלה שמעניינת אותנו היא איך תתמודד האפסילון (ההגייה הנכונה אגב של השם היא עם חיריק מתחת לא' ולא סגול) עם השוק והקהל הישראלי שכן היא מייצגת סגמנט שלא קיים למעשה כאן - מכונית עירונית קטנה ויוקרתית. קטנות יש ויוקרתיות גם לא חסר בארץ, אבל קטנה ויוקרתית שמיועדת בעיקר לעיר, זה עדיין אין, לפחות עד הקיץ, מועד הגעתה המתוכנן של האפסילון.

האפסילון החדשה היא הדור הרביעי בסדרה שהחלה ב-1985 עם ה-Y10 , המשיכה ב-96' ו-2003 עם ה-Y וה-YP בהתאמה ועם מיליון וחצי יחידות שנמכרו מהדגם לאורך השנים הללו. כעת מגיעה האפסילון החדשה - "city-car" או "לימוזינה עירונית קטנה" כדברי ראשי החברה וניצבת בראש מתקפת הדגמים שמתכנן היצרן עם התמא, הוויאג'ר ועוד, כדי להחזיר ללנצ'יה את המעמד שאבד לה בשנים האחרונות. רגע, וויאג'ר?! כן, להזכירכם, קונצרן פיאט רכש את קרייזלר האמריקנית והדגמים ישולבו זה בזה בהתאם לחלוקה גאוגרפית שתיקבע במשרדים באיטליה. בארה"ב, אוסטרליה וכו' תהיינה אלה מכוניות פיאט תחת הסמל והשם של קרייזלר בעוד שבאיטליה ומרבית מדינות אירופה ישווקו דגמי קרייזלר כלנצ'יה, פיאט וכו'.

כתשובה דיפלומטית לשאלה באיזו מידה הייתה מעורבת קרייזלר בבניית האפסילון החדשה ענה הדובר של לנצ'יה שקרייזלר נטלה חלק חשוב בשלב הניסויים שנערכו בארה"ב. משמע אירחו שם יפה את נהגי המבחן והמהנדסים האיטלקים ותרמו את הכבישים האינסופיים של הדוד סם לטובת השלבים המעשיים או במילים אחרות - אפס תרומה בכל מה שקשור לתכנון המכונית. האפסילון היא מוצר כל-איטלקי על כל המשתמע מכך, גם אם תתקלו בה כשהיא נושאת דרכון אמריקני.

כשאומרים שהאפסילון היא מוצר איטלקי, צריך לזכור שמדובר במדינה שהביאה לעולם את העיצוב. אל תתנו לבתי האופנה הצרפתים לבלבל אתכם - בלי האיטלקים העולם היה נראה אפור ומרובע והאפסילון לא מותירה ספק באשר ל-DNA העיצובי שלה. היא יפה, קטנה, חטובה, עדכנית, חצופה, אלגנטית ואגרסיבית. בדיוק כמו שגברים אוהבים את הנשים שלהן, ובדיוק כמו שנשים אוהבות או לפחות רוצות להיות. החל מהחזית בה זכה הגריל לעיצוב מחודש, צר וגבוה מקודמיו, דרך צללית הצד הדינאמית, קו המותנים הנמוך והשקוע, וכלה באחוריים המטופחים ובכללם הפנסים שמעוצבים בצורת ה-Y הייצוגית של הדגם, האפסילון היא מכונית יפה, מעוצבת בטעם ובעלת נוכחות, קטנה ככל שתהיה.

היתרון והחידוש הגדול כמובן הוא בשתי הדלתות שנוספו למכונית מאחור, תוך שמירה על צורת קופה שלוש דלתות כאשר ידיות הדלתות מאחור נסתרות אי שם במעלה החלון קרוב לגג. מלבד העיצוב, לכל לקוח יש את האפשרות להתאים לעצמו את הצבע החיצוני (אחד או שניים), הגוונים, הריפודים, הדיפונים וכו' ובסך הכל 600 (!) וריאציות שונות של המכונית למי שרוצה להיות יחיד ומיוחד בשכונה. כשהיבואן המקומי בישראל, חברת סמל"ת מדברת על יעד מכירות של כמה מאות מכוניות בשנה, מבחינה סטטיסטית, ישנה סבירות גבוהה שכל מכונית תהיה קרוב לוודאי "one in a kind" ואת זה הישראלים אוהבים.

האפסילון מגיעה בשתי (שלוש למעשה, אלא שהדיזל לא תגיע לארץ ולכן היא לא מעניינת אותנו) גרסאות מנוע - 1.2 ליטר עם גיר ידני ו-69 כוחות סוס וכמובן מנוע ה-0.9 ליטר טווין אייר (גיר ידני או רובוטי) שזכה בתואר מנוע השנה בעולם. מנוע הטורבו הקטנטן הזה מפיק 85 כוחות סוס ופולט מזהמים ברמה אפסית, כמעט כמו אופניים חשמליים. הדבר היחיד שמונע ממנו לזכות בציון 1 ברמת הזיהום בישראל הוא הקיבעון המחשבתי והשרירותי של אנשי משרד התחבורה שהחליטו שציון 1 שמור אך ורק למכוניות חשמליות. בתקווה שמישהו יתעשת וייתן למנוע הזה את הדרוג הראוי לו בטבלה וכך אולי יוזל המחיר בכמה אלפי שקלים, אבל ממתי מעודדים פה מניעת זיהום...?!

כאמור לאפסילון שני מנועי בנזין שזכינו לנהוג על שניהם במהלך ההשקה העולמית שנערכה בטורינו ונתחיל במנוע ה-1.2 על כל 69 כוחות הסוס שלו. המספר 69 יכול אולי לבטא חוויה גופנית מענגת אבל כשזה מופיע כנתון כוח של מכונית, כנראה שיש בעיה. העליות המפותלות בגבעות של שכונות היוקרה מעל טורינו הדגישו את מה שחשדנו בו מההתחלה - המנוע הזה חלש! רק עבודה נמרצת עם ידית ההילוכים (תיבה מחומשת שעובדת יפה) הצליחה לשמור על קצב התקדמות סביר בעליות בעוד שבמישור נחשפה המכונית והנוהג בה להתעללויות מוטוריות מצד הנהגים המקומיים. ואז עברנו לטווין אייר המסקרן.

למען האמת, עם נתון של 85 כוחות סוס ומנוע טורבו בנפח של 0.9 ליטר עם שני צילינדרים, היו לי ציפיות נמוכות מאוד כשיצאנו לכביש המהיר שמחבר בין טורינו למילאנו. גם השתחלות מוצלחת מנתיב אסור לראש התור בזינוק מהרמזור (ברומא התנהג כערס) עדין לא הפיגה את החשש שהנהיגה הזאת הולכת להיות ארוכה ומשעממת ולכן אולי הופתעתי לטובה. נכון ששום גרגר אספלט לא נעקר בשעה שיצאתי מהמחלף אל הכביש המהיר אבל המכונית הקטנה עם המנוע הקטן והאיש השמן שבתוכה החלה לצבור מהירות במהירות והמחוג טיפס ברגישות ונחישות עד שנעצר בפאתי 180 קמ"ש תוך שהוא מסמן השפלה של אודי אחת מופתעת וכניעה אחרי קרב לא קצר לשירוקו נמרצת.

כאן אבל מגיע המלכוד הגדול של המכונית - המנוע הזה פנטסטי כל עוד הוא חי בגבהים שמעל 3,000 סל"ד. מידות קטנות (384 סנטימטר אורך כולל) ועבודת הילוכים קונסיסטנטית עשו עבודת השתחלות יפה בסבך העירוני הצפוף ורצו יפה מאוד בכביש הפתוח אבל המחיר התקבל בדמות צריכת דלק גבוהה שהביצועים גבו מהמיכל. מנוע הטווין אייר טורבו נחשב למנוע חסכוני מאוד המציג נתון של כ-20 קילומטרים משולבים לכל ליטר אבל כדי להגיע לנתון הזה צריך לוותר על הביצועים שלו. בנסיעה רגועה מתקשה המנוע לפתח מהירות או תאוצות ורק מחוג הדלק שלא זז מפצה על אובדן הריגוש המוטורי. מה שנותר הוא לראות האם המנוע שישודך לתיבה הרובוטית שלא הגיעה להשקה יהיה קומבינציה טובה יותר. רעש המנוע בסל"ד גבוה חזק מדי בעוד שבסל"ד נורמלי, המנוע מפיק צלילים וגרגורים ערבים לאוזן.

מהיר ובזבזני או איטי וחסכוני - זאת בדיוק הדילמה שבפניה יעמוד כל נהג של האפסילון החדשה. בישראל הבעיה מחריפה שבעתיים שכן אצלנו עדיין לא התרגלו לרעיון של מכונית עירונית. כזאת שמיועדת רק לנסיעה בתחומי הכרך, לצרכי עבודה, קניות ויציאה לבילויים כשהגודל (כולל תא מטען מפתיע בגודלו) מאפשר ניידות גבוהה בתנועה הצפופה ומציאת חניה בקלות. בישראל כל אחד רגיל שהרכב שלו אמור להיות גם רכב עירוני קטן וחסכוני וגם טנדר עצום להובלת חבילות חציר למרעה וכמובן בעל הנעה לכל הגלגלים כי מדי פעם צריך לתת בראש באיזה מעלה מכובד בערבה.

אז בקיצור, הטווין אייר עשוי לאכזב את מי שמחפש גם חסכנות וגם ביצועים אבל יענג את מי שירצה פעם ככה ופעם ככה. אפרופו ביצועים, לא שלשם כיוונו מתכנני המכונית, אבל גם במהירות של 180 קמ"ש וגם בעת נהיגה אגרסיבית בכבישים מפותלים, האפסילון הפתיעה לטובה והציגה יכולת אחיזה גבוהה והתנהגות כביש טובה מאוד. ההגה אולי לא מתקשר ברמה של הגרמניות פרימיום אבל הנהיגה החזקה לא גרמה לשום תחושה של העדר ביטחון, להיפך ובהחלט מפתיע.

מלבד העיצוב החיצוני המרשים, האפסילון מציגה גם איכות גבוהה בפנים תא הנוסעים. למרות הממדים הצנועים של המכונית, היא נוחה מאוד לשני מבוגרים מלפנים ועוד שניים צעירים יותר מאחור. האיטלקים מדברים על חמישה נוסעים אבל אנחנו ממליצים שלא תנסו את זה בבית, מה גם שהמתלים לא הכי רכים ומאחור ניתן בהחלט לחוש בתוואי הכביש. תא הנוסעים מרופד במיטב החומרים והאיכות, המושבים מלפנים נוחים ותומכים ולוח המחוונים ממוקם כולו במרכז הרכב בין שני המושבים הקדמיים. האבזור כולל מספר פינוקים שמגיעים עם ובלי תוספת מחיר כמו גג שמש הנמתח לכל אורך הגג, חיבורים ויציאות USB ולאיפון עם מערכת ה-Blue&Me, מערכת מג'יק פארקינג לסיוע בחניה (מאתרת מקום, מדריכה את הנהג ומשתלטת על ההגה עד לחניה בטוחה וחלקה), מערכת שמע איכותית וכו' כמו גם אביזרים וגימיקים דוגמת מכסה הדלק שנפתח אוטומטית ואין צורך להבריג אותו לפתיחה או סגירה.

האפסילון החדשה אמורה להיות ספינת הדגל הקטנה והעובדה שקרייזלר הצטרפה למשפחה, אמורה לסייע לשני המותגים לפתוח דלתות זה עבור זה ברחבי העולם. בישראל הבעיה היא אחרת - במשך שנים רבות המותג לא היה קיים כלל למרות שהיבוא מעולם לא הופסק באופן רשמי. גם הזיכרונות האחרונים שיש לקהל המקומי מהלנצ'יות של שנות השמונים לא ממש מעודדים והיבואן המקומי יצטרך לא רק להשיק את הדגם החדש אלא להחדיר לשוק קונספט של מכונית עירונית יוקרתית ולנסות לשכנע אנשים למה הם צריכים לשלם 125,000 שקלים לדגם הטווין אייר טורבו המפואר בגרסת הפלטינום.

גרסת ה-1.2 ליטר עם גיר ידני מתחילה ב-105,000 שקלים וגרסת הטווין אייר גולד תעלה כ-115,000 שקלים. במחיר הזה אנשים מיד יתחילו להשוות למכוניות גדולות בהרבה בהתאם לתפיסה של הלקוח הישראלי שמכונית טובה אצלו נמדדת לפי המשוואה של מטר פח לשקל. האפסילון היא מכונית עירונית יוקרתית - פלח שוק ותפיסת עולם שלא קיימת עדין אצלנו והשאלה הגדולה היא האם קהל הפרימיום כאן כבר בשל לכך. ברחובות איטליה בכלל ובטורינו בפרט, האפסילון נראית בכל פינה כשבתוכה נוהגים גברים מהודרים בדרכם לעבודה. האם המאצ'ו הישראלי ואיש ההי-טק ירשו לעצמם להראות במכונית קטנה וחסרת יחוס בתודעה הלאומית או שמא נידון גורלה של האפסילון לחסדיהם של נאמני המותג בלבד?!