פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      טיול אופנועים בסרדיניה: אי (של) שפיות

      סרדיניה הוא אי שמכיל כל מה שאופנוען צריך בחיים. אוכל טוב, יין מצוין ואספלט משובח. טיסה קצרה ואתם בגן עדן*. לא תיסעו?!

      טיול אופנועים בסרדיניה: אי (של) שפיות

      כתב וצילם: שי ארז
      עריכה: רן צימט

      "חוזרים אליהם?" שואל גידי מבעד לקסדה ורעש המנועים ומתכוון לשלוש האיטלקיות על פניהן חלפנו אך לפני כמה שניות. "חיכיתי לראות אם תעצור" אני עונה לו ושנייה אחרי זה אנחנו כבר בדרך אליהן. עכשיו נעשה פאוזה קצרה וכל אחד ידמיין את הפסקה הבאה שבה מככבים ארבעה אופנוענים ישראליים ושלוש נשים איטלקיות, אי שם על אחת הגבעות השוממות באמצע שום מקום בואך האי סרדיניה.

      לא רק "בייבי קילרס"

      אנחנו מגיעים אל שלושת האיטלקיות שלא יודעות מאיפה נחתנו, עליהן אבל תוך דקה אנחנו כבר מחלקים בינינו את העבודה ואחרי עוד שלוש דקות הפיאט פנדה החבוטה שלהן זוכה לצמיג אחורי חדש והשלוש לא יודעות את נפשן מרוב אושר. בליל לא מובן של ברכות ב"סארדית" ניתך עלינו ואנחנו מחייכים במבוכה, לוחצים ידיים, מצטלמים למזכרת, עולים על האופנועים ונעלמים אל עבר האופק הבא. שונאים אותנו בעולם?! לפחות שלוש גרציות איטלקיות כבר עברו לצד שלנו ואנחנו רק בבוקר הראשון של הטיול. אם זה ממשיך ככה, עד סוף הטיול כבר יצרפו את ישראל לאיחוד האירופי.

      הצעה שאי אפשר לסרב לה

      ובאמת לא סירבתי להזמנה של שבוע רכיבה בסרדיניה. גידי פרדר, הבעלים ומדריך הרכיבה הראשי של "אופנוען מאומן" מוציא קבוצות רוכבים אל האי, לטיול שמשלב נופים מדהימים ואוכל מופלא עם הדרכת רכיבה מתקדמת בתנאים הכי טובים שיכולים להיות. מדינה של 23,800 קמ"ר שכולה רק כבישים מפותלים, אספלט באיכות שלא ברא השטן ואפס מכוניות. לא תמצאו בשום מקום, אלא אם עליתם בצ'יביטבקיה (CIVITAVECCHIA) שבאיטליה על מעבורת והפלגתם כל הלילה 200 קילומטרים מערבה משם עד לאולבייה (OLBIA) שבסרדיניה. ברוכים הבאים לגן עדן.

      סוגרים מעגל

      בשנת 1984 השתחררו שני מ"פאים צעירים מגולני ויצאו למסע אופנועים מחוף לחוף בארה"ב. בתום חצי שנה של טיול, חזר אהוד רענני לארץ והחל להתמחות בפתיחה ותיקון לבבות בעוד שגידי פרדר נשאר בארצו של הדוד סם, שם התמחה בפתיחת מצערות והידוק פניות על מסלולי המרוצים. 27 שנים אחרי, פרופסור רענני הוא מנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב של תל השומר וגידי מנהל בית ספר לרכיבה מתקדמת, חברים טובים שלוקחים את הג'וניור של אודי לטיול שחרור משלו. ואני?! אותי הביאו בשביל הצחוקים (שיהיה להם על מי לצחוק), אמרתי תודה ולא שאלתי שאלות למעט אחת - "מתי הטיסה?"

      הארץ המובטחת

      שש בבוקר ואנחנו נשפכים החוצה מהמעבורת שפותחת כבש אחורי עצום אל רציף הנמל של אולביה ותוך פחות מעשרים דקות נפטרת מעשרות המשאיות, המכוניות, האופנועים והטריילרים שעשו בה את הלילה. הסדר מופתי ובלתי נתפס ביעילותו ובשעה שאחר כך אנחנו מספיקים ללגום אספרסו ראשון ובטח לא אחרון על אדמת סרדיניה, להחליף את הפנצ'ר בפנדה של הזקנות החביבות ולהתרווח על המרפסת המרהיבה של פונטנה אבאס (FUNTANA ABBAS) שצופה על אגם לישייה (LISCIA) המרהיב.

      אחרי ארוחת הבוקר ההורסת, אנחנו נפרדים לשלום ממדלינה המארחת המקסימה ומבטיחים לשוב ביום מן הימים. עכשיו, אחרי שהגענו לארץ המובטחת ואכלנו כמו שצריך, אפשר להתחיל ולהגשים את המטרה שלשמה עשינו את כל הדרך עד הלום - רכיבה אמיתית!

      כביש 292, אתם עוד כאן?!

      הכיוון הכללי של היום הראשון היה חצייה רוחבית של האי ממזרח למערב. התחלנו כאמור בנמל של אולבייה ועלינו לגבהים שנעים בין 500 ל-1,000 מטר שם חיכו לנו כבישים עם אפס תנועה, רצפים של פניות ו-Sים שלא נגמרים וסיבובים עם שיפוע פנימי ("באנקים") להגברת האחיזה. רק אלוהים יודע מי אחראי לסלילה כזו משובחת של כבישים, אבל הוא בטח לא היה ישראלי.

      להעצמת הריגוש, לצידם של הכבישים נפרש בכל פעם איזה אגם מרהיב או מזדקר לו פתאום צוק מדהים. כך למשל כביש 292 שבכל מקום אחר בעולם היו בונים סביבו יציעים ומכריזים עליו כעל מסלול מרוצים למהדרין, וכאן הוא חי לו בשיממונו ומארח בשמחה מדי פעם חבורות של אופנוענים שיודעים להעריך אוצר אמיתי מהו.

      רצף הפניות לא נגמר ואין מאה מטרים ישרים בכל הסאשן המטורף הזה ואנחנו רק בחלק הראשון של היום הראשון. על ארוחת הצהריים במסעדה של מריוס, חובב האופנועים אנחנו מנסים לשחזר את חווית הרכיבה אבל גידי צוחק ואומר שלא צריך להתלהב כי זאת רק ההתחלה. הכבישים המטורפים והמפותלים נגמרים רק כדי להחליף מספר וסמל כביש ושוב מוצאים עצמנו על מסלול מסולסל, מתחברים יותר ויותר אל האופנועים, הפניות הולכות ומתהדקות, המהירות הולכת וגוברת והאדרנלין שוצף וקוצף.

      זה לא משנה אם אתם על SS392, S131 או SS127 ודומיהם, הנוף מתחלף לו מפעם לפעם אבל רמת הכבישים לעולם נשארת. תחשבו שיש לכם כביש רצוף שנקרא לו "סדום-ערד-פריקלס-מלכישוע-בית אורן-חרמון–בניאס". ככה כל פעם 30-40 קילומטרים רצופים של כביש כזה. אחד אחרי השני. בלי לחזור על אותו כביש פעמים. יום אחרי יום. תענוג.

      הזוג המוזר

      אחרי 250 הקילומטרים של היום הראשון אנחנו מגיעים בערב לאלגרו ולפורטו קונטה שם אנחנו מתרסקים על המיטות של מלון פרעה שמשקיף על המפרץ הכחול. בחנייה אנחנו פוגשים להקת חתולים שמנמנים ו...חזיר בר קטן שהצטרף לחבורה הביזארית. הטבע בסרדיניה נושק וגולש מכל פינה ומיעוט התושבים מאפשר קיום של מערכת אקולוגית וזואולוגית בהם האדם הוא חלק קטן ממנה שמשתלב מבלי להפריע או להרוס והתוצאה נפלאה.

      למחרת לוקחים את הזמן, אוכלים טוב, מורידים לגרון כמה מנות אספרסו לשחרור הסתימות ויוצאים ליום חדש של רכיבה שכולו המשך החוויה וסופו בקולינאס. אל העיירה העתיקה והמרתקת אנחנו מגיעים כבר עם רדת ערב ומוצאים עצמנו בחצר בית שנבנה אי שם במאה ה-17 ובו חיים זוג שלא הצלחנו לעמוד על טיבו של יחסם החם והגעגועים לדוצ'ה. השם ישראל גורם להם לזקוף גבה ברגע הראשון אבל בשני כבר הקרח נשבר, לא לפני שהם מנסים לברר בעדינות איך זה שארבעה גברים הולכים לישון בשני חדרים בלבד ורומזים לנו בעדינות שהכנסייה לא רואה את זה בעין יפה...

      חושך, גשם, הרים

      היום השלישי, הארוך והמרתק מכולם מוביל אותנו לאורך 350 ק"מ בכבישים הררים שלא נגמרים, שחלקם עוברים במנהרות ארוכות המבתרות צלע אחר צלע עד שאנחנו מוצאים עצמנו באחת הפסגות, חושך מצרים מסביב, הטמפרטורה יורדת ל-10 מעלות וטיפות מים מגיחות מהשמים. כן, אחרי יומיים של איומים מצדו של רופ המקומי, הגשם שכל כך קיווינו שיחכה קצת, כבר לא יכול להתאפק.

      גידי עוצר את הטור, פותחים את ארגזי האופנועים וכולם עולים על אמצעי המיגון שהכינונו מראש. עטופים במיטב אופנת הרכיבה החורפית אנחנו ממשיכים את רכיבת הלילה המרתקת בחשיכה מוחלטת בהרים השוממים כשרק פנסי האופנוע שלפנים מראים סימן חיים ומסיימים את היום בגלישה מהפסגות אל עבר עיירת החוף המקסימה קאלה גונונה. חוויה!

      צדק חברתי זה כאן

      יום רודף יום, עוד עיירות, עוד אגמים, עוד חבורות של אופנועים מכל העולם שפוגשים בדרך והטיול הולך ומתקרב אל סופו. את הלילה האחרון אנחנו בוחרים להעביר בפונטנה אבאס, שם אכלנו את ארוחת הבוקר הראשונה על האי. מדלינה מופתעת לראות אותנו שוב (הבטחנו שנחזור...) ומראה לנו את חדרי האבן שלנו שמשקיפים על הבריכה והאגם. יפה מזה אין וכשחושבים שחדרים ונוף כזה מקבלים בסרדיניה ב-40 יורו ללילה כולל ארוחת בוקר, הביטוי צדק חברתי מקבל משמעות חדשה.

      ארוחות שחיתות שבארץ היו מביסות בקלות כל מסעדה צפונבונית מפונפנת עולות משהו כמו 10-12 יורו לאדם כשזה כולל (בכל ארוחה) ערימות של בשרים, מאכלי-ים, סלטים, מאפים, שתייה קלה וחמה וכמובן - יין הבית. "וינו דל קאזה" מגיע בקנקנים שקופים ופשוטים, כל עיירה והיין שלה. לא בוטיק ולא בטיח אבל שם בכיס הקטן כל יין שאתם מכירים. באחריות. וכאן הוא זורם כמו מים ועולה כמו אוויר. צדק חברתי זה כאן ויש לו מראה וטעם נפלאים.

      הדרך חזרה למעבורת באולבייה שתחזיר אותנו לרומא עוברת ברכיבה לאורך קו החוף הצפון מזרחי של האי שם נמצאים למשל פורטו צ'רבו וקוסטה סמרלדה, "הצד האחר" של סרדיניה החביב על עשירי העולם והיאכטות המטורפות שלהם עם פרשנות משלהם למושגים כמו צדק וחברה.

      מתחת לאף

      לילה במעבורת, רכיבה קצרה לרומא ושם עוד שעה של הישרדות ברחובות העיר הבלתי אפשרית הזאת עד שמגיעים לעסק של פרנצ'סקו ומזדכים בעצב על האופנועים. סוגרים חשבון, יוצאים למסע שופינג אחרון בעיר הנפלאה הזאת ועולים בערב על המטוס של אל על שם אנחנו מתבשרים על העסקה של גלעד שליט. סיום מתוק לשבוע מדהים. 1,500 קילומטרים סה"כ של הנאה צרופה לאורך חמישה ימי רכיבה ואי אחד מהחלומות, מרחק שלוש שעות טיסה מכאן.

      *גילוי נאות - מעולם לא הייתי בגן עדן (וגם לא בטוח כלל שאגיע לשם) אבל השימוש בביטוי בכתבה הוא רק פועל יוצא של מחשבה ודמיון איך הייתי רוצה לראות אותו כאופנוען.

      עוד דו-גלגלי בוואלה! רכב

      גם אתם ערכתם מסעות דומים? ספרו לנו בפייסבוק של וואלה! רכב

      טיול אופנועים בסרדיניה (מערכת וואלה! NEWS , שי ארז)
      איך אומרים בסארדית (חוסר) צדק חברתי?