רשיון נהיגה בגיל 16? אסון

ההודעה של משרד התחבורה כי גיל הזכאות להוצאת רישיון נהיגה ירד ל 16 שנים ותשעה חודשים, הזכירה לי את הבדיחה ישנה על אותו סוכן מכירות שהגיע לחווה נידחת ודפק על הדלת. פתח לו ילד קטן את הדלת והסוכן חייך אליו ושואל במתיקות האם אבא או אימא נמצאים. הילד עונה לו שהם נדרסו על ידי טרקטור גדול. הסוכן בלע את הרוק ושאל את הילד האם סבא או סבתא נמצאים והילד עונה שגם אותם השיג גורל דומה ואכזר בין גלגלי הטרקטור המשתולל. יש לך אולי אחים גדולים שאל בתקווה הסוכן ההמום אבל הילד ענה לו שהיו - אבל גם הם נדרסו. הסוכן שכבר הרגיש שלא בנוח שאל את הילד הקטן מה הוא עושה לבד בחווה כל היום, וזה השיב לו בזחיחות: "נוהג בטרקטור הגדול"...

אז בתור קיבוצניקים צעירים מאוד אהבנו את הבדיחה הזו ואפילו התחברנו להוויה שלה, אלא שצחוק לחוד, ומציאות (כואבת) לחוד. משרד התחבורה הודיע כי ניתן יהיה להוציא רישיון נהיגה לרכב פרטי החל מגיל 16 ותשעה חודשים ובכך עורר מחדש את הוויכוח הנצחי בדבר בשלות הצעירים לרישיון.

לאור העובדה כי החוק והגיל משתנים מפעם לפעם, ברור כי לא מדובר במדע מדויק הנסמך ונתמך על ידי מחקרים ועובדות, אלא מונחה בעיקר על ידי שיקולים זרים, לא ענייניים ואפילו פופוליסטיים. רף הרישיון לרכב פרטי שעמד בעבר על גיל 18 הולך ופוחת בהדרגה. האם מכך אפשר להסיק באופן ברור כי לגיל אין שום משמעות בנושא והוא אינו משפיע על עקומת תאונות הדרכים במדינה? אם מבחינה הגיונית ניתן היה להניח כי הגיל אינו מהווה אינדיקציה למידת המעורבות בתאונות דרכים – הרי שהמציאות שונה לגמרי.

אחד המרכיבים החשובים ביותר בנהיגה הוא מה שנהוג לכנות "הגורם האנושי". אותו נהג האוחז בידיו את ההגה ושולט במאסה השוקלת מעל טון ונדחפת במהירות על ידי עשרות ומאות כוחות סוס. את האחריות הזו הוא צריך לנווט בין אלפי מכוניות דומות, לחלוק איתן נתיב אחד, להעניק להן זכות קדימה, להחליט מתי בטוח לעקוף ולהתאים את מהירות הנסיעה למצב הכביש, למזג האוויר ולתנועה שסביב. לכל ההחלטות הללו ישנו מכנה משותף אחד – שיקול דעת. ושיקול דעת הוא תולדה של ותק וניסיון - שני דברים שאי אפשר ללמד מהיום למחר, אלא רק לרכוש עם הזמן. וזמן בעולם המהיר והאינטרנטי בו חיים הצעירים של היום - הוא לא מצרך זמין...

ההחלטה להצעיר את גיל הנהגים טובה לכולם. או כמעט לכולם. שר התחבורה מייצר לעצמו אהדה והכנסות למדינה בזכות עוד כמה עשרות אלפי תלמידים חדשים ומכוניות שנרכשות עבורם. למורי הנהיגה שיגדילו בשלב הראשוני את רשימת התלמידים, ליבואני הרכב שיזכו ללקוחות חדשים בדמות הורים שיכולים להרשות לעצמם, וכמובן להורים שמבחינתם הקדמת הפטור מהסעת הילדים היא בשורה משמיים. אם כך, למה בעצם שלא נקדים את גיל הנהיגה ל-16 שנים ואולי עדיף בכלל 15 או אולי 13 כך שאת הנסיעות ללימודי העלייה לתורה בבר מצווה יוכל הילד לעשות בעצמו שהרי זהו גיל הבגרות ביהדות.

החוק הזה טוב כאמור כמעט לכולם, אבל המפסידים היחידים ממנו הם בעצם כולנו. נערים צעירים הם חסרי שיקול דעת אמיתי והמכונית, הכביש והנהגים מסביב הם כולם מועמדים ראויים בעיניהם למעשי שטות. הרונדו המסוכן והמטופש שעושים מסיימי השמיניות הוא הוכחה טובה לכך, והמעורבות של צעירים בתאונות דרכים ביחס למספרם מכלל הנהגים הוא הוכחה טובה עוד יותר. "אי אפשר ללמד שחקן להיות גבוה" אומרת הקלישאה המפורסמת של פרשני הכדורסל ובדיוק כך אי אפשר ללמד נהגים צעירים להיות בעלי ניסיון.

לימודי הנהיגה בארץ מלמדים לעבור את הבחינה של משרד הרישוי - הם לא באמת מלמדים נהיגה וכל נהג יודע זאת היטב. ממרחק השנים, כולם מבינים כמה חסרי ניסיון והבנה היינו בימים הראשונים כנהגים. היעדר שיקול דעת בוגר הוא שמאפשר לנהגים צעירים לעלות שיכורים על ההגה או לנהוג במהירויות שאינן תואמות את מצב הכביש, ערנותם או מזג האוויר. אם כדי לחצות כביש לבד נדרש הילד להיות בן 9 לפחות, האם שבע שנים נוספות מקנות לו את היכולות הדרושות?! אני חושב שלא.

ההחלטה להצעיר את גיל הנהגים היא החלטה רעה ושגויה כי צריך לשרטט איפשהו את קו המינימום. יש מדינות בארה"ב שהגיל המינימאלי להוצאת רישיון הוא אכן 16 שנים, אבל זו לא דוגמה נכונה כי שם גם אסור למכור אלכוהול למי שטרם מלאו לו 21. אצלנו קיימת בעיתיות מסוימת בגלל גיל הגיוס לצבא; אי אפשר להגיד למישהו שהוא מוסמך בגיל 18 לנהוג בטנק או להטיס מטוס קרב אבל הוא לא רשאי לנהוג במכונית, לכן גיל 18 צריך להיות הגיל שבו אפשר להתחיל. מי שלא יספיק לעשות רישיון לפני הגיוס, יוכל לעשות זאת כדי השירות ואפשר אפילו לשלב זאת כחלק מההכשרות הצבאיות - סוג של צ'ופר למשרתים, אם תרצו.

עוד מאמרי בטיחות בוואלה! רכב

כנסו לדף הפייסבוק שלנו