אחת לכמה שנים, כשהתנאים לכך מבשילים, מתייצבות ב.מ.וו סדרה 5 ואודי A6 לחילופי דברים. עניין של מסורת. לפרקים זו אודי שקוראת תיגר על ב.מ.וו, לעתים זה להיפך ופעם בשמיטה מצטרפות נוספות למבחן. הכלל המנחה הוא שב.מ.וו קובעת את הרף ולשם יש לשאוף, וכשנעדרות מתמודדות רלוונטיות (מסיבות קטנוניות שאינן בשליטתנו) אז אכן מתמקדים בשתי המובילות לעיל, שבין כה אחראיות לנתח המכירות המשמעותי בקטגוריה.
כך או אחרת שורר ביניהן מתח גדול ומאבק על יוקרה, כשלנגד היצרניות מתנוסס תואר סגמנט הסאלון שמונח על הכף. אז מי כאן תצא מהמפגש הטעון כשידה על העליונה - האם הבווארית הכשרונית שאין שווה לה, או הטוענת לכתר שמחפשת לסלול את דרכה לפסגה?
סדרה 5 הנוכחית הוצגה על ידי ב.מ.וו ב-2009. היא מבוססת על סדרה 7 ולא על אחותה הקטנה, ועברה עליה שורה של שינויים שלא היו לרוחה; העיצוב החיצוני פחות קיצוני, ההיגוי זה לא מה שהיה, וברקע נפצעה מביקורות כלי-התקשורת שהכריזו וסיכמו כמעט בפה אחד, כי "נעלמה החדווה".
במחנה של אודי מחפשים להרוויח מהפדיחה הקטנה. זו הזדמנות פז להכות את ב.מ.וו בטרם תחבוט בחזרה בתחום בו הכי מבינה. אודי A6 החדשה, יש להדגיש, כבר אינה גברת רופסת ושמנה. התכנון הרבה יותר מוצלח ואין בה את אותם רכות ורפיון שרק הניחו את הדעת. במעמדים קודמים רכשה איכויות של נוחות ופאר והסתפקה רק בזה, אך כדי להדיח את ב.מ.וו מראש הטבלה היא מתבקשת להגיע בשיאה. וכאן נשאלת השאלה, האם יש לה את מה שנדרש כדי ליטול מב.מ.וו את כס המלוכה?
מנועים ותיבות
בתחום הביצוע חולקות השתיים דמיון. אבל הטיפול במנועים, בהנעה ובתיבות ההילוכים שונה במהותו. ב.מ.וו, מצוידת במנוע בנזין 3.0 ל' טורבו לו הספקי מרבי של 306 כ"ס ב-5,800 סל"ד, ו-40.8 קג"מ החל מ-1,200 סל"ד עם תיבה אוטומטית שמונה הילוכים. אודי A6 החדשה מאכלסת מנוע 3.0 ל' אף היא, אך במקום הטורבו הוסיפה מגדש-על. התפוקה מתייצבת על 300 כ"ס ב-5,200 סל"ד ו-44.8 קג"מ החל מ-2,900 סל"ד. השידוך הוא אל תיבה רובוטית שבעה הילוכים (ותפעול פנטסטי מגלגל ההגה).
אודי ראשונה לזנק מהמקום ל-100 קמ"ש, ולעשות זאת בזמן עוצר נשימה של 6.2 שניות. ב.מ.וו לא יכולה לעמוד בקצב הזה על ההתחלה. תיבת ההילוכים (עם או בלי בקרות מנוטרלות) לא מסייעת לשחרר את 306 כוחות הסוס ממגבלות האלקטרוניקה. התיבה של ZF מהססת ועצלה להגיב ברמיסה גסה על דוושת ההאצה, ומשתהה כאילו סוחבת שני שקי מלט בחמישה המטרים הראשונים. הפער ביניהן הסתכם בהפרש של שנייה וחצי לחובת סדרה 5, שהגיעה ל-100 קמ"ש ב-7.7 שניות.
בהאצות הביניים הפער מתקזז, אבל רק במעט. שני המנועים גמישים ומרגשים בזכות המגדשים שלהם, ומשחררים צלילי רעמים ושועטים עם הנהגים על הסיפון כמו קטרים. בהאצות ביניים כפולות הטווח שנמדדו בין 50 ל-120 קמ"ש, המספרים שוב נוטים לכוונה של אודי A6 עם זמן של 6.5 שניות, בעוד ב.מ.וו עושה זאת ב-7.1 שניות.
המשקלים פה, צריך לומר, עולים על 1.7 טון. ולמרות הכרס הגדולה, הנבחנות מפגינות כוח רציף ורעב שלא יטיב עם הרשיון שלכם. ב.מ.וו, ממש מעלה עשן לבן כשהיא לחוצה עד הקצה ומגלחת גומי מהסוליות מאחור. אודי כפי שאמרנו פשוט מהירה כמו רקטה. רק בהרפיה נחשפת היכולת הטכנולוגית הגבוהה שלהן בלהנעים את הזמן. ואת זה הן עושות מצוין.
בנסיעה שקטה, מנהלתית כמו שאומרים, מתגלה כי אודי רגישה מב.מ.וו לרעש כביש ופרצי רוח מכוון הגלגלים ומראות הצד, ומחט הטורים אצל כל אחת מונחת על 1,600 סל"ד ב-100 קמ"ש על השעון. בשיקלול הכולל זה מניב נתון משביע רצון של כ-9 ק"מ לליטר בנזין, ועד 7.5 ק"מ לליטר בנסיעה תחת עומסים כבדים.
קוואטרו מול הנעה אחורית
לב.מ.וו יש פתרון ומוצא למכוניות משעממות: הנעה אחורית. תקראו לזה תורה, דרך חיים, לחם חוקם או מה שלא יהיה. אבל בזה נשבעו מהנדסי מינכן אמונים מאז ומעולם, ויש לכך בהחלט הצדקה כשהנהג מחפש למתוח את הקו בין שתי המכוניות בתחום ההנאה. או אז נערמים ההבדלים.
על המנחת בערד זה מקבל תוקף משנה: ב.מ.וו מרגישה נשלטת ופתוחה להצעות להוציא אותה משלוותה. קל לכוון אותה לאן שרוצים, ובתמורה היא משיבה עם אחיזה גבוהה, אלגנטית ומהנה. בקרת היציבות מתנהגת לעתים בעמימות מופרזת (וגם כשמנותקת מתערבת בנעשה), אולם המתלים קשיחים יותר מאלה שבאודי ומציעים משוב חד ומדויק.
החרטום בב.מ.וו לא נענה בטבעיות לכל העברת משקל, אולם בכל זאת התחושה כאן עדיפה על פני זו שבאודי, שמקפידה לשדר בטיחות במינון גבוה (מידי?!), ולבטל פרובוקציות מצד הנהג. להגה של ב.מ.וו אף יש משקל טוב וכבד מזה שבאודי, וההיזון החוזר מהכביש - עדיין ולמרות שמאכזב ביחס לדור הקודם, מדורג בליגה אחרת משאר המכוניות בקבוצה.
מנגד, אודי קצת מבלבלת (וגם מעורערת) בנגיעות הראשונות שלה על המסלול. מצד אחד, המנוע המטמטם שלה מגיב לכל ליטוף קל על הדוושה ומעיף אותה מהמקום ומדביק את הנהג למושב. למראית עין, ולמי שעומד מהמצד ומודד את היכולת שלה, זה נראה שהיא פחות מתאמצת. זה נכון. אבל זה בא עם מחיר.
ההנעה הכפולה (קוואטרו) מחוברת להיגוי לא מבריק, בלשון המעטה. העימות של ה-A6 עם עיקולים הוא חסר תחושה, ובהחלט לא עושה לנהג חשק לחפש ריגושים מעל ומעבר. כל העסק נגמר בהערות על רכות, היגוי מעושה, תת היגוי וכל התיאורים המתאימים לסאלונית שמעדיפה מערכת יחסים צוננת עם הנהג.
היציאה החוצה לכבישי הדרום ארגנה מחדש כמה דברים. ראשית, שתי המכוניות חמושות במערכות בלימה מצטיינות ועמידות, שאינן דועכות גם לאחר זמן ממושך ולופתות את הכביש בכוח ובנחישות רצינית (ואף בולמות מ-100 קמ"ש ל-0 באותו המרחק, כמעט על הסנטימטר).
דבר שני, אודי נהנית מאחיזת כביש בלתי רגילה, על גבול הדמיונית. וזאת בזמן שהב.מ.וו מפאת חלוקת המשקל מעדיפה לזרוק את הזנב, וגם לבקש מהנהג יותר עבודה על ההגה. זה נחמד, מתגמל, מאלץ שיקול דעת, ועל כן צריך לנהוג בה תוך משמעת גבוהה.
על שיבושים ותחלואי כביש לא הייתה תמימות דעים בקרב הבוחנים. את אודי אפשר לכייל על ידי מחשב המכונית בשלל קונפיגורציות, ולאחד למשל בין היגוי מהיר לעצבנות בתיבת ההילוכים. ב.מ.וו 535i פחות מתוחכמת ממנה ומסתפקת בתכונות פשוטות ותכליתיות. התוצאה על הכביש אל מול מצבים שונים ומאתגרי עמוד שדרה, לא הייתה מכרעת מספיק גם לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים.
אך לגופו של דבר, ואחרי דיון ממצה, עושה רושם שב.מ.וו נוחה יותר על כל סוגי האספלט הלאומי. היא מרגישה חסינה למפגעי מע"צ מהמתחרה שלה, בעוד זו נתקלת פה ושם בכבישים שחובטים במערכת השיכוך.
ערוץ האופנה
סדרה 5 לא מסוגלת להתגבר על ההופעה האפקטיבית של אודי A6. המחלקה האחראית זנחה את עיצוביו שנויי המחלוקת של כריס באנגל (המעצב בדימוס) לטובת מראה סולידי. הפרונט כפול הכליות כבר לא מדגיש עוצמה או זהות, המותניים פוצלו והירכתיים מיושנים. קשה לומר שזה מתעכל בקלות, אבל יש מי שאוהבים את הנוסח החדש על פני הקודם.
אודי A6 לובשת חליפה מרשימה ומכובדת, שאי אפשר לומר עליה שאינה מרתקת מבטים. יש לה את הלוק המושך שמתאים לצביון האלקטרוני של שנות ה-2000, ובשל כך הפרופורציות שלה עדיפות על פני אלה של ב.מ.וו ,שחזרה אחורה אל צלליות הרטרו (כמו מרצדס, לשם העניין).
בחזיתה מתנוסס לוע טרפז רחב פתחים, ובתי תאורה דקים ונאים בצמוד אל לוגו הטבעות. השפעתה משכנעת יותר בהשוואה לבימרית, כאשר תורמים למקדם היחצנות החישוקים (17 אינטש) שממלאים את בתי הגלגלים ומעניקים לה נופך ספורטיבי.
ארמונות לתפארת
שתי המכוניות מציגות איכות חומרים, מרחב חיים, מרבדים ושאר חיפויים ללא רבב, ועם גימור סופר מוקפד עד לרמת המילימטר. הן ניגשות לסעיף של מארז והנדסת אנוש מאותה הנקודה, שווה בשווה, עם אבזור שאין בו חסכון באמצעים מפנקים, לצד מערכות בטיחות אקטיביות עילאיות.
ב.מ.וו ראשונה הייתה להשמיש סביבת עבודה מתקדמת בכל הסדרות הבכירות, ולהעביר את כל הפקדים אל ממשק ה-Idrive. מנגנון זה עם הזמן התגמש והפך ידידותי ופחות מסורבל; פעם זה היה מעצבן, אחרי זה פחות, והיום אפשר לחיות עם זה בלי לאבד את העשתונות. גם המשטחים של סדרה 5 נקיים וברורים, ולוח המחוונים פחות עמוס מזה של אודי A6, שמשתדלת לעניין עם תצוגה שדומה כי לקוחה מספינת החלל אנטרפרייז. גם את ידית ההילוכים המעוצבת של ב.מ.וו כיף יותר לאחוז ולעסות (וגם די נוחה בתפעול ידני).
באודי מותקן צג רחב שנשלף מהפנל המרכזי ומקרין את פקודות מנגנון ה-MMI. בסדרה 5 מאוכלס מסך בתכנון דומה, אבל בחזקתה הוא שקוע בתוך התפאורה של הקונסולה ויותר סימפטי לעין. בקרת האקלים בשתיהן שוכנת באותה הקומה וההפעלה פשוטה. זו מפוצלת באודי למושב האחורי עם שליטה ליושבים בשורה השנייה, בעוד ב.מ.וו נעדרת את התוספת ומסתפקת בפתחי מיזוג בלבד.
ההתמצאות בשורה הראשונה קלה יותר ב.ב.מ.וו 535i. שוב היא יוצאת נשכרת בגלל אותה השיטה שאודי נוקטת בהעמסת עשרות של מרכיבים מול פרצופו המשתאה של הנהג. ממבט ראשון זה מרשים למראה, אך בהמשך מערים קשיים ומצריך שיטוט של העיניים לשם ולפה, ושעלול להיות מעט מסוכן.
תנוחת הנהיגה טובה ומדויקת יותר בב.מ.וו. העמדה "נכונה" ומתאימה למערך הקונסולה שפונה כלפי הנהג, ויש גם כוון חשמלי לגלגל ההגה לעומק ולגובה בהשוואה לידני שקיים באודי. המושבים שלה אוחזים יותר ותומכים מאלה שבאודי, והמרקם התפור עליהם פחות כורסתי.
בשורה השנייה המרחבים כמעט זהים. ב.מ.וו 535i ואודי A6 אינן נבדלות אחת מהשנייה במימדים, להוציא יתרון סמלי של אודי בבסיס הגלגלים (2.97) וגם בתא המטען שגדול ב-10 ליטרים ונפחו עומד 530 ל'.
ב.מ.וו משתמשת במושבים שטוחים ופתוחים שמתאימים יותר לגדולי מידות ולשלושה אנשים שזקוקים למרווח מרפקים גדול. אודי A6 בוחרת בעיצוב דומה לזה שקיים במושבים הקדמיים ויש בה מעט יותר מקום לברכיים כאמור, אבל פחות לראשים (התקרה צונחת קרוב יותר לקורה האחורית).
מלכת הסאלון
המתח ביומיים האחרונים זינק לשיאים חדשים, והוויכוחים וההערות בינינו עלו לטונים גבוהים וצורמים; מי מהשתיים נותנת את התמורה המלאה לחצי מיליון שקלים וקצת, ולוקחת את ההובלה בקבוצת הסאלון? אם נדמה לכם שהתשובה חד משמעית, כנראה שחילקתם נקודות ללא הבחנה.
לאודי A6 3.0 יש את החבילה המשתלמת מבין השתיים. ולא רק מבחינה כלכלית. המנוע שלה נציל מזה של ב.מ.וו, חזק ממנו, סוחף, חסכוני וגם השילוב בין התיבה הרובוטית ליחידת הכוח נעים וחלק לעומתה. גם בענייני פינוק יש לה יותר מה להציע ובפחות כסף, ולכן היא בנקודה אסטרטגית העשויה לנשל את ב.מ.וו מעמדתה.
ב.מ.וו 535i חמושה בנוסחה המסורתית, שטוענת שבזכות ניהוג מוכוון לעבר הנהג (שמעריך תכונות נהיגה) ניתן להסיר מכשולים טכנולוגיים כגון ה-A6, ביתר קלות, ולסגור עניין עוד לפני שיורד הערב. אלא שהנה קרה דבר וזה לא התבצע כמו שקיוותה בתחילת המבחן. ההגה החולה שוב הבליט את נקודת התורפה, ולמרות שאודי סובלת בדיוק מאותה הקללה.
את הניצחון במבחן, ורק בניקוד, קוטפת אודי A6 החדשה. ושם זה נגמר. אי לזאת, היא אינה מדיחה את ב.מ.וו 535i ויורשת את מקומה כמלכת הקבוצה. סדרה 5 עודנה המכונית המועדפת לנהג הן מהפן הדינאמי והן מהפן האיכותי, ואוחזת בראש הסגמנט לפחות עד לפעם הבאה.
עוד מבחני דרכים בוואלה! רכב
כנסו לדף הפייסבוק שלנו