מי מאיים על המכונית החשמלית?

האם הרגלי המיחזור שלנו עלולים לפגוע בכושר ייצור מכוניות אקולוגיות? מחקר שנערך על ידי תוכנית איכות הסביבה של האו"ם, מגלה כי צפוי מחסור במתכות יקרות עליהן נתמכת תעשית המכוניות ההיברידיות והחשמליות. על פי המחקר, דווקא בני האדם אשמים בכך וזאת מפני שאנו לא ממחזרים מספיק מתכות.

מנתונים שמעלה המחקר מתברר כי רק כשליש מהמתכות מועברות למיחזור בסוף השימוש בהן, וגם זאת ברמה של 50 אחוזים לכל היותר. עובדה זו יוצרת מחסור גדול בעיקר במתכות נדירות שאינן ממש מוכרות לרבים בשמן כמו דיספרוסיום, לנתניום, נאודימיום ועוד. מתכות אלה מופקות בכמות מוגבלת מהטבע וממלאות תפקיד חשוב בהרכבן של המכוניות האקולוגיות כמו גם במכשירים חשמליים ואלקטרונים שונים כמו למשל טלפונים ניידים.

על פי המחקר, יכולת התפוקה של מתכות נדירות אלה הולכת ופוחתת עם השנים ולכן ישנה חשיבות גבוהה להגברת קצב מיחזורן. זו למשל אחת הסיבות מדוע החליטה ממשלת סין להגביל בשנת 1999 את יצואן למדינות זרות. יש לציין כי בשנות ה-90 עם הגברת קצב כריית המתכות במכרות בסין ירדו מחירן של המתכות, מה שהביא לסגירת מכרות בעולם, אחד הגדולים שבהם בקליפורניה ארה"ב.

לצורך ההמחשה, על פי נתונים שחשף ג'ק ליפטון, אנליסט בתחום המסחר בסחורות ומומחה בתחום המתכות, טויוטה פריוס עושה שימוש בכקילוגרם אחד של נאודימיום ביחידת העזר החשמלית של פריוס ובין 10 ל-15 קילוגרם לנתניום בערכת הסוללות. כך נעשה שימוש במתכות אחרות להן חשיבות בכלי רכב עם יחידות חשמליות.

יש לציין כי הגבלת ייצוא חומרי הגלם הנדירים מסין למדינות אחרות, מעניק למדינה הגדולה בעולם יתרון יחסי על פני ענקיות הרכב מיפן ,דרום קוריאה, אירופה וארה"ב. האם מטרת מחקרו של האו"ם היא לגרום בדרך כלשהי לצמצום יתרון זה? בעוד מספר שנים עם העלייה בביקוש לכלי רכב אקולוגיים והמשך הירידה בחומרי הגלם נדע.