חודש רביעי עם אופל אסטרה טורבו

בחודש הרביעי למבחן הארוך טווח לאופל אסטרה טורבו החדשה, אנחנו בוחרים לשנות מעט את הגישה ולהעביר את המקלדת אל הנהגת התורנית, שירלי שביקשה להביא את הצד שלה בחווית השימוש באופל אסטרה טורבו שבמבחן ארוך טווח. תובנות של נהגת, אבל לא רק לנהגות. אולם עוד קודם לכך, בחרנו לסגור חוב קטן עבורכם מההבטחה לבחון האם לשימוש בדלק 98 אוקטן ישנה תועלת בביצועים באופן מדעי ומדוד ולא רק בתחושה שלנו.

אז לצורך הבחינה, תאמנו שתי בדיקות על מכשיר דיינו (זה גם הזמן להודות לחבר'ה מדיינופאק על הסיוע בבדיקה), אחת כשבמכל הדלק ישנו דלק 98 אוקטן ובבדיקה השניה, דלק 95 אוקטן סטנדרטי. החלפת הדלקים נעשתה לאחר התרוקנות המכלים כדי למנוע ערבוב בניהם. ולהלן התוצאות.

בשימוש בדלק 95 אוקטן, הציג הרכב נתון של 120 כ"ס במעט אחרי 5,000 סל"ד בנאבות הגלגלים (לאחר אבדני מערכת ותיבת הילוכים) לעומת 129 כ"ס באות הנקודה בדיוק. כלומר, ישנה עליה של 9 כ"ס בנקודת שיא ההספק כתוצאה מהעלאת האוקטן בדלק בלבד.

אולם בבחינה מעמיקה יותר של הגרף, ניתן לראות כי החל נקודת ה-3,800 סל"ד, נראה שינוי בולט בתפוקת המנוע הן מבחינת המומנט והן מבחינת ההספק. גרף השימוש בדלק 98 מציג שיפור משמעותי בכוח וגמישות המנוע וזה נמשך לכל אורך רצועת הסל"ד עד למפגש עם מנתק ההצתה. גרף הכוח גם נראה חלק יותר מזה של השימוש בדלק 95 אוקטן, שיפור שנובע לדעת מומחי הדיינו מהפחתה בתיקוני ההצתה שמבצע המנוע ביחס לשימוש בדלק 95 סטנדרטי.

אז כן, ישנו שינוי בולט בין הדלקים ואכן היה אמת בתחושות שלנו. האם השינוי מצדיק הבדלי עלות גדולים כל כך בין הדלקים? אתם תחליטו. כמו כן, האופל אסטרה טורבו צברה עד סיום החודש הרביעי 14,102 ק"מ על מד המרחק, כך שבחודש החמישי כשנגיע לטיפול הסדרתי שמתוכנן ל-15,000 ק"מ, נדווח לכם גם אודות תיקון הרעידות בבלמים שאובחנו בחודש הקודם למבחן הארוך טווח.

הרומן שלי עם אופל מתחיל לפני 14 שנים, עת השתחררתי מהצבא ורציתי אוטו. כזה שייקח אותי לתל אביב כשמתחשק לי ויחסוך ממני את הנסיעות בתחבורה הציבורית שאף פעם לא התחבבה עלי. פתחתי את החיסכון שההורים עשו לי וקניתי אופל קורסה שנת 90. וואו, איזו התרגשות זו הייתה! הרכב הראשון שלי, הקופסה שתיקח אותי ממקום מקום בלי מאמץ ובלי להידחף ליד אנשים.

אז כן, בילינו הרבה ביחד אני והאופל שלי. למדתי ממנה המון דברים, בעיקר על מה לא לעשות עם אוטו וכמה חבל שבגיל 20 לא יכולתי להרשות לעצמי ליסינג תפעולי שיחסוך ממני את כל כאב הראש הזה של לטפל ברכב משלך.
לימים שהכרתי את ה'חצי השני', גיליתי שיש מקום שבו ממלאים מים כדי לעזור לאוטו להתקרר, ושאם שומעים רעשים מוזרים כשלוחצים על הבלמים זה לא עובר עם הזמן, אלא גורם לך להוציא יותר ממחצית שווי הרכב על טיפול מקיף לכל הנזקים שנגרמו למנוע, ותאמינו או לא אבל גיליתי שתלתלים יש גם לרכב ולא רק על הראש שלי.

אחרי רומן בן 6 שנים לערך, עשרות שישיות של בקבוקי מינרלים שעזרו לי לצנן את המנוע בדרכים החמות ונזק כלכלי בלתי הפיך נפרדנו - האופל ואני. הסכום שקיבלתי עבור הרכב מביך מדי ולכן לא אחשוף אותו כאן. עם השנים למדתי שאוטו זה לא רק קופסה שנוסעים בה, ושלגודל הקופסה והנוחות שהיא מציעה יש משמעות והשפעה ישירה על מצב הרוח שלי. וכך לפניי 4 חודשים בערך התמזל נתבקשתי לקחת חלק פעיל במבחן ארוך טווח של אופל אסטרה טורבו מודל 2011.

הקשר בין האסטרה לקורסה הישנה שהייתה בבעלותי הוא מקרי לחלוטין, ואם היו מספרים לי שמדובר בבני דודים רחוקים מבלי שידעתי, אין סיכוי שהייתי מאמינה. המרחק בניהן מסתכם לא רק בעוד קצת ברגים ופלסטיק, אלא בשנות אור של ממש.

האופל מפנקת ומאפשרת נסיעה רגועה ושלווה בעיר ומחוצה לה. בגלל שהיא מושכת הרבה תשומת לב בכביש, זה נחמד שיש אפשרות לעשות טיזינג לנהגים האחרים, ללחוץ על דוושת הגז ולדעת שמיד הטורבו יכנס לפעולה ויגרום לנהגים האחרים להחליט שגם הם צריכים אחד כזה.

באופל קורסה ניהלתי מאבק מתמיד עם תנאי מזג האוויר בתא הנוסעים. מה לא עשיתי בשביל שיהיה לי נעים בימי הקיץ. אפילו מזגן חיצוני התקנתי באוטו. בחורף, הייתי נוסעת עם יד אחת על מנת לחמם את היד השנייה על פתחי האוורור של המזגן. באסטרה החדישה הזו לעומת זאת יש בקרת אקלים, ולא סתם, אלא כזאת שאם לי קר אבל ל'חצי' חם, אנחנו מסתדרים וכל אחד מכוונן לעצמו את הטמפרטורה הרלוונטית לו. תאמינו לי שהמערכת הזו חוסכת לא מעט ויכוחים ונקישות שיניים (מקור, הרי תמיד קר לנו איכשהו).

המושב האחורי אכלס בקלות את שני כסאות הבטיחות של הבנות שלנו, אבל אם רצינו לקחת נוסע חמישי שיישב מאחור, הוא היה צריך להיות מאוד רזה או לנסוע באוטובוס - אין מרחב גדול במושב האחורי, אבל למשפחה בת 4 נפשות זה מספק. תא המטען בכלל לא רע, וניתן להכיל בו בקלות קניות של שישי בסופר, או בימבה + עגלת תינוק + עגלת בובה, או מזוודה לקראת נסיעה לצפון אבל אז בלי עגלת תינוק. לזו כבר אין מקום וחבל.

לאור העובדה שברכב יש מערכת (ולא מהסוג האיכותי במיוחד), ולאור העובדה המצערת שהיה לי רק דיסק אחד באוטו (מישהו עוד משתמש בדיסקים ברכב?!), של אדל, הבנות כבר שרות את 'רולינג אין דה דיפ' גם מתוך שינה, וגם הן יודעות שזו האופציה היחידה כי במערכת הזו אין שום אפשרות לחבר את הנגן החיצוני (אין כניסת mp3, בלוטות' או כל חיבור מקור שמע אחר).

אני נוהגת על גיר ידני ואפילו נהנית מזה, אבל זינוק בעלייה תמיד היווה עבורי אתגר לא פשוט ולא מעט פעמים הצפתי את המנוע של הקורסה המזדקנת רק כדי לא להידרדר על הרכב שמאחורי. אהבתי לגלות שבאסטרה החדשה, למרות שהיא אוטומטית, יש מערכת שיודעת לעזור בזינוקים בעליה, בכך שהיא מחזיקה בעצמה את הבלמים לחוצים (גם כשעוזבים את הדוושה) לשתי שניות שמאפשרות להעביר את רגל ימין בקלות אל דוושת הגז מבלי להסתכן בדרדור לאחור.

אני יודעת שהצבע של האוטו הוא לא מדד, אבל במקרה שלי, אי אפשר להתעלם מהאדום הבוהק והנוצץ שלו. הצבע הזה הציל אותי לא מעט פעמים בחניונים עמוסים ברכבים, כאשר אני מנסה להיזכר איפה החניתי תוך כדי מרדף בלתי נתפס אחרי שתי הזאטוטות שלנו. האסטרה האדומה כל כך בולטת בשטח שהיו רגעים שדווקא אמרתי תודה שאין לי רכב ליסינג אפור מהעבודה.

אז לסיכומו של עניין, אוטו זה לא בסך הכל קופסה שנוסעים בה. זה פינוק וזה נוחות ואם אפשר, למה לא להתפנק קצת? הרכב שבו אתה נוסע עושה את ההבדל בין להגיע לעבודה קפוא ומדוכא לבין להגיע נינוח ושליו ולהתחיל להתחמם כבר אחרי 2 דקות של נסיעה כשבחוץ קור כלבים. הרכב עושה את ההבדל בין נסיעה שקטה ורגועה לבין נסיעה רועשת שבה מרגישים את כל התיקונים שלא נעשו בכבישי הארץ. הוא עושה את ההבדל בין להגיע לפגישה בזמן לבין שוב להתקשר למזכירה שתעדכן שמתעכבים.

אוהבת: ביצועים, גובה מושב, עוקפת בקלות, מרגישה יציבה גם במהירות, תאורת לילה פנימית אדומה, תאים בדלתות, הגה קל וזריז, עיצוב חיצוני, שקט בנסיעה, תאורה אוטומטית לפנסי החזית

פחות אוהבת: תא כפפות קטן, תא הנוסעים לא מרווח מאוד, נוחות מושבים בנסיעות ארוכות, אין תאורה אישית מאחור.

לכל מבחני ארוך טווח בוואלה! רכב

כנסו לדף הפייסבוק שלנו