"יום אחד אנחנו נקבל תמורה מלאה לסכום שאנחנו מפקידים עבור רכב משפחתי". את הדברים האלה אמר נהג המירוצים ומנחה טופ-גיר לשעבר טיף נידל ב-1998, שעה שהוא בחן שתי מכוניות חדשות של סאאב (שלא נרחיב על גורלן כי בלאו הכי שום דבר לא השתנה לטובה אצל השוודים). אולם, אם יש מסר אחד חיובי שיצא משם והתפתח מאז בענף, 13 שנים אחרי, הוא שהרבה יותר קשה להצביע בעידן המודרני על מכוניות שמפילות אותנו בפח. קשה, אבל לא בלתי אפשרי.
אם יש מכונית אחת בולטת שהגיעה ארצה בעשור האחרון, ושמותר לומר עליה שהרוויחה ביושר את ההגדרה "מזעזעת", היא ללא ספק שברולט אבאו, סדאן או קומפקטית - תלוי מה גזרתם על עצמכם ולאיזה צורך. אבאו הייתה דייהו מחופשת שהצליחה לפתות ישראלים להאמין, בתמימות, שהחלום האמריקני יכול להיות זול וגם שווה משהו (בדומה לשברולט קאווליר המחרידה).
אבאו קלעה להגדרה "תת-מכונית", משום שהייתה מאכזבת ועירומה (ולעתים אף מסוכנת תחת עומסים), עד לנקודה שמבחנים משווים עימה הסתכמו בתום חמישה קילומטרים בתבוסה לחזית הקוריאנית/אמריקנית. ובדיוק את הזיכרונות המצמררים האלה, שברולט אירופה והמטה המשוקם בארה"ב עתידים כנראה לקבור תחת השערוריות של דייהו, עם לא אחרת מאשר היורשת החדשה והמעוצבת - שברולט סוניק.
מה מתחת, מה בחוץ
הסוניק היא לא סופר-מיני קלאסית, אלא מיני-משפחתית, ככה לפחות מתארים אותה בשלוחה המקומית. היבואן הישראלי (UMI), בהחלט טופח לעצמו על השכם נוכח הידיעה שהסוניק נחתה בציון בתקופה של שינויים בהרגלי הצריכה בקרב הנהגים: תיבות ידניות, מיני זולות וסופר-מיני מוזלות, מודעות (חלקית) לסביבה, מחאות חברתיות ומה לא. להערכתם, שברולט סוניק תתברג בעין הסערה, ולא רק שהיא תצליח לבטל את השפעותיה של שברולט אבאו, היא תגדיל את הצמיחה של שברולט בשני הסקטורים לצד הקרוז המחודשת והספארק הזעירה.
הסוניק מורכבת על פלטפורמת 'גאמה 2' של ג'נרל מוטורס, והיא חולקת קרבה לאופל קורסה וכן לכמה דגמים של פיאט. זו תוצע בישראל בשני מרכבים מבוקשים, קומפקטי וסדאן, עם הבדלים כאלה ואחרים ביחס לציים ולמגזר הפרטי. שברולט העולמית תשווק אותה ב-60 מדינות כך שתעמוד שווה בשווה כנגד משפחתיות חדשות וסופר-מיני מודרניות.
העיצוב החיצוני של הסוניק, כאן בגרסה הקומפקטית המאובזרת, עובד מצוין. כן, זה עדיין אותו סגנון מרובע ושטוח, אבל השקיעו בפרטים הקטנים. הביצוע, בגדול, מושפע מקו הדגמים הנוכחי של שברולט ומחמיא לה. כשמצרפים אותה אל תמונה משפחתית וחגיגית עם כולן, היא נראית כמי שנמצאת צעד אחד קדימה בפן האופנתי, בזכות השבכה העמוקה והסינר התחתון. הדמיון שלה לקרוז פחות בולט ב-2010, וגם מהקפטיבה המחודשת היא לא ממש שואלת מוטיבים צורניים.
הפרונט של שברולט סוניק משווה לה הופעה ספורטיבית על סמך אותן יחידות תאורה חשופות ומוצללות, וגם החלק האחורי - למרות שנראה כמו מתיחת פנים לאבאו, קוטף נקודות על מקוריות עד לקו התקרה. עוד אהבנו לראות בפרופיל הסתרת ידיות הדלתות בגוף המרכב כמו בספארק, כדי לשמור על צורה נקייה ודמוית קופה. חישוקי האלומיניום גם מוסיפים נפח לעיניים ועדיפים כמובן על טאסות פשוטות של גרסאות ליסינג.
שינוי מבורך, כמעט בהכול
החרדות משברולט אבאו מתמוססים לאיטם ברגע שנשפכים לתא הנוסעים. הסוניק מרוויחה משימוש בעיצובים שמקורם חלקית מהקרוז (הגה למשל), וכל מיני אזכורים מעולם האופנועים בלוח המחוונים, שנראה קצת כמו חתיכה מקונסולת משחק של שנות ה-80. העיצוב של הקונסולה המרכזית הרבה יותר מגרה עיניים מהקרוז או מהספארק: התעלה מתחילה גבוה למעלה, כמעט בקו פתחי המיזוג, עם בקרת שמע ממורכזת איכותית ונוחה לשימוש, ובקרת אקלים מכאנית בחלק התחתון, שדאגה לצנן את תא הנוסעים ביעילות מרשימה.
האבזור בסוניק משבץ אותה בחברה מצוינת. היא אינפורמטיבית ונהירה כלפי היושבים בסיועם של צגים גדולים דיגיטאליים, ובכלל הנדסת האנוש חיובית. היא מורכבת בקווים פתוחים ומאווררים, שאינם מקשים את הגישה לכל המקומות החשובים אליהם צריך לשלוח ידיים ולגשש בין המתגים. עוד פטנט נחמד שנכנס כאן לראשונה, הוא פיצול של תא הכפפות לשתי מדרגות, כאשר למעלה אחסון למדיות שונות (דיסקים) וכניסות USB וכו', ומתחתיו תא המסמכים של הרכב (לא מקורר). בנוסף, למי שחייב - משענת יד למושב הנהג בלבד.
איכות החומרים עוד טעונה שיפור. הפלסטיקים לא ברמה אחידה שתראו למשל במכוניות אירופאיות כמו סיטרואן או סקודה, וגם מול היפניות נותרו פערים. יחד עם כך, חל כאן שיפור גדול בקבוצה העממית של שברולט בתחום המשטחים והתפאורה ברקע, והסוניק מטפסת צעד וחצי קדימה בתחום החשוב הזה שמתקשר ישירות גם לעמידות ועייפות החומר, מול האקלים הישראלי המענה.
המרווח בסוניק הולם את מידותיה. האורך שלה הוא 4 מ' והרוחב בין הקורות המרכזיות הוא 1.75 מ'. היא ארוכה ורחבה מיונדאי i20 בכמה סנטימטרים, אבל נמוכה ממנה בקצת, ותא המטען קטן ב-5 ליטרים (290 ל'). המושבים מעניקים תמיכה טובה לגוף בשתי השורות, מרקמם רך ונעים למגע, המרחבים טובים לכל הנוסעים, ורק הכיוונים לא הכי נוחים. בגרסת ה-LT הנבחנת רמת האבזור כוללת חישוקי אלומיניום, שש כריות אוויר, עיגוני איזופיקס, בקרת יציבות וחלוקת עומס לבלימה. הא כן, ויש גם אחסון משקפי שמש במשקוף דלת הנהג. נראה רע, אבל יש מי שאוהבים את זה.
נוסעים
במפרט הטכנולוגי של הסוניק אין בשורות גורליות - לא טורבו וגם לא הספקים יוצאים מהכלל. בקו המנועים הישראלי שברולט מציעה לבחירה שתי חטיבות כוח מובחנות בהפרשים קטנים: 1.4 ל' ו-1.6 ל', ובשידוך לתיבת ששה הילוכים אוטומטית רגילה, עם תפעול טיפטרוניק מדופן הבורר (גימיק חסר תועלת). מנוע ה-1.4 ל' מפיק 101 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-13.26 קג"מ ב-4,000 סל"ד, ואילו את מכונית המבחן סיפקו לנו עם היחידה הבכירה המחלצת עוד 15 כ"ס, ומומנט של 15.8 קג"מ ב-4,000 סל"ד. צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על כ-9.5 ק"מ לליטר.
מי שלוחש מתחת לשפתיים שסוניק נוסעת כמו שזה נראה על הכתוב, לא בהכרח צודק, אך הערת השוליים בהחלט במקום. מנוע ה-1.6 ל', בסך הכול, מעביר לנו שהוא עובד קשה וחזק ומספק את הסחורה, אבל הדרך שבה היחידה מעבירה את הכוח לגלגלים הקדמיים דורשת עוד שכבה שמנה של ליטוש, שכן שהתחושה בנסיעה די מחוספסת, ודורשת לא פעם לחיצה בריאה על דוושת ההאצה כדי לזרז את העניינים.
ביציאה מהמקום, המנוע מאיץ ל-100 קמ"ש בתום 12 שניות וקצת, ועם הרבה מאוד רעש שבוקע מהחזית ופורץ את הבידוד שמסביב לנוסעים. תיבת ההילוכים האוטומטית בסוניק לא זורמת כל-כך, ולעתים מתנהגת בקפריזיות וקופצנות, ומורידה או מעלה הילוכים ומונעת נהיגה חלקה (וגם קצת חובטת). יחסי ההעברה בה מחולקים בסדר גמור, ואינם ארוכים יתר על המידה כפי שקורה תכופות בקבוצה הזאת. אולם, ככל שמגבירים את הלחץ על המנוע ומחייבים אותה לעמוד בקו אחד עם הטכנולוגיות של היום, ככה הסוניק מאבדת קרדיט בהדרגה.
זה לא רק השאון המוגזם שהיא מייצרת, בעקביות, גם בדרכים עירוניות, ששולל ממנה ציון גבוה יותר, זה גם האופן שבו היא מתנהגת כשמבקשים ממנה לטפס מהר וגבוה במעלה הסל"ד שם היא גובלת בצרידות גסה. האשמה כמובן היא חלקית בכיול של המנוע עם התיבה (ולא מפורשות נופל על המשקל -1.23 טון). ובכל עת שהמחט עוברת את ה-3,500 סל"ד ומצפינים משם והלאה, מרגישים את זה היטב, וזה לא נעים.
לא בשביל זה אני כאן, ובכל זאת
למודי ניסיון עם האבאו נאלצנו להגיע להחלטה בשלב מוקדם, עד להיכן נדחק בסוניק הקומפקטית. זה לא שאנחנו חוסכים מאמצים במסגרת המבחנים, אבל כאן עלתה שאלה באם השלדה הזאת, המתלים וההגה, אכן ראויים לשם המפוצץ סוניק, משל הייתה איזה קיפוד קוצני מבית סגה שטס בין גבעות ועף באוויר.
ובכן, למרבה המזל, הסוניק לא מאכזבת ומתעלה על האבאו בעשר דרגות. מערכת המתלים מרוסנת, מונעת טלטולים מפחידים, ומקפידה לשמור על יציבות טובה בהעברות משקל בדרגת קושי בינונית. ההגה כמובן חיוור לגמרי, חשמלי וחסר תחושה, אבל בכל זאת מקרין מידע מינימאלי שתורם לנהג להרגיש בטחון (מסונן) בעת הפניית ההגה לעיקול הבא.
בפיתולים יותר מרתקים, בכבישים בעלי רצון עז לשלוח אותך לפגישה עם עצים, הסוניק נכנעת מהר ומיד מבקשת להרפות מהלחץ. היא חושפת זווית גלגול סבירה, שלטעמי משוחררת מידי בקבוצה הזאת (בטח על המימדים האלה), ומאוד מומלץ שלא להגיע איתה למגבלות הגומי הסטנדרטי (מכונית המבחן מצוידת בסוליות עבות מה-LS, בקוטר 205/55).
נוחות הנסיעה בסוניק טובה מאוד, ובכלל כשלעצמה לא נופלת מכמה משפחתיות מקבוצה גבוהה יותר שנסענו בהן השנה. היא משככת בורות עירוניים בקלות, מדלגת מעל כל פגמים שהיא נתקלת בהם בכביש ללא קושי, ואת מרבית הנסיעה העברנו באווירה מאוד נינוחה על האספלט הישראלי, שלא עושה כאמור הנחות גם לספינות דגל מפוארות. סחטיין.
סוניק או לא סוניק?
שברולט אבאו הייתה מכונית מתחת לכל ביקורת. שברולט סוניק היא מכונית טובה. הפער בין שני הדורות הללו עמוק כתהום, והוא נותן לחטיבה האירופאית של שברולט הרבה אוויר לנשימה אחרי שנים של ביקורת קשה מאוד. על מנוחה ורגיעה עוד אי אפשר לחתום כרגע, אך יש להם בסיס לעבוד איתו בהמשך הדרך, בתנאי שיחידות הטורבו תגענה והמכונית תשדרג את עצמה ביחס למתחרות. והן אלה, מה לעשות, שבפועל משקפות את מקומה האמיתי של הסוניק ב-2012.
זה, לכאורה, חושף חלק מן הבעיות של הסוניק. היא מסוג המכוניות שתצפנה את הכבישים בציי רכב כי היא שימושית מאוד ומאובזרת בלי עין הרע. אבל, המשפחות שצריכות רכב יותר מהודק ונעים, סביר שתתקלנה פה במוצר לא בשל להתמודדות מול ההיצע המקומי שמונח בפני המגזר הפרטי. בטריטוריה הזאת, סוניק עדיין לא יכולה לנגוס בחתיכה גדולה מהעוגה, בטח לא כשההיצע החדש של יונדאי נמצא מעבר לפינה, ולא עם המנועים האלה.
105,500 שקלים עולה הסוניק במהדורת המבחן, ואם תרצו סדאן ותא מטען ענקי עם 504 ל', תיפרדו מעוד כ-4,000 שקלים. העלות היא נושא חם בימים אלה, נוא שמגייס את הרחוב לנתח כל מרכיב אפשרי על רקע ההוזלות תחת הלחץ הלאומי. היבואנים מנסים לאתר את המכונית הנכונה, שתרתם לצד המחאות ותצבור נקודות בסערה החברתית. במקרה של הסוניק, מסתמן שזה לא תמיד עובד חלק, אם לא בטוחים עם אילו אמצעים להכנס לזירה צפופה ותחרותית.
עוד מבחני דרכים בוואלה! רכב
כנסו לדף הפייסבוק שלנו