גם בתום מאות קילומטרים של נסיעה, אף אחד לא העיר, שאל או פזל לעברו של סנגיונג קורנדו החדש, שיאלץ ב-2012 להיות אנונימי. גם בצבע נועז מהשחור שנמסר במסגרת המבחן, ספק אם מישהו מצליח היה לזהות אותו משוטט בין הרים ונע עם רדת החשכה בין סמטאות גוש-דן הסתומות. המסקנה אם כן די ברורה: ימי הרקסטון הנאה, אחיו המפוסל, כנראה ספורים. ובואו נקווה שאם זו הרפורמה, אז לפחות שגם יהיו אלה ימיו האחרונים של רודיאוס היעיל אך המכוער, רחמנא ליצלן.
לפחות זה הכוון הנכון. קורנדו החדש מסמל ציון דרך חשוב בתולדות החברה. אות לכך שיצרנית הרכב בת ה-50 (הקטנה ביותר מבין שלוש הגדולות מקוריאה) עלתה על הנוסחה הנכונה, והיא מתאוששת מימים שבהם פעלה עם חרב מאיימת על הצוואר. הישרדותה של סנגיונג אגב, כמו הרבה יצרניות במצב עגום, נראתה לעתים בלתי-אפשרית, עד שברגע האחרון התחולל מפנה דרמטי בזכות חברת מהינדרה ההודית שרכשה את המותג.
עם בסיס הודי חזק ויציב ברקע, סנגיונג יכולה כעת לפרוץ לפלח הפנאי ולנטוש את עולם הקריקטורות. וכך למעשה, התרכזו האחראים לעבד את הקונספט C200 לקורנדו החדש - דגם שאין לו חוט מקשר לדור הקודם (הקשוח), למעט הלוגו והכיתובים. עכשיו כשהוא סומן כרכב משפחתי עם סיכויים להצלחה, כל שנותר לגלות הוא אם סנגיונג קורנדו מתנער ממיתוג ביזארי ומסוגל לצוד לקוחות.
עיצוב ומפרטים
במבט ראשון הקורנדו לא מלהיב. אין לו את אפקט ה-"ואוו". החלק הקדמי מאופיין בשפתיים צרות, פגוש עבה, ואחוריו נעדרים השראה, ואף עולה חשד להעתקה מדמותו של הטוסון הקודם. נוסף על כך, אין לו הקווים הדינאמיים שיש ליונדאי (פיסול זורם) או את ידה האמנותית של קיה ועיצוביה המפתים. ועל אף זאת, קורנדו אינו מפריז ומנסה להרשים, שכן הפרופורציות משוות לו דמות גבוהה ומכובדת: בלי זוויות מסובכות ומורכבות וללא עיטורים וקישוטים מיותרים.
ערכת ה-DLX-C של הקורנדו מצוידת בתוספות חיצוניות בנוסף על גרסת הבסיס, שאולי אפשר לפסוח עליהן למי שרוצה לחסוך כמה אלפי שקלים. מלבד חישוקים נאים (17 אינטשים) ואורות חשכה בגוף הדלתות כסטנדרט, התוספות מסביב לאריזה כוללות מדרגות סף בשני הצדדים, מגלש קדמי ואחורי ומצלמת רוורס.
תא הנוסעים של הקורנדו החדש מאורגן היטב. הנדסת האנוש פשוטה ומשתרעת לרוחב, כל המתגים והצגים נגישים וקריאים (למעט בורר מחשב הדרך שמותקן במרכז הקונסולה) והאבזור, אפילו ברמת פתיחה, עמוס בכל טוב. יש פה כמה פטנטים/גימיקים שמלמדים על ירידה לפרטים, כמו משטח מגנטי למתקן הכוסות, למשל. לצד זה, לקורנדו רשימה לא נגמרת של צעצועים וחיבורים: חימום למושבים, בקרת שיוט, מערכת שמע מקורית, שידה מרכזית ושקעים (USB), מתקן אחסון למשקפי שמש, בקרת אקלים אוטומטית, חיבור בלוטות', ו-7 מערכות בטיחות אקטיביות המשלימות הגנה לשש כריות אוויר.
איכות החומרים מקבלת ציון 'עובר' בלבד. כלומר היא הרבה יותר מרשימה מהתיאורים המאכזבים שעולים לראש כשהנדון הוא מותג קוריאני בשיקום ובסך הכול, באמת שאין תלונות והכול יושב במקום כמו שצריך. בעניין זה אגב, להיפוכונדרים שבינינו, החיפוי במרביתו הוא בתרכובות אנטי-בקטריאליות, הפזורות בידית ההילוכים, בבקרת המיזוג ובעוד כמה נקודות אליהן משוטטות הידיים המטונפות בקביעות.
המושבים הקדמיים נוחים, הבד רך ונעים והתמיכה מקבלת ציון טוב. הכוונים לא ממש משביעים רצון - שתי הידיות יכלו להיות נוחות יותר לשימוש, וכאן היה עדיף אם סנגיונג הייתה מתקינה ברז (גלגלת) עבור הפלג העליון של הגוף, כדי לדייק בזווית שמתאמת את מרחק הרגליים מהגב. המרחבים לעומת זאת מצוינים והולמים לכל המידות: בסיס גלגלים 2.65 מ', רוחב 1.83 מ' - כולל מרווח רגליים מעולה, ומרחק נורמלי מהתקרה (1.71 מ') שמונע גילוח פדחת. תא המטען לו 404 ל' ניתן להרחבה לרצפה כמעט שטוחה בקלות.
מנוע, ביצועים
הקורנדו מוצע בישראל עם מנוע אחד: 2.0 ל' טורבו-דיזל (פרי פיתוח מרצדס) משודך לתיבת הילוכים אוטומטית (אוסטרלית) עם ששה יחסי העברה. ההספק המרבי עומד על 175 כ"ס ב-4,000 סל"ד ו-36.7 קג"מ ב-2,000 סל"ד. מי שתוהה היכן מסתתרת גרסת הבנזין המבוקשת, יאלץ לחכות כמה חודשים טובים או קצת פחות משנה, עד שתנחת כאן המהדורה שתהווה את נתח המכירות הגדול ותנסה ללכת ראש בראש מול גרסאות הפנאי של יונדאי וקיה.
למרות שמנוע הדיזל הוא לא בחירה קלאסית בציון, איכותו גבוהה והביצועים טובים לגודלו ומשקלו (1.65 טון) של הקורנדו. התאוצה ל-100 קמ"ש אורכת באזור ה-11 שניות, ובזכות גמישות ומומנט גבוהים צובר הקוריאני מהירות שיוט רגילה בלא קושי. כשמגיעים לתחום ההתנהלות הסביר באוטוסטראדות הארץ, דהיינו 90-110 קמ"ש, מסתובב המנוע ב-2,000 סל"ד והשקט בתא הנוסעים מעיד על פערי הבידוד בין מהירות עירונית למהירה, זולת מעט פריצות רוח מתחום המראות הצדדיות שנוכחת רק מעל 100 קמ"ש.
בעמידה בפקקים נחשפות חלק מנקודות התורפה של הקורנדו, הן בתחום ההנעה והן בתחום הנוחות (לכך נתייחס בהמשך). טרטור יחידת הסולר מודגש באופן מוחשי כאשר הרכב נייח, (כולל הרעש מבחוץ) ואפילו ניתן היה לחוש בויברציות קלות בגלגל ההגה. התיבה האוטומטית נציין פועלת היטב, ללא חורים או בורות משמעותיים בין ההילוכים, אלא שגם היא לא מספיק מלוטשת בעיר וחסרה עוד טיפה עידון, ובמיוחד כשהמחשב מבקש להוריד הילוכים בהאטה.
התנהגות, נוחות
בעליות תלולות דורש הקורנדו הפעלה גדולה של לחץ על המצערת. למנוע הדיזל שלו חסר מחץ דרמטי בתחום המרכז, וכשהרגל הימנית נעוצה עמוק ברצפה, מתבהר בהדרגה שאין לו מהיכן לגרד עוד כמה סוסים כדי לדהור ולבצע עקיפות בנחישות. במקום זאת, מעדיף קורנדו טיפוס לינארי על עקומת המומנט והמאמץ ניכר עליו, כנ"ל בתפעול ידני (מתג זעיר על בורר ההילוכים), מה שמתורגם במישרין לצריכת דלק של 9 ק"מ לליטר בממוצע. נתון לא מבריק.
בכביש המפותל הסיפור שונה. השליטה בגוף הקומפקטי מצוינת, הצמיגים לא מזדרזים לאבד קשר עם הכביש, ומי שחושש ממרכז כובד גבוה יתבדה - העברות המשקל נשלטות בקלות ובביטחון. המתלים (מקפרסון בחזית ומתלה רב-חיבורי) מחפים עם תמיכה ויכולת כיוונית חדה למדיי, שכן הכיול כאילו נשלף ממכונית פרייבט בגובה שגרתי. הוא אינו מסגיר סימני מצוקה בשום מקטע מסתלסל, ואם היה מצויד בהיגוי תקשורתי, פחות "חיוור", ובלימה חריפה (מהלך דוושה ארוך), היה אוסף (אפילו) מחמאות על ניהוג דינאמי.
הסעיף שבו הקורנדו מתעלה על כל מגרעותיו (וגם על חלק ממתחריו), הוא נוחות הנסיעה. בהחלט מדובר באחד הקרוסאוברים הנעימים בנמצא למשפחה בת חמש נפשות. למעט במרבצים דלים בסלילה איכותית, שם יכול שתרגישו עבודת מתלים עצבנית מעל הצלקות שמרקידות את הקבינה, עולה כי ככל שהוא מגביר את הקצב, כך השיכוך מבולמי הזעזועים משתפר ועלה ברמתו. הספיגה בטווח זה הופכת את השיוט בו לגלישה שקטה (גם המנוע מושתק) שמדמה תכונות של רכבי פנאי יוקרתיים.
על שטח מטונף, בוצי, או חלילה מסולע ושעלול לעלות בחלקי הפלסטיקה החיצונית, מומלץ לוותר, גם בדרגת קושי נמוכה. גרסת ההנעה הקדמית הנבחנת ממילא איננה מדד ליכולת שלו לצלוח גבעות, שכן עם מרווח גחון של 18 ס"מ, זוויות גישה (22 מעלות) ונטישה (28) מוגבלות, אין לו אלא להצטרף לקרוסאוברים שנועדו בעיקר לאספלט ישר ונקי ממכשולים. ספק אם גרסת ההנעה הכפולה, יכולה לעשות הרבה יותר.
קורנדו זה לא טילון
לקורנדו החדש לא צפויות הקלות או הנחות בקבוצת הפנאי. עם תג מחיר שמתחיל ב-170 אלף שקלים ונערם ל-184 אלף שקלים במכונית המבחן המאובזרת (GPS, מצלמת רוורס, ומסכה קוסמטית קלה) הוא עלול להיקלע לשטח הפקר. כשמכניסים לשקלול הצרכני מנוע לוגם סולר (שלוקה בסעיף הרעש בעיר) ותעריף תדלוק קפריזי, הוא אף מאבד נקודות בקרב המשפחות. ולמרות הכול, ויחד עם החסרונות שציינו, לסנגיונג (טלקאר) יש בהיצע הקוריאני כלי-רכב שראוי להתייחסות רצינית.
על פניו, זו הבשורה הכי גדולה שיוצאת מהמבחן עם הקורנדו החדש. כי אחרי תקופת גסיסה מייגעת במהלכה סנגיונג התכוננה לגרוע מכל, היא חוזרת למיינסטרים עם קרוסאובר מוכשר, אופנתי ומאובזר, שמצליח להיות מיוחד אפילו בלי השיגעונות הצורניים של סנגיונג ואיטלדזיין. לסיכום, סנגיונג קורנדו מצטרף לחבורה הפופולרית בישראל, ולשם שינוי יש למותג המתחזק רכב משפחתי שסגולותיו קצת מעל הממוצע. בדיוק המינון בשביל להתחיל מבראשית. עכשיו, נחכה לגרסת הבנזין.
עוד מבחני דרכים בוואלה! רכב
כנסו לדף הפייסבוק שלנו