פולקסווגן שירוקו מול רנו מגאן קופה

אם תידרשו לשלוף תשובה מהירה מהמותן לשאלה - מי תנצח את המבחן ההשוואתי האחרון, פולקסווגן שירוקו 1.4 TSI או רנו מגאן קופה עם מנוע 2.0 ליטר? קרוב לוודאי שרובכם יהנהן לטובת השירוקו החדשה של פולקסווגן. נאמר לכם כבר עכשיו, קרוב לוודאי שזו לא תהיה טעות מצדכם, אך האם התשובה מוחלטת? האם הניצחון מוחץ?

כדי לענות על השאלות, נאספה פולקסווגן שירוקו מהיבואן וזו עומתה ישירות עם רנו מגאן קופה שנמצאת בוואלה! רכב במסגרת מבחן ארוך טווח. שתי מכוניות מוכרות, שתי תצורות זהות, אוסף תכונות דומות וערב רב של הבדלים. יאללה מלחמה.

פולקסווגן שירוקו החדשה הגיעה לישראל בתחילת שנת 2009 וכבר מהרגע הראשון הצליחה לשבות קהל מעריצים גדול וביניהם כאלה שלא יכלו לעמוד במחירה. גם היום, יחידות לא מעטות ממנה ממשיכות לזרום אל הכביש ורק לאחרונה הגיעה ארצה (סוף סוף) גרסתה החזקה ביותר, גרסת ה-R.

כעת, אל העיצוב המושך שלה נאספו גם שלוש גרסאות שונות ברמת ההספק. זה מתחיל בגרסת ה-1.4 טורבו שמפיקה 122 כ"ס, אח"כ 160 כ"ס, ממשיך בגרסת ה-2.0 ליטר טורבו שמפיקה 200 כ"ס ומסתיים כאמור בגרסת ה-R הבכירה שמשחררת אל הגלגלים הקדמיים 255 כ"ס. המחירים מתחילים ב-165 אלף שקלים לשירוקו הבסיסית הידנית, ממשיכים דרך 220 אלף שקל לגרסה האמצעית ומאמירים לכדי 300 אלף שקל בגרסת הקצה.

רנו מגאן לעומתה, סובלת מסקסאפיל נמוך יותר. באמצע שנות ה-90, איש לא הצליח להתעלם מהמגן קופה של אז בזכות העיצוב החריג בנוף המשעמם, גם כשהביצועים שהיא ניפקה היו דלים משהו. המגאן קופה של שנת 2011 טובה ממה לאין ערוך בכל ממד, אבל נחבאת בעל כורחה אל הכלים. העיצוב שלה חד ובולט, אך דווקא היא מבין השתיים שנראית כזקוקה לצבע אחר מהלבן המסורתי.

בחזיתה מערך כוח מעט שונה, או מודרני פחות עם מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטר שמפיק 143 כ"ס ובמקום תיבה ידנית או כפולת מצמדים כבשירוקו, היא מסתפקת בתיבה אוטומטית רציפה. לזו שתי גרסאות בלבד, נכון לרגע זה. זו הבסיסית שנמצאת בוואלה! שמחירה 168 אלף שקלים וגרסת ה-RS טורבו הקיצונית שעולה 225 אלף שקל ומפיקה 250 כ"ס ממנוע 2.0 ליטר טורבו מוגדש.

אם ההבדלים הוויזואליים אינם גדולים בין השתיים (כל אחת נראית קיצונית מכיוון אחר), הרי שגם תאי הנוסעים שלהם נפרדים רק בדקויות. צפוי, פולקסווגן שירוקו מצליחה לשדר למתבונן עושר יוקרתי ואיכות בלתי מתפשרת. אם עברתם ממכונית ממוצא שונה, עוצמת התחושה הזו רק מתגברת. כל חלקי הפלסטיק בה רכים ונעימים למראה ולמגע, הכל נראה מונח היטב במקומו וכל הפקדים והמתגים ברורים וקריאים.

גם המושבים הקדמיים של השירוקו גורמים לתחושת רווחה בזמן ישיבה עליהם. התמיכה שלהם לא רק מקיפה ביעילות את המותניים והירכיים, אלא גם מטפלת באזור הישבן בנוחות. בזמן ישיב הממושכת בהם, אמנם ניתן לחוש בחוסר קל בתמיכה בגב התחתון ולכן קשה להעביר בהם שעות רבות בנסיעות ממשוכות.

גם המושבים האחוריים של השירוקו עשויים להשאיר אתכם מסופקים. המרחב שם נדיב לברכיים, התמיכה בגוף טובה, אך התחושה קלסטרופובית (כצפוי) וגבוהים מ-185 ס"מ עלולים לפגוש בקלות את תקרת הגג המשתפל לאחור. תא המטען שלה עמוק ורחב ונפחו היעיל עומד על 312 ליטר. זו לא מכונית אידיאלית להסעת תינוקות, אבל את כרית האוויר הקדמית ניתן לבטל בקלות וספק אם שתי הצעירות שתאספו מאחור ישמיעו תלונות כל שהן.

גם רנו מגאן קופה מצליחה לשמור על רמת סיפוק גבוהה מתשומת הלב לה היא זכתה בתכנונה. שכחו מהפלואנס הטורקית או אפילו מהמגאן 5 דלתות העממית. גרסת הקופה מרגישה שונה משתיהן, טובה משתיהן, עשירה משתיהן. החומרים מהם בנוי תא הנוסעים טובים מאוד ברובם, הם רכים ונעימים וקשה למצוא פספוסי הרכבה למיניהם. גם צליל טריקת הדלת גורם לה להרגיש כמו כספת על ארבעה גלגלים ולהעלות את תחושת המוצקות שלה.

מושביה הקדמיים מציעים תמיכה טובה לצדי הגוף, לא פחות מהשירוקו ולכך היא מוסיפה תמיכה טובה יותר לגב התחתון. מושביה האחוריים נראים פחות טוב מאלו של השירוקו ולמרות שהם מרווחים רק מעט פחות, אלה של השירוקו נעימים יותר לישיבה. תא המטען שלה לעומת זאת, נדיב ושימושי יותר מזה של השירוקו עם נגישות טובה יותר וכן נפח של 375 ליטרים.

אולם, האווירה בצרפתיה פחות מעוררת בהופעתה והעיצוב הכללי משדר פחות עזוז וקרביות. גם סידור מערכת השמע ועם קורא הנגנים (התקנה מקבילה ולא איכותית מספיק) לא נראית ברורה או מספקת מבחינת האיכות. לזכותה ניתן לציין את האבזור העשיר שכולל תפעול מההגה למערכת השמע, בקרת שיוט ומגביל מהירות.

שתי הגרסאות שהגיעו למבחן הנן גרסאות הבסיס של שתי המכוניות הספורטיביות. אולם, יתרונה של פולקסווגן שירוקו כאן ברור כבר מהרגע הראשון. המהפכה שהביאו עמם מנועי הטורבו הזעירים יחד עם תיבות ההילוכים כפולות המצמדים (DSG) יוצרים מתכון שפשוט קשה לנצח, גם עם מנועים גדולים יותר בנפחם.

מנוע ה-1.4 ליטר של השירוקו משלב מגדש על עם מגדש טורבו, כשהראשון דוחס אוויר למנוע מסרק ועד 3,000 סל"ד והשני ממשיך משלב זה ועד למפגש עם מנתק ההצתה שב-6,000 סל"ד. התוצאה היא תפוקת כוח מידית ונטולת השהיות מיד עם הלחיצה על הדוושה הימנית (24.5 קג"מ ב-1,500 סל"ד). כל נגיעה בזו מטיסה את השירוקו קדימה בנחישות כשהיא משאירה את המגאן מאחור מבולבלת מרוב יחסי העברה בתיבה הרציפה.

אולם, דווקא עצבנות זו שמציקה מעט בשימוש רגוע בשירוקו. מצב D בתיבה שואף להעלות הילוכים מהר וגבוה ככל הניתן כדי לחסוך בדלק, מה שמסרבל מעט את ההתנהלות וכאשר מוסיפים ללחוץ על הדוושה, התיבה מגיבה בהורדה מהירה של ההילוכים ובקפיצה מפתיעה קדימה. ברוב המקרים העדפנו לשמור את התיבה במצב S (ספורט) שמשהה במעט את העברת ההילוכים ומקדים את ההורדות.

המגאן, עם 19.9 הקג"מים שלה והתיבה הרציפה מצריכים קצת יותר תשומת לב ועקשנות מצד הנהג. תשומת לב לעבודת תיבת ההילוכים ועקשנות בלחיצה על דוושת הדלק כדי להמריץ את המנוע לתחום הסל"ד הגבוה. התיבה הרציפה מסוגלת לפעול טוב וביעילות בשמירת המנוע בתחום הכוח שמעל ל-4,500 סיבובים, אבל לא לאורך זמן. שכן בכל הרפיה מהמצערת, צולל סל"ד המנוע חזרה לתחום הנמוך ואם מתעקשים לשמור את זה גבוה בסל"ד, מתקבלת גם מידה לא מבוטלת של רעש.

התפעול הרציף של התיבה במגאן מתאים יותר לשימוש בעיר, שם דווקא הקומבינציה הזו עובדת לא רע בכלל, אבל בתנאי נהיגה ספורטיביים, יש העדפה ברורה לשליטה ידנית (או לפחות חכמה) בתיבה וזו של המגאן פשוט לא עונה לצורך זה, גם לא במצבה הידני, לפחות לא באופן מושלם.

גם בצמוד למשאבת הדלק השירוקו שמרה על ההובלה עם כ-10 קילומטרים לליטר לעומת 8.7 של המגאן בתנאי הנהיגה הספורטיביים.

כיאה ליעוד הספורטיבי, שתי המכוניות מצוידות במערך מתלים מוקשח ביחס למקבילות העממיות (פולקסווגן גולף במקרה של השירוקו) וזה אומר ששתיהן לא ממש אוהבות שיבושים באספלט שעובר תחתן. אולם, כאן מקבלת הרנו הזדמנות לתקוף את הגרמניה שחשפה את חולשתה העיקרית במבחן זה - המתלים.

בעוד ששלדת המגאן קופה עם המתלים הקשיחים שלה הצליחו מחד להוציא את העוקץ מרוב שברי האספלט בהם היא פגעה, ולהקנות חדות מרשימה בהיגוי, בבלימה וברצון לתקוף פניות חדות, השירוקו החלה להתבלבל. המגאן ממש משחקת לידי הנהג ומעודדת אותו להגביר את הקצב מסיבוב לסיבוב. המוצקות המבנית שלה והחדות של ההיגוי (למרות התחושה הלא מושלמת בהגה) הופכים את הכביש המפותל לספר פתוח עבור הנהג. הכל ברור, גלוי וקל וגם כאשר טועים ובולמים או מאיצים שלא בזמן הנכון, היא לא מגיבה בפראות ורק לעיתים רחוקות בקרת היציבות מתערבת (באופן מעודן) כדי למנוע אבדני אחיזה.

השירוקו כאמור, נחלשת כשהעסק מתחיל להתפתל לה מול הפנסים המלוכסנים. ההגה שלה הוא הראשון שנותן אותות מצוקה עם כמעט אפס תחושה ודיוק חסר. בהמשך, אם בכל זאת ממשיכים לדחוק בה, מגלים שהמתלים שהרגישו קשיחים במפגש עם בורות, לא מצליחים לרסן בהצלחה העברות משקל מוחשיות והדבר גורם לה לא פעם לאבד אחיזה בסרן הקדמי או האחורי בהתאם להעברת המשקל ולעתים באופן שמפתיע את הנהג. בקצב נהיגה שכזה, המתלים וגם הצמיגים (איכותיים יש לציין) מתקשים להתמודד עם המומנט שיש למנוע הקטן להציע ולכן בשירוקו חשוב הרבה יותר לתזמן במדויק את החזרה למצערת ביציאה מפניות. כלומר, מאוחר יותר מהמגאן.

שורת סיכום המבחן יצרה לא מעט לבטים. מחד, השירוקו מציעה ביצועים טובים (ומי לא אוהב ביצועים?), איכות גבוהה בתא הנוסעים וכמובן עיצוב מרשים מבחוץ, אבל דווקא היכן שחשוב, בקטעי הנהיגה האמיתיים, היא קצת מהססת.

לעומתה המגאן, גם כן לא מתפשרת בסעיפי האיכות ומציעה דיבידנד משמעותי יותר בכבישי הנהיגה מזה של השירוקו, אבל נופלת ממנה בסעיף הביצועים וכמובן מציבה מכשלה גדולה בפני חובב הנהיגה הספורטיבית בדמוי תיבת הילוכים רציפה.

בסופו של דבר, השירוקו היא זו שחוזרת הביתה עם הגביע, אבל זהו לא ניצחון בנוק-אאוט, אלא בנקודות בלבד. שכן עם תיבה ידנית ראויה, יתכן שהמגאן הייתה הופכת את הקערה על פיה. ובכל מקרה, כן, גם המבחן בהחלט עשה חשק לעמת את שתי הגרסאות הבכירות והידניות. קרב ענקים שכזה עשוי להתרחש בקרוב. היו מוכנים.

עוד מבחני דרכים בוואלה! רכב

כנסו לדף הפייסבוק שלנו