מבחן השוואתי: סקודה פאביה מול רנו קליאו

האם עלינו להודות לדפני ליף, ממובילות המחאה החברתית, על הסערה האחרונה והמדוברת ביותר בשוק הרכב הישראלי? מהפכה שמגיעה אחרי הרעידה הראשונה בשוק, עם הופעת מכוניות המיני הזולות שתומחרו סביב 60,000 שקלים כשהפעם, מכוניות גדולות יותר, אמיתיות יותר כמו רנו קליאו וסקודה פאביה, פתאום יכולות לעלות לכם רק 70,000 שקלים. שווה?

זה יכול להיות גם נחמד, אבל גם מעצבן לשלם פתאום 70 אלף שקל על מכונית חדשה. זה נחמד כי זה רק 70,000 שקל למכונית חדשה וזה מעצבן כי לפחות בחלק מהמקרים, אותה מכונית כמעט בדיוק עלתה הרבה יותר. במקרה שלנו, קרסו, יבואנית רנו, הביאו במיוחד את הקליאו עם מנוע ה-1.2 ליטר הידנית ונתנו לה תג מחיר תחרותי ואילו סקודה, בחרו לעשות מבצע חיסול על פאביה 1.4, שקודם עמד מחירה על 86,000 שקל בגרסץ ה-1.2 טורבו עם 105 כ"ס.

לפני שנצעק "ברור!" החלטי מדי, תאמנו את שתי המכוניות המוזלות החדשות, ארזנו בקבוקי מים ובורקסים, הכנסנו כרטיסי זיכרון נקיים למצלמות ויצאנו לסיבוב ארוך עם השתיים בתוואי דרך מגוון שכלל נסיעות עירוניות ממושכות, פקקי תנועה, כבישים פתוחים ואפילו את אחד מכבישי הנהיגה המהנים בישראל. הכל כדי שנוכל לענות בבירור על השאלה: על מי משתי מכוניות הסופר מיני הללו כדאי להוציא 70,000 שקל. תשובות יש? ועוד איך וכן, גם תודה לדפני ליף.

המבחן הפעם מעניין במיוחד משום ששתי המכוניות שעומדות כאן מנגד בתחרות, אינן חדשות לגמרי וכבר פגשנו בהן במספר הזדמנויות ולכן מעניין הדבר להכריע בין שתי מכוניות וותיקות בתחושת דה-ז'ה-וו שכזו.

תא הנוסעים של רנו קליאו תמיד הרגיש לנו נעים לשהייה. החומרים מהם הוא עשוי לרוב טובים באיכותם ובמרקמם, המושבים רכים ותומכים וגם המוזרויות של הנדסת האנוש נעלמו ברובן עם השנים. במקרה של הקליאו הזולה, רוב הרשמים שלנו נשארו נכונים, מלבד המושבים שנראה כאילו נעשו בסיסיים למדי בגרסה זו. תמיכתם לא מהמצטיינות וגם התמיכה יכלה להיות קצת יותר טובה.

כצפוי, גם רשימת האבזור קצרה למדי עם רדיו לא מקורי, ללא תפעול מההגה, עם מזגן מכאני רגיל, אבל כן עם בקרת שיוט (כן, למרות התיבה הידנית) ומגביל מהירות שימושי. מבחינת המרחב, הקליאו תאכלס בקלות ארבעה מבוגרים וגם תעמיד לרשותם תא מטען נדיב (288) ביחס לגודלה הכללי של המכונית וקל להטענה.

אולם למרות ההרגשה הנינוחה, המעבר לפאביה מלווה בתחושה של קפיצת מדרגה משמעותית. ראשית נציין כי רכב המבחן שהועמד לרשותנו הגיע ברמת פנים "ספורט" שכללה מושבים חובקים במיוחד ותוספות אבזור כמו חישוקים, גג שמש וכמובן הצבע הלבן בגג. ועדיין, איכות החומרים מהם עשוי תא הנוסעים של הצ'כית גבוהה משמעותית מזו של הצרפתייה ודי בזה כדי לשדרג את חוויית השימוש בה.

אולם, לכך יש גם להוסיף גימור מוקפד יותר לכל רכיבי הקבינה, הגה שמנמן ונעים יותר לאחיזה, תנוחת נהיגה נכונה יותר ומרחב גדול יותר מלפנים ומאחור לנוסעים, גם לראש וגם לברכיים. בתא המטען, למרות נפח גדול יותר (315 ליטר), התא נראה פחות קל להטענה בגלל סף גבוה יותר מזה של הקליאו.

גולת הכותרת של מבחן משווה זה הוא כמובן סעיף המנוע והביצועים של שתי מכוניות אלה שנעזרות במנועים חלשים יחסית כדי להוזיל את עלות החבילה. רנו קליאו מגיעה כשבחזיתה מנוע בנפח 1.2 ליטר, ללא טורבו, אם כבר התרגלתם. דף הנתונים של היצרן מספר על 75 כ"ס ב-5,500 סל"ד ו-10.7 קג"מ ב-4,250 סל"ד. את הכוח היא מעבירה לכביש דרך תיבה ידנית (האמת, כבר התגעגענו לאחת כזו) עם מצמד (קלאץ') שממש צריך ללחוץ עליו ברגל שמאל (זוכרים?).

ואיך זה מרגיש? תלוי איפה. בעיר, הקליאו הזו חיה בשלום לצד מפלצות V8 ללא בושה ואפילו מסתכלת עליהן בלעג בזכות נתוני צריכת הדלק שלה. אין טעם לפצוח בקרבות רמזורים וזו ממילא לא משאלת ליבם של רוכשי גרסה זו. יחסי ההעברה הקצרצרים שלה בתיבה (100 קמ"ש ב-3,100 סל"ד בהילוך חמישי) עושים אותה לזריזה יחסית בתחום האורבני ולנו אין תלונות מיוחדות מלבד המצמד שבקרוב יסיים את חייו ברכב המבחן.

בירידה לאיילון ומשם צפונה, כשכל המכוניות דוהרות לפנים ואנחנו עדיין נלחמים להגיע ל-100 קמ"ש (13 שניות מעמידה) מתחילים להרגיש בחוסר בכוח, אך גם בעודף הרעשים. המנוע שמורץ בסל"ד גבוה יחסית יוצר רעש שחודר אל תא הנוסעים ומצטרף אל השאון המוחזר מבתי הגלגלים ומרעשי הרוח בקצות הגג. מה שמעיד על השקעה לא גדולה בבידוד תא הנוסעים.

כבישים הרריים או עליות ממושכות כבר הפכו לאתגר משמעותי יותר. אלו לא הסוסים המצומצמים, אלא יותר המומנט הנמוך שמקשה על הקליאו לא רק להאיץ, אלא לשמור על תנופה בעליה ממושכת. הנהג צריך לבחוש שוב ושוב בהילוכים כדי להביא את המנוע שוב ושוב אל תחום הכוח (מעל 4.500 סל"ד) שלו וכדי לא לבאס את אלה הנוסעים מאחור וכבר ממש מתים לעקוף אותנו. בכל מקרה, את המבחן הזה, רנו קליאו סיימה עם 11.2 ק"מ לליטר למרות שהדוושה הימנית הייתה נעוצה בשטיח בפרקי זמן ממושכים.

סקודה פאביה מגיעה עם יתרון של 200 סמ"ק במנוע ו-1,400 בסך הכל, מה שמאפשר לה להציג הספק גבוה יותר של 86 כ"ס ב-5,000 סל"ד וכן 13.4 קג"מ ב-3,800 סל"ד. וזה מורגש? כן ומייד עם התחלת הנסיעה. אמנם היינו צריכים להתרגל אל המצמד הקפיצי והקשיח של הפאביה ולחוסר הדיוק שלו, אבל המנוע החזק יותר עשה לנו את החיים קלים יותר. על הנייר הוא מקזז רק 0.8 השניה במיאוץ ל-100 קמ"ש, אבל בכל תנאי אחר, הוא מרגיש פחות מאומץ וגם במבחני האצות הביניים שלנו שמדמות עקיפות, הפאביה רושמת יתרון חשוב ובטיחותי על פני רנו קליאו.

מתחת ל-3,000 סל"ד אין כוח משמעותי, או לפחות לא כמו זה שהורגלנו למצוא בקרב מנועי הטורבו החדשים, אבל המנוע זורם עם הדרישה לכוח ומעניק את זה בליניאריות מדויקת, עד קרוב מאוד לתחום הקו האדום בלוח המחוונים (6,000 סל"ד).

גם בידוד הרעשים בפאביה טוב משמעותית מזה של הקליאו וגם לאחר נסיעה ממושכת בזו, לא עוברת לנהג ונוסעי הרכב תחושה של רכב זול. בסופו של המבחן שלנו ולמרות תוספת הנפח (או שמה בזכותה?) לצד משאבת התדלוק, מציגה סקודה פאביה צריכת דלק ממוצעת של 12.5 קילומטרים לליטר בתנאים תובעניים.

האם הגזמנו כשלקחנו את שתי מכוניות זולות אלה אל כביש הצפון המסולסל והמאתגר? לרוב, אנחנו שמים לשם את פעמינו רק כשאנחנו ספונים בתוך קבינה של מכונית ספורט מושחזת, אבל אי אפשר להאשים אותנו באופטימיות. כי בכל זאת, למרות שכיף גדול בנהיגה לא מצאנו באף אחת מהן, הן עדיין מסוגלות להחזיר חיוך אל הנהג בכבישים הנכונים.

הקליאו 1.2 עוברת בכביש הצפוני כאילו היה מתפתל בין כרמים דרום צרפתיים. כלומר, היא לא ממהרת לשום מקום ובעצם, גם לא יכולה למהר לשום מקום. המנוע החלוש שלה לא מאפשר לה לחרוג בהרבה מהמהירות המותרת בכביש, המתלים שלה רכים מספיק כדי לטפל במהמורות עקשניות וגם האופן שבו היא מטפלת בפניות חדות לא מעורר יצרים אפלים. היא עושה את זה על הצד הבטוח יחסית, בלי דרמות, בלי צמיגים מעשנים ובלי לעשות לנהג התקפי לב, בטח לא כשהאלקטרוניקה המשוכללת מפקחת על הכל.

הפאביה קשיחה יותר באופיה ובמתליה. לזכותה אפשר לומר שיתרון היצע הכוח במנוע שלה מגובה גם במתלים, בהגה ובבלמים טובים. המתלים שלה מרגישים ברגעים הראשונים עמה מעט קשיחים מדי והולמים יותר כבישים גרמניים חלקים, אבל היא עדיין מצליחה להסתדר עם איכות הסלילה המקומית שלנו ללא קושי, ועל הדרך גם להוסיף קצת תחושה ובטיחות בידי הנהג בזכות ריסון טוב יותר לגוף.

ההגה השמנמן שלה מציע רק קצת יותר תחושה בידיים, אבל הוא מדויק ונעים יותר לשימוש מזה של הקליאו ויחד עם בלמים חזקים יותר ותנוחת נהיגה ספורטיבית יותר, מקבלים מכונית שכיף לדחוק קדימה בכבישים מפותלים. זה לא רק כיף יותר לנהג, גם מהיר יותר כשברוב הדרך הרנו נאבקת כדי להישאר בטווח ראיה ממנה.

כדאי שנשים את זה כבר על השולחן: במחיר של 70,000 שקל, הקניה המועדפת כאן לטעמנו היא הסקודה פאביה ובפער גדול מרנו קליאו. ההבדלים בין השתיים מוחשיים מאוד ובכל שלב של הנהיגה מרגישים שהקליאו נבנתה כדי להיות זולה ועירומה, בעוד שהפאביה היא מכונית יקרה ויוקרתית יותר שהוזלה.

אז הגביע במקרה הזה הולך אל הפאביה? לא בטוח. מדוע? בגלל המחיר. 70 אלף שקלים הוא מחירה האמיתי של הרנו קליאו והוא לא צפוי להשתנות כלל. לעומתה, הפאביה תומחרה כך באופן תחרותי רק לזמן מוגבל. הדיל הלא רגיל הזה מסקודה גרם לכך שכל 400 היחידות שיועדו להימכר במחיר זה, עפו תוך ימים אחדים ולא נותרה אפילו אחת מאחור, כך שגם אם נורא תרצו להזמין פאביה מוזלת (גם אנחנו לא נתנגד לאחת כזו, סתם כי מדובר בעסקה משתלמת), לא תוכלו אפילו לפתוח הזמנה. אולם, צ'מפיון הבטיחו לנו כי ברגעים אלה נאסף לו מלאי חדש בחו"ל ובחודשים הקרובים תשוב הפאביה המוזלת להימכר כאן.

אז רנו קליאו היא בעצם המנצחת? אממ. כן, לפחות עד שהפאביה תשוב להימכר כאן.

עוד מבחנים והשקות בוואלה! רכב

מי מבחינתכם לוקחת בדו קרב? בואו להצביע בפייסבוק

מדברים על מכוניות ואופנועים בפורום הרכב של וואלה!