מבחן השוואתי: יונדאי ולוסטר נגד פורד פוקוס

הולדת בתי הבכורה, הביאה עמה משבר אישי. משבר מוטורי. האם בגלל היונקת הקטנה הזו אאלץ להיפרד מהספורטיבית הפרטית? זו שטיפחתי בשקדנות ובהשקעה כלכלית אדירה במשך שש שנים מלאות. תקופה שבה היא מילאה חלק חשוב בחיי והעשירה אותו בהרבה מאוד גומי חרוך ובנזין שרוף. לאישתי, לא היה ספק בכלל. הפחנוע הזה (כך היא העזה לקרוא לה, כי חוץ מקצת פח והרבה מנוע, לא היו שם יותר מדי תפנוקים, אפילו לא מזגן או תגבור להגה) יהיה חייב לפנות את מקומו לרכב אמיתי. כזה עם בטיחות וכריות אוויר, עם חימום או אפילו בקרת אקלים ועם מתלים שלא קשיחים כמו אבן, כאלה שממש נוחים לנסיעה.

היא ניצחה, כמובן. אבל לא לפני שנתנה לי ליהנות מהספק שאולי, אולי נצליח להסתדר איתן - עם הספורטיבית ועם התינוקת. לא הצלחנו. בנסיעה הראשונה לסבא-סבתא בצפון בחודש יולי, גם אני הבנתי. מגיע להן יותר טוב. לתינוקת רכב ראוי יותר ולספורטיבית, בעלים ללא מחויבויות משפחתיות.

הרצה קדימה בשנים, והנה אנו יושבים בשתי מכוניות חדשות בשוק המקומי והעולמי שמנסות לענות בדיוק על הדילמה המשפחתית ספורטיבית הזו. הראשונה, יונדאי ולוסטר, היא מכונית קופה ספורטיבית שעם 3 דלתות אל תא הנוסעים, מאפשרת לרקוד על שתי החתונות. ומנגד, פורד פוקוס, מכונית משפחתית במלוא המובן של המילים, אך עם הבטחה לגרות את בלוטות החשק בנהיגה בכבישים הנכונים.

את שתיהן לקחנו לעימות ישיר בכבישי הארץ - מי מהן באמת מצליחה להחזיק במקל משתי קצותיו?

כשמדברים על עיצוב בקרב מכוניות ספורטיביות, העולם נחלק מיד לשניים - למכוניות שנראות ספורטיביות ולמכוניות שנראות רגילות לכל דבר ועניין, אפילו מופנמות, אבל מוגדרות כזאבים בעור כבשים. כשהן חונות זו לצד זו, קל מאוד להבין את השיוך.

יונדאי ולוסטר נראית ספורטיבית ותוקפנית, אפילו יותר ממה שהיא באמת. החזית שלה מורכבת מגריל טרפזי שחור, מכסה המנוע מתהדר ב(כאילו)פתחי אוורור, יחידות התאורה מלוכסנות ומכילות נוריות 'לד' ורכב המבחן שמשלב בין הצבעים המנוגדים שחור ללבן, נראה קרבי מכל כיוון שמתבוננים בו. הפרופיל מחודד עם גג שמשתפל בזווית חדה לאחור ובישבנה מוצאים צמד מפלטים במרכז הפגוש.

הפוקוס לעומתה, נראית כמו... פורד פוקוס. זה אומר כלום ורבע בערך. אין בה שום חריגות מהקו שהייתם מצפים למצוא במכונית משפחתית - יש קצת גריל אלכסוני מלפנים וזהו. ממש זהו. שום דבר להרחיב עליו את הדיבור, אפילו יותר אם מביטים על חלקה האחורי שנראה די משעמם. אין זוויות, אין תוקפנות, נשכנות או שום סממן דינאמי.

כשפותחים את דלתות תאי הנוסעים, מגלים שהיונדאי שומרת על רמת הציפיות והפוקוס אוספת נקודות בחזרה. הולוסטר החדשה משלימה את העיצוב החיצוני עם קבינה מעוצבת בדיוק באותו האופן. דשבורד בנוי אמנם מחומרים קשיחים, אבל חלקם בגימור קשקשים נאה, יש שימוש נדיב בפלסטיק דמוי אלומיניום וגם מבנהו הכללי של הדשבורד מפיח חיים קבינה השחורה גם עם לוח מחוונים לא סטנדרטי במראהו. גם מושבי הספורט מוסיפים לשדרג את התחושה עם החיבוק הנעים שלהם לגוף.

כשעוברים לפוקוס, מקבלים הלם קטן רק מעצם המעבר. זאת משום שהפוקוס החדשה מציגה את אחד מתאי הנוסעים המושקעים ביותר ולא רק בקבוצת המשפחתיות. תנו קליק להגדלה של תמונת תא הנוסעים כדי להבין במה מדובר. הכל שם טופל בקפידה על ידי מחלקת העיצוב, מבלם היד, דרך פתחי המיזוג וכלה בלוח המחוונים. הכל. אחרי שהאישונים מתרגלים, מבחינים גם עד כמה איכותיים גם מרגישים החומרים העוטפים. רובם רכים, האטימה מעולה ובנהיגה בה נדמה שזו אחת המכוניות המבודדות ביותר לרעשי הסביבה שאי פעם עברה תחת ידנו. וברמת אבזור 'ספורט', באמת שלא חסר כאן כלום.

קפיצה אל המושב האחורי, לכאורה המקום בו יוחלטו הגורלות המשפחתיים, נעשית, כצפוי, בקלות בפוקוס. יש לה 2 דלתות קונבנציונליות לאחור, עם גישה קלה פנימה וגם מושבים רכים שמסביבם מרחב טוב לשני מבוגרים או שני מושבי בטיחות לתינוקות.

ביונדאי ולוסטר, העסק קצת פחות קל. אמנם ביחס למכונית עם 3 דלתות בלבד, הוספת הדלת הרביעית בצדה הימני של המכונית הופך אותה מיד לשימושית יותר. פתאום לא צריך לקפל את המושב הקדמי, לא צריך להידחק כמו נערת גומי ופתאום גם ילד יכול ליצוא את דרכו פנימה. לא לבד, כי הידית הוסתרה בקפידה במסגרת החלון.

אולם, שימושית ככל שתהיה הולוסטר, הפוקוס מקדימה אותה בשני צעדים. בעוד האירופית תתאים למשפחה מלאה, הקוריאנית יכולה להסיע מבוגר אחד (עם מגבלה מוחשית למרווח הראש) וילד אחד במושב בטיחות, שכן הילד השני, זה שאמור לשבת בצד בו אין דלת, נותר לא נגיש להורים, הן לקשירתו במושב בטיחות והן לכל צורך אחר במהלך הנסיעה. בבחינת תאו המטען, מגלים שהפוקוס מצטנעת עם 372 ליטר, אך מציעה נגישות טובה פנימה בזכות שפת הטענה נמוכה (מתחתה גלגל חלופי בגודל מלא) והיונדאי לעומתה מציעה כבר 440 ליטר נדיבים מאוד, בתא מטען עמוק ורחב (בבסיסו גלגל חלופי צר).

אל קו הזינוק מגיעות הפוקוס והוולוסטר עם מפרטים קרובים מאוד. לשתיהן תיבות הילוכים כפולות מצמדים (בדומה ל-DSG של פולקסווגן) - פאוארשיפט בפורד, DCT ביונדאי ולשתיהן מנועי בנזין אטמוספריים (לא מוגדשים, בגרסאות אלה) בנפח 1.6 ליטר. ההבדלים מתחילים להופיע בדפי הנתונים כשהפורד מציעה 125 כ"ס ב-6,300 סל"ד וכן 16.2 קג"מ ב-4,000 סל"ד והיונדאי מאתגרת עם 140 כ"ס ב-6,300 סל"ד ו-17 קג"מ ב-4,850 סל"ד.

על הכביש המנועים קרובים זה לזה בכל הקשור להיותם מנומנמים מתחת ל-4,000 סל"ד, כשההילוך האחרון בתיבות מניב שיוט רגוע ב-100 קמ"ש ב-2,500 סל"ד בפוקוס וב-2,250 סל"ד ביונדאי. אולם, בזכות הבידוד המשופר בפוקוס, בכל תוואי דרך ובכל סל"ד מנוע ועצמת מאמץ, הפורד שקטה ונעימה יותר לנסיעה מהיונדאי. זו האחרונה קולנית יותר ככל הנראה במתכוון, כדי להלום את התחושה הספורטיבית המצופה ממנה, אך עדיין לא מדובר במכונית רועשת באופן חריג או כזה המפריע לשלוות הנהיגה.

הדבקת הדוושה הימנית לרצפה מגלה שני דברים. האחד, ששתיהן לא ממש חורכות אספלט והשני, שהולוסטר היא הראשונה להוציא את האף ולהתמיד בכך לאורך כל הדרך כשהיא משאירה את הפוקוס מאחור. היא זקוקה ל-10.3 שניות כדי להגיע ל-100 קמ"ש לעומת הפוקוס שתעשה את זה ב-11.7 שניות. תיבת ההילוכים של הקוריאנית מהירה יותר בתגובותיה להורדות הילוכים והמנופים שמאחורי ההגה גם עוזרים לנהג לעשות זאת בכיף כששתי הידיים על ההגה. התיבה בפוקוס פחות מהירה וכדי לתזמן את הורדת ההילוך לפני כניסה לפניה, יש לעשות זאת ידנית ממתג שעל התיבה או עם סבלנות. אולם, העברות ההילוכים בה חלקות מאוד ואין בה את הרעשים המכאניים שמאפיינית את תיבות אלה.

גם בסיכום צריכת הדלק, יונדאי ולוסטר מובילה עם 12.1 ק"מ לליטר לעומת 10.8 קילומטר לליטר בפוקוס.

מאחר וברור לכולם שבביצועים בקו ישר לאף אחת מהשתיים אין בדיוק את הכוח אש להדהים, עברנו אל הקטע האומנותי - הכבישים המסולסלים של רמת הגולן. אחרי שהפוקוס רשמה הובלה בסעיף השימושיות המשפחתית, הולוסטר צריכה לתת כאן בראש כדי להצדיק את קיומה.

המרדף בכביש המפותל צמוד מאוד. כשהפוקוס בהובלה, היא חושפת רצף של תכונות שמרחיבות את החיוך בפניו של הנהג. הראשון מבניהם הוא אחד ההגאים החדים והתחושתיים של העידן המודרני. בניגוד למקובל, את ההגברה של זה בגרסת ה-1.6 האוטומטית הוא הידראולי במקום החשמלי הנפוץ ולכן משקלו כבד יותר מהמקובל, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. כשממשיכים לדחוק בפוקוס, מגלים גם חיבור תחושתי יותר להגה הזה עם מהירות תגובה וחדות שבאופן אישי גרמו לנו לפתח תקוות חדשות שאולי לא אבדו לחלוטין ההגאים הטובים. בהמשך מוצאים גם מתלים פרוגרסיביים שעל הכביש הציבורי מרשימים ביכולת ספיגת המהמורות ובכביש המפותל ביכולת שלהם להתמודד עם עומסים גבוהים בפניות. וזה מסתיים בתגובות שלדה מעולות למשחקי דוושה והיגוי ובבלמים חזקים ורגישים שלא ממהרים להרים ידיים גם בירידות ממושכות ובעומס גבוה בהרבה מהסביר.

למרות כל התשבחות, הוולוסטר מרגישה מוגבלת מאחורי הפוקוס - היא חוסמת אותה. יתרון הכוח וזריזות התיבה נותנים את אוותיהם כשנהג היונדאי כל הזמן מחפש הזדמנויות לעקוף את הפוקוס שמדי פעם התקשתה בעליה, והפגינה סרבנות להוריד הילוך כשמחט הסל"ד הצביעה על 4,000 סיבובים. היונדאי מהירה בהרבה. המנוע שלה חי יותר בחלקו העליון באופן משמעותי מהפוקוס וכשזו מצליחה לייצר עקיפה על הפוקוס, היא פשוט ממשיכה להתרחק ולהראות לאירופית את האגזוזים.

ועדיין, אחרי היכרות עם ההגה המעולה של הפוקוס, עם המתלים המשובחים שלה והבלמים החזקים, הולוסטר, מתברר, נמצאת במקום אחר; יש לה יותר עזוז, צריך לעבוד כדי ליהנות - וזה השכר האמיתי איתה כשהמתח ביניהן בשיאו. מצד שני, ההגה שלה מעט מעורפל בתקשורת אותה הוא מנסה להעביר, משקלו קל (מתוגבר חשמלית) ותחושתו מעושה ובצקית משהו. גם המתלים שלה, הנמצאים בצד הקשיח יותר של הסקאלה, מרסנים את הגוף היטב ואף מציעים חדות משופרת שממש שומרת את הנהג עירני לנוכח משחקי האחיזה מלפנים ומאחור, אך ממהרים להתרסק על בורות שנפערו באספלט. הבלמים שלה, למרות נשיכה ראשונית טובה, מתעייפים מוקדם יותר ומאבדים באופן מוחשי מכוחם.

התוצאה, בעוד שהיונדאי מערבת יותר, תחושתית, קולנית וחזקה יותר, הפוקוס חדה, מתקשרת ומהנה יותר ובעיקר בטוחה מאוד, למרות חולשת הביצועים.

בסופו של המבחן, היכן שדפי הסיכומים נשלפים והוויכוחים מתלהטים, אנו מגלים שהשתיים יוצרות פילוג ברור בין הבוחנים. ניר, הצעיר בינינו, נמשך יותר לתכונותיה של הולוסטר (123,900 שקל) ובצדק. היא נאה ובולטת, יש לה ביצועים טובים יותר, היא מערבת יותר בנהיגה ספורטיבית וגם חסכונית מהפוקוס. גם אם תישאר בבעלותו למשך שנים ספורות, היא יכולה בקלות להתאים לשימוש משפחה עם ילד אחד. מנקודת מבט אחרת, הולוסטר יכולה להיות מכונית מעבר מצוינת למתחבטים - מכונית בייניים בין הספורטיבית של הימים הרווקים, למיניוואן רב מושבי.

עבורי לעומתו, המראה משחק תפקיד זניח - הוא חשוב פחות בחבילה ולעתים, מכונית 'כמו של כולם' פחות מוציאה את העיניים לשכנים (ולפעמים זה חשוב). גם על הביצועים הפחות טובים אני מצליח לסלוח לפוקוס (127,000 שקל ברמת אבזור ספורט), רק משום שמבחינת ההתנהגות, מדובר באנומליה בעולם המשפחתי ואי אפשר שלא להתאהב בהגה כשלה. ובעצם, אולי כל זה משום שאת המערכה מול אישתי הפסדתי כבר לפני שנים ואני קרוב יותר לאותו מיניוואן רב מושבי וחסר אופי מתמיד.

עוד מבחני רכב והשקות בוואלה! רכב

ממשיכים לדבר על המבחן בפיסבוק של וואלה! רכב