התפישות השגויות של נהגי ישראל

במהלך השנים נוצרו לא מעט אגדות עם, תפיסות שגויות בקרב נהגי ישראל בנוגע לחובות שונות המוטלות עליהם בעת שהם נוהגים את הרכב. האגדות רבות הן, אך מכנה משותף אחד עובר בין כולן - הן לא עומדות במבחן המציאות המשפטית ולא אחת, גורמות לבית המשפט להחמיר את ענישת הנהג. להלן מקבץ של מיטב "האמונות התפלות" בהן מאמינים רבים מנהגי ישראל.

פעמים רבות נהגים מבקשים להישפט על דו"חות מסוג ברירות משפט, מתוך הנחה שגויה כי השופט יוכל לשקול את בקשתם להפחית את מספר הנקודות בגין העבירה אותה ביצעו. הנחה זו הנה שגויה מכיוון ששופט אינו יכול לשנות כתבי אישום על דעת עצמו. הרשות הממונה על הגשת כתבי אישום הנה התביעה המשטרתית: ברצותה מגישה וברצותה מבטלת.

סמכותו של השופט הנה להכריע לאחר שהתנהל מולו הליך בו העידו כל המעורבים בעבירה, או אז, יכריע השופט האם בוצעה עבירה אם לאו. נהג הסבור כי העבירה שנרשמה לו איננה נכונה וכי העבירה הנכונה הנה עבירה שונה שאינה מחייבת בנקודות, רשאי לפנות לתביעה המשטרתית ואם יוכיח בפניהם את צדקת דבריו יכול והתביעה תיעתר לבקשתו ותשנה את האישום לעבירה קלה יותר.

הצגת פלט שיחות לא תסייע לנהג העומד בפני דין. תקנה 28 לתקנות התעבורה קובעת כי "בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב לא יאחז בטלפון קבוע או נייד ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית". משמעות הסעיף לו נתן בית המשפט משנה תוקף היא, כי אין חשיבות האם הנהג דיבר בפועל או בדיוק סיים את השיחה או לחילופין, סתם אחז את הטלפון ונהנה מיופיו.

החוק קובע איסור שימוש או החזקה אלא כאשר הטלפון מצוי בהתקן קבע המונע נפילתו. כך לדוגמה, גם אם הנהג הניח את הטלפון על רגליו ושוחח באמצעות דיבורית, הרי שמדובר בעבירה. נהג שמעוניין להוכיח את חפותו צריך לזכור כי על התביעה "להרים את נטל ההוכחה", ובכלל זה על השוטר מוטלת החובה לציין במסגרת הדו"ח בפרק נסיבות המקרה את מיקומו ביחס לנהג בעת ביצוע העבירה. אי רישום הנסיבות הינה טענה שיכולה לעמוד לזכותו של הנאשם בבית המשפט. רק במקרים חריגים, כדאי לשקול "למוטט" את אמינות גרסת השוטר באמצעות שחזור הנסיבות וצילום מקום עמידת השוטר ביחס למיקום הרכב. נטיית בתי המשפט היא לראות בעמדת השוטר כמהימנה ולפיכך, יש לשקול בכובד ראש את טקטיקת ההגנה.

בעלי מוסכים רבים ממליצים לבעל הרכב להניעו מעת לעת על מנת לשמור על המצבר. מה יהיה דינו של בעל רכב שנפסל רישיון נהיגתו, אולם בהמלצת המוסך הוא התניע את הרכב? המדובר למעשה על ביצוע עבירה חמורה - נהיגה בזמן פסילה, שגררה לא אחת הטלת עונשי מאסר בפועל על ידי בתי המשפט לתעבורה. לשון הפסיקה קבעה, כי בעת שהרכב מונע, הדבר נחשב לנהיגה לכל עניין ודבר ובכלל זה גם לנהיגה תחת פסילה. אי לכך, בין אם מדובר על נהג שרק שומר על המצבר או על שני חברים שמדברים בתוך הרכב ושומעים מוזיקה כאשר זה שיושב מול ההגה הוא ללא רשיון או בפסילה, הטענה לא נהגתי לא תעמוד כאשר הרכב מונע.

בניגוד לאמור, העובדה כי האורות דלקו ברכב או שמערכת הסאונד פעלה, אינה מעידה בהכרח כי הרכב היה מונע. ככל שמדובר על מקרה בו השוטר נחפז להסיק מסקנה שגויה, הבאת אישור טכני לכך יכולה להביא לזיכוי הנאשם.

המציאות מלמדת כי שיעור בלתי מבוטל מתיקי השכרות שנידונים כיום בבתי המשפט מתייחסים לנהגים ששתו בקבוק בירה או כוס יין והיו בטוחים שהם יכולים לנהוג כחוק ובבטחה. התפיסה כי "בקבוק בירה המכשיר לא תופס" או "כוס יין זה מותר על פי חוק", הוכחה לא אחת כשגויה. סעיף 64ב(א) (3) לפקודת התעבורה יחד עם תקנה 169א ותקנה 169ב(ג) לתקנות התעבורה מגדירים את עבירת השכרות, על פיהן, לא ינהג אדם ברכב כאשר ריכוז הלאכוהול שבאוויר נשוף הוא מעבר ל-240 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף (הפסיקה העלתה את הכמות האסורה כיום ל-290).

כמות האלכוהול שתמצא בבדיקת נשיפה תלויה במשתנים רבים, בין היתר, חילוף החומרים של הנהג, שתייה ומאכל בסמוך לבדיקה, תהליכים גסטרונומיים כאלו ואחרים במערכות הגוף וכו'. אי לכך, לא ניתן להגדיר באופן סכמתי כי שתיית משקה מסוים תשפיע באופן אחיד על כלל הנהגים. יתכן שלעיתים בקבוק בירה או כוס יין יגרמו לקבלת תוצאה שפחותה מ-290, אך הדבר לא מחייב ותלוי במצבו הפיזי של הנבדק. לצד האמור, הפסיקה בנוגע לעבירת הנהיגה בשכרות עניפה ודינמית מאוד ולא פעם, הצליח הנהג לשכנע את בית המשפט כי הצדק עימו. את הטענה יש לטעון לגופו של תיק כך שלא ניתן לספק "עצת זהב" חד משמעית.

תמרור עצור מורכב "משני תמרורים": 1 - עצור; 2 - תן זכות קדימה לרכב החוצה. החלק השני של התמרור (מתן זכות קדימה) הינו איסור חמור יותר מהעצירה עצמה. וכך, אם הנהג לא עצר לאור התמרור וחצה את הצומת, הדו"ח שיינתן לו בגין עבירה זו הינו קנס בסך 250 ש"ח + 4 נקודות. מנגד, אם מדובר על נהג שעצר לאור התמרור, וגלש באיטיות לצומת וגרם לרכב החוצה לבלום, הרי שמדובר על עבירה שגוררת אחריה הזמנה למשפט, כמו גם פסילה מיידית למשך שלושים יום ולקינוח גם 10 נקודות.

לשון החוק והפסיקה רואים בציווי על מתן זכות קדימה כמהותי יותר מהעצירה עצמה. במקרה של תאונת דרכים, טענה של "אבל עצרתי" אינה משנה לעניין האחריות לתאונה. לצד האמור, ככל שהנהג יוכיח כי בזמן שהחל את הכניסה לצומת השטח היה פנוי ואילו הרכב המעורב הופיע לאחר שכבר היה בתוך הצומת, הרי שבזמן הכניסה לצומת לא היה למי לתת זכות קדימה. הרשלנות במקרה זה מוטלת על נהג הרכב המעורב אשר התעלם מהעובדה כי הצומת חסומה ושעט אל עבר הרכב החוצה וגרם בכך לתאונה, אותה הנהג החוצה לא יכול היה למנוע.

אחת האגדות הוותיקות ביותר נוגעת בכובע של השוטר. רבים נוהגים לטעון בבית המשפט כי מאחר והשוטר יצא אליהם בלי כובע למעשה דין הדו"ח שקיבלו להתבטל, אפילו אם מדובר בדו"ח בגין נהיגה בשכרות. המדובר באגדה אורבנית שנולדה ממקרה שנידון בבית משפט, בו נהג לא ציית להוראות שוטר, בין היתר בגלל שהיה ברכב סמוי, ללא מדים (וכן, לא היה לו כובע). בית המשפט קבע כי נדרש להיות אמצעי זיהוי כדי להאשים את הנהג באי ציות להוראות שוטר.

טענה זו לא תעמוד כאשר שוטר עוצר את הרכב ונותן לנהג דו"ח על נהיגה ללא חגורת בטיחות למשל, בלי כובע. בניגוד לאמור, כדאי לנהג להתייחס לגופה של עבירה, קרי, במקרה של חגורת בטיחות לדוגמה, היה והנהג סבור כי היה חגור והשוטר טעה יש להנציח את שדה הראיה של השוטר ויכולתו להבחין בקיומה או אי קיומה של חגורה. טענה רצינית לגופה של עבירה כוחה יפה יותר אל מול טענות טכניות הקשורות בעבירות של משמעת שוטרים כמו "למה אין לך כובע?".

* הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני תעבורה


לאתר הרשמי של עו"ד אלעד שור

עוד מקרי משפט וביטוח בוואלה! רכב

כנסו לדף הפייסבוק של וואלה! רכב