פניה אישית מהרוכב לנוהג

שלום לך, כן אתה, אתה, זה שיושב בקופסה מוגן מפגעי מזג האוויר, לצלילי המוזיקה שלך, עסוק בפתרון בעיות העולם, ואוחז בהגה המכונה המופלאה שלך, על סוסיה, כריות האוויר שבה, ריפודי העור והדיבורית. אתה שבבוקר עם הקפה צקצקת בלשונך למראה הכתבה על האופנוען שנהרג, וחשבת מתוך חוסר ידע שלא באשמתך, כמה מסוכן האופנוע הזה.

אתה רואה לא רואה אותי מדי יום בכבישים, לא פעם אנחנו משיקים מראות בפקקים ואתה קצת מתרגז שאני עוקף אותך ותופס את המקום לפניך ברמזור, עם יד על הלב, כמה פעמים רצית להתחלף אבל חששת לבטא זאת בקול?

לפעמים אתה מתרגז עלי, מהיר כזה, חסר אחריות, אפילו קראת לי בשמות, "מתאבד", "תורם איברים", "ברברי", אני אפילו זוכר את הפעמים שבמתכוון גרמת לי לסטות קצת ממסלולי, דווקא, רק בשביל להרגיז, אולי קצת להרגיש טוב יותר עם עצמך. חסמת אותי ברמזור להוכיח לי שאתה "חזק" יותר, לחנך אותי.

במפגש ביננו אני תמיד סובל יותר, פרט למעיל וכמה פלסטיקים אין לי הגנות מולך, אני תלוי בך, בגחמות שלך, במקצועיות שלך, הערנות שלך, הציות שלך לחוקים יקבעו את נתיב חיי. אין בינינו מאבק אמיתי, אני אפילו לא תופס את המקום שלך, קרוב לוודאי שעד שתשלב הילוך אני כבר אהיה רחוק ממך ומי שיעכב אותך שוב תיהיה מכונית אחרת.

כשתצא לרגע מהמכונית ואני ארד מהאופנוע, איש לא יבדיל בינינו, בתור בסופר, באוטובוס למילואים, בקופת חולים. אפילו קנינו אותה מתנה לילדה שמחכה בבית, ושכחנו את יום הנישואין של האישה. אנחנו לא אויבים, להיפך אני מקל עליך ואתה אפילו לא יודע, יכולתי להיות המכונית לפניך בפקק,
אבל אני לא, אני מסכן את חיי, סובל קור וחום ועשן, משלם ביטוח שערורייתי, משקיע באבזרי בטיחות ומוציא הון על אחזקת האופנוע שלי מתוך אהבה אמיתית, אני חוסך לך מקום חנייה בעיר ועל יד הבית, ולא מצפה לתמורה.

אין לי ציפיות או בקשות מוגזמות ממך, רק כמה עקרונות פשוטים, תהיה ערני בנהיגה, אל תפתיע אותי. כשאתה משנה נתיב תאותת, אל תחתוך אותי, כי כאשר אני נועל גלגלים רוב הסיכויים שאגמור על הכביש. כשאתה יוצא מהחנייה/צומת/נתיב חפש אותי היטב, סיבוב פרסה מסוכן לי מאוד אל תפתיע אותי! אל תגנוב אור אדום, שמור על הזכויות שלי וציית לחוק ושנינו נוכל לחזור הביתה בשלום.

*פורסם במקור בפורום אתר האופנוענים "פולגז"

עוד חדשות דו-גלגלי בוואלה! רכב

מצטרפים לקהילה המוטורית הגדולה בישראל