עוד חוזר המיגון

עשרות רוכבי אופנועים מוצאים את מותם מדי שנה בכבישי ישראל. ברוב המקרים, נגרמות פגיעות המוות כתוצאה מחבלות פנימיות בלתי הפיכות שמקורן בעוצמת הפגיעה של רכב או חפץ כלשהו בגוף האופנוען (מעקה בטיחות למשל). המציאות מלמדת כי במקרים מהסוג הזה, שום חליפת מיגון לא יכולה לספוג מכה שמתרחשת במהירות תלת ספרתית, אולם חשוב לזכור כי בנוסף לעשרות ההרוגים, ישנם מאות ואלפי פצועים בדרגות שונות שציוד המגן שלבשו היווה עבורם את ההבדל בין חיים ומוות או מצד שני, כאלה שנפצעו קשה אשר לו היו מוגנים כראוי, ספק אם היו נזקקים בכלל לטיפול רפואי.

דומה שהגורם המכריע בלבישת ציוד מגן בישראל מלבד המחיר, הוא מזג האוויר החם. זה שאחראי למראה של רוכבים על אופנועי ספורט ששכבת ההגנה שלהם מסתכמת בזוג כפכפי גומי ובגופיה. אך האם אי נוחות זמנית עדיפה על סבל לכל החיים?

החוק בישראל מחייב חבישת קסדה ברכיבה על אופנוע, ושתהיה רכוסה. זהו... מלבד זאת אין שום חובה חוקית ללבישת ציוד מגן, ציוד שהיה יכול לחסוך כסף רב למדינה וכאבים וצלקות לרוכבים לא זהירים או חסרי מזל. נכון שמאז מותו הטראגי של כדורגלן העבר אבי כהן, יצאו קסדות ה"חצי" אל מחוץ לחוק, אבל עדין מותרות כאן קסדות "גט" (שלושת-רבעי) שעדיין מספקות הגנה חלקית בלבד.

קסדות החצי, אלה שנראות יותר כמו סיר לילה ובקושי מגנות על בסיס הגולגולת, היו שערורייה ונועדו ל"כיסוי תחת" של המחוקק ולא יותר. קערה הפוכה העשויה קלקר מצופה בבד ופלסטיק דקיק שמתאימה יותר לסידור פרחים, הייתה קו ההגנה העיקרי על ראשיהם של עשרות אלפי רוכבי קטנועים בישראל. חבל שנזכרו להוציא אותה אל מחוץ לחוק רק בעקבות המקרה של כהן ז"ל.

קסדת החצי סיפקה כאמור הגנה על הקודקוד אבל לא על המפרקת, המצח או הלסת, חלקים אינטגרלים וחשובים מהגולגולת שלנו. קסדות השלושת-רבעי מספקות מעט יותר הגנה מלפנים ומאחור, אבל עדין לא שומרות כלל על הלסת וכשזו נשברת בשעת חבטה (הלסת, לא הקסדה) מדובר בפציעה קשה שבמקרה הטוב תגרור אחריה חודשים של שיקום, ניתוחים כואבים אצל מומחי לסת ורופאי שיניים ואכילת מזון נוזלי דרך קשית. במקרה הגרוע, שבר בלסת מוביל לבליעה של הלשון ולחנק, במקרה שלא מקבלים טיפול רפואי מהיר.

הקסדה המלאה נחלקת לשתי קבוצות, שלמה ומפרקית (נפתחת) כאשר מובן מאליו שהשלמה עמידה יותר והמפרקית - פרקטית יותר. "אל תתפתו לעסקאות בשטח" אומרת הקלישאה, והקסדה היא דוגמה מצוינת לכך. זהו אביזר הבטיחות החשוב ביותר שיכול להציל את חייכם ולכן אל תחסכו בו. לא לחינם ישנם הבדלים של מאות ואלפי שקלים בין המותגים המובילים לבין יצרנים עלומי שם ומוצא.

אמנם לא חייבים לקנות קסדת רפליקה של ולנטינו רוסי או מקס ביאג'י, אבל גם אל תתפשרו על האיכות. קסדה אמורה לשמש את הרוכב כחמש שנים, כך שאם תחלקו את מספר הפעמים שחבשתם את הקסדה ב-2,000 או 3,000 שקלים שעולה קסדה טובה, תבינו שמדובר בסכום זעום יחסית ביחס לזמן השימוש. קסדות איכותיות מצוידות במשקף איכותי יותר שלא יתנפץ לכם על העיניים בזמן פגיעה, הודות למשקלן והארגונומיות שלהן הן נוחות יותר לחבישה ממושכת ומבודדות רעשים טוב יותר מקסדות פשוטות. קסדה נוחה, שקטה, בעלת משקף נקי, שאינו צובר אדים או חודר מים בגשם, מאפשרת התרכזות בכביש.

קבלו זאת כאקסיומה, כפות הידיים הן האיבר שפוגש ראשון את הכביש בשעת נפילה מהאופנוע. אינסטינקטיבית, הגוף שולח את הידיים לפנים בשעת נפילה כדי לבלום את המפגש עם הקרקע, וכאן הכפפות הן אלו שיעשו את ההבדל בין כפות ידיים שלמות לשפשופים קשים. הידיים הן כלי העבודה העיקרי שלנו, ולכן חשוב ומומלץ ללבוש כפפות בכל רכיבה. אלו שמרכיבים כיסויי בד על הידיות שאליהם מכניסים את הידיים בזמן רכיבה, מגנים על ידיהם מפני רוח, גשם או קור ברכיבה, אבל הם חסרי הגנה לחלוטין בזמן התהפכות.

תפקידו של מעיל הרכיבה דומה לזה של הכפפות; המעיל נועד כדי להגן על הגוף מפני שפשופים ומכות קלות. בעת נפילה, מהירות החיכוך וטמפרטורת האספלט יוצרת משוואה קטסטרופלית של חום שחורך את העור. במקרה כזה שום חולצה לא תעזור לכם, ובטח לא גופיה לבנה.

חשוב ללבוש מעיל רכיבה מקצועי בעל מיגונים בכתפיים, במרפקים ובגב, כאשר ישנם גם כאלו המגיעים עם מגני חזה אינטגרלים. מגוון עצום של מעילים איכותיים מאפשר להתאים את המעיל לעונות השנה, החל ממעילי רשת קלילים וממוגנים לימי הקיץ הלוהטים וכלה בכאלו שהם עמידי קור וגשם לרכיבה מענגת גם בסופת טייפון. אל תוותרו על המעיל גם ביום הכי חם. דמיינו איך נראה עור משופשף וחרוך בכל פעם שאתם נוטים לוותר על המעיל.

כמו במקרה של המעיל, מכנסי הרכיבה נועדו להגן על העור שלכם מפני שפשופים, אך אל תצפו שהם ימנעו ריסוק של עצמות. מה שכן, המיגונים שנמצאים בגב התחתון, בצידי האגן ובברכיים, יכולים לרכך את עוצמת הפגיעה, להפחית את חומרתה וכמובן - למנוע שפשושים כואבים באזורים אלו. מלבד זאת, זה סטייל לא רע להיראות כמו רובוטריק, אז למה לוותר?

במגני הברכיים נוטים לזלזל עד לרגע שבו נופלים מהאופנוע. מדובר באחד הפריטים הכי פחות מוערכים, אולם בין החשובים והיעילים שבציוד המגן. הברכיים הם איזור רגיש ופגיעה שלהם באספלט במהלך נפילה יכולה להביא לריסוקם ולגרור חודשים רבים של החלמה ושיקום.

מלבד הברכיים, המגנים מספקים גם הגנה מצוינת לעצמות השוק ויכולים למנוע שבר שלהם בשעת חבטה. מגני הברכיים זולים, נוחים ונכנסים בקלות מתחת למושב הקטנוע או בכל תיק כשיורדים מהאופנוע. גם עליהם - אל תוותרו.

מגפי רכיבה מגיעים בכל הגדלים והסוגים ויתרונם הגדול מלבד ההגנה הטובה שהם מספקים לכף הרגל הוא בעמידותם. נעל רגילה נשחקת ומתלכלכת מהר מאוד על אופנוע בגלל המגע עם רגלית ההילוכים, הלחיצה על המדרכים המשוננים או החיכוך עם האספלט בשעת עצירה והורדת רגל. נעלי או מגפי רכיבה יעודיים, עשויים חומרים חזקים ובעלי תפרים עמידים שנועדו לספוג את כל אלו, וזאת בנוסף כמובן ליכולת שלהם להגן בשעת תאונה על עצמות כף הרגל והקרסול.

חליפות הכביש המקצועיות מגיעות יחד עם גבנון שנועד להגן על המפרקת בשעת התהפכות מהאופנוע. יעילותם של מגני הצוואר אינה מוטלת בספק והם בהחלט נחשבים למצילי חיים. הבעיה היא שהם מגיעים כחלק אינטגרלי מחליפות עור מקצועיות ויקרות שנורא מסורבלות לשימוש, בעיקר בקיץ. לאחרונה נמכר בארץ מעין מתקן המגן על כל איזור הצוואר והעורף שמונע גם הוא פגיעות מסוג "צליפת שוט" ולמרות שהוא עשוי בטכנולוגיה מתקדמת, מדובר במתקן מסורבל קצת שגם לא ברור עד כמה הוא נוח בעת רכיבה ממושכת.

אל תעשו לעצמכם הנחות. כרוכבים אנחנו חשופים מאוד לפגיעות קשות, למשוואה של גוף חשוף צריך להוסיף את מהירות הרכיבה והמסה של האופנוע או המכונית הפוגעת כדי להבין עד כמה גדולה עוצמת הפגיעה ומהו הנזק שעלול להיגרם לנו במקרה של תאונה. נכון שמזג האוויר בישראל ולפעמים גם מחירי המיגון, גורמים לנו לוותר לעצמנו כי "לנו זה לא יקרה...", אבל תשאלו כל מי שכבר נפגע – הוא כבר ישכנע אתכם שכמה אלפי שקלים שווים הרבה יותר מהפציעה. ועם יד על הלב, זיעה עדיפה מדם. לא?!