כל שצריך לדעת על מגדש הטורבו שלך

לא, לא מדובר בפטנט חדש. להיפך, מגדש הטורבו הומצא כבר בשנת 1905 על ידי שוויצרי בשם אלפרד בוצ'י. מאז עברו על האביזר המהפכני של אותן שנים עדכונים רבים, אבל הרעיון למעשה, נותר ללא שינוי. ולמה אנחנו פתאום מזכירים לכם את השבלול המכאני? אנחנו שמחים ששאלתם. את התשובה לשאלה זו, תוכלו לראות אם תציצו לפנים, לאחור ולצדדים כשאתם נוסעים בכביש. יותר ויותר מכוניות שנעזרות במגדשי טורבו נמכרות כאן, אך לא רק אצלנו, בכל רחבי העולם. אולם, למרות היותו נפוץ מאוד בשנים האחרונות, רק מעטים יודעים מה הוא אוטו טורבו קטנטן, מה הן סגולותיו וכמובן, כיצד אפשר להאריך את חייו ולמנוע קלקולים מיותרים.

אז בכדי לשפוך מעט אור על הנושא ועדיין מבלי שנצטרך לשלוח אתכם לקורס מזורז במכונאות רכב, פישטנו וחילקנו עבורכם את הנושא ובהתחלה כמו בכל התחלה, נתחיל עם ההסבר - מה זה בכלל מגדש טורבו וכמובן, ההיסטוריה.

מגדש הטורבו, או כפי שמקובל יותר לכנותו בלעז, טורבו צ'ארג'ר, הנו מדחס אוויר מכאני ובעברית, מגדש. מגדש הטורבו מורכב משתי טורבינות (מדחסים בעלי מניפות צנטריפוגליות פנימיות השוכנות בתוך מבנה שבלולי) המחוברות בניהן בציר סיבובי.

מצדו האחד של המגדש אנו מוצאים את 'הצד החם', והוא נקרא חם משום שזה מותקן על צנרת הפליטה של הרכב ונעזר בגזים החמים הנפלטים מהמנוע. הגזים הללו, במקום להשתחרר ללא תועלת, מקבלים משמעות חשובה במנועי טורבו. פליטתם המהירה מהמנוע גורמת לסיבוב הטורבינה החמה עד כדי עשרות רבות של אלפי סל"דים וזו בתורה וגרמת לסיבוב הטורבינה הקרה (בזכות הציר המחבר בניהן).

הטורבינה הקרה, משמשת ליניקת אוויר טרי מחוץ למנוע ולדחיסתו בכוח אל תוך המנוע, בניגוד למנוע אטמוספרי שפעולת היניקה במנוע (יצירת תת לחץ מעל הבוכנה) מושכת אוויר פנימה. הגדלת מאסת האוויר במנוע, יחד עם הגדלת כמות הדלק לפי יחס קבוע מראש, מאפשר את הגדלת נצילות, גמישות וכוח המנוע באופן משמעותי. זו הסיבה למשל מדוע ניתן להפיק ממנוע 1.2 ליטר בלבד, הספק ומומנט הדומים לזה של מנועי 1.6 או אף 2.0 ליטר.

מסביב למגדש הטורבו ישנם אבזרים רבים, אך נציין את אלו החשובים ביותר, כמו מצנן הביניים (אינטרקולר) שתפקידו לקרר את האוויר הנדחס למנוע ובכך להגדיל עוד יותר את מאסתו, פורק עודפים שתפקידו לסלק גזי פליטה עודפים באגזוז כדי למנוע סחרור יתר של המגדש ובכך למנוע גדישת ייתר של אוויר למנוע, פורק לחצים שתפקידו לסלק לחץ עודף מסעפת היניקה במנוע וכמובן מערכת השימון של המגדש, אך בזו ניגע בהמשך.

כמו פיתוחים טכנולוגיים רבים, מגדש הטורבו נולד מתוך צורך, לא מתוך פרץ יצירתיות. הפטנט על מדחס שנעזר בגזי הפליטה של המנוע נרשם כאמור עוד בשנת 1905, אך השימוש העיקרי במגדש הטורבו החל במהלך מלחמת העולם הראשונה בגזרת התעופה.

המטוסים של אותן שנים נעזרו במנועי בוכנה קונבנציונאליים להנעה, אך הדבר הגביל אותם מאוד מבחינת מהירות הטיסה, וחכמור מכך, מבחינת גובה הטיסה, שכן ככל שרום הטיסה עלה, כך ירדה יעילות המנועים בשל דילול האוויר. לכן, לאחר פשפוש ברשימות הפטנטים, הוחלט להצמיד מגדשי טורבו למנועים אלה וזה עבד. הדחיסה בכוח של האוויר לתוך המנועים הגבירה באופן משמעותי את כוחם של אלה וגם אפשרה טיסה בגובה משמעותי מבעבר.

היעילות המוכחת של המגדשים אפשרה להם להתרחב אל שאר כלי התחבורה בעלי מנועי בערה פנימית כמו רכבות, מכוניות, משאיות וכו'.

קודם כל, נוהגים כרגיל ואז מרגישים את התועלת שמביא עמו מגדש הטורבו. המנועים שנעזרים בו, בייחוד אלה המודרניים (מבלי שנתייחס כלל למנועים משופרים), מציגים גמישות משופרת והכוונה בכך, שכוחו של המנוע מורגש כבר בסיבובי מנוע נמוכים יחסית. הנשימה המשופרת של המנוע מאפשרת לחסוך יותר בדלק, צריך פחות לאמץ את המנוע כדי לקבל ביצועים טובים והתחושה היא של מנוע פעיל וערני יותר.

אולם, כדי ליהנות מיתרונותיו של המגדש צריך לגם לדעת לשמור עליו וכדי שתוכלו לשמור עליו, כדאי שתדעו את זה: כדי להבטיח סיבוב יעיל וחלק של המגדש (כאמור יכול להגיע גם ל-100,000 סל"ד בעצמו), גם הוא זקוק לשימון קבוע והשמן שלו מגיע מהמנוע. אולם משום שמגדש הטורבו "יושב" על סעפת הפליטה של המנוע, הגזים החמים יכולים להלהיט את זה עד לטמפרטורות של כ-900 מעלות צ'לסיוס ויותר.

שתי העובדות האלה - מהירות הסיבוב והטמפרטורה, מצריכות מהנהגים שימוש נכון במנוע כדי למנוע שחיקה מוקדמת של המגדש. הטיפ הראשון אומר שלפני שמאמצים מאוד את המנוע, כדי שזה יגיע לטמפרטורת עבודה אופטימלית. אם תאמצו את המנוע לפני שזה הגיע לחום העבודה התקין, הרכיבים הפנימיים במנוע ובייחוד במגדש הטורבו ישחקו במהירות.

הטיפ השני מציע שלאחר נסיעה, על אחת כמה וכמה אם זו הייתה מאומצת, אל תכבו את המנוע מיד עם העצירה. החום הגבוה שבתוך המגדש עלול "לבשל" את השמן שנמצא בתוך מעברי השימון הדקים שבתוך המגדש ולסתום את אלה. אם אלה יסתמו, שימון לא יוכל להגיע אל המיסבים של המגדש (נמצאים על הציר המרכזי ומאפשרים את התנועה הסיבובית של המגדש) והדרך משם לשחיקה מוגברת, לעישון והרס כללי של המגדש קצרים מאוד. מה כן צריך לעשות? לנהוג בצורה עדינה לפני העצירה, להשאיר את המנוע פועל למשך 2-3 דקות כדי לאפשר למגדש הטורבו להאט את סיבוביו וכדי לפזר את חומו הגבוה (להתקרר) בעזרת השמן.

אחרי שמבינים את חשיבות השימון במגדש הטורבו, ניתן להבין מה היא חשיבותו של שמן ייעודי למנוע זה. חשוב מאוד להקפיד על שימוש בשמן המסוים (חשוב מאוד בצמיגות ורצוי גם בשם ובדגם) שעליו המליץ היצרן. שמן שאינו בדרגת הסמיכות הנכונה, עלול גם כן לגרום להרס המגדש ומשום שמנועי טורבו עשויים ליצור צריכת שמן קלה במנועים, לא כדאי להתפתות למלא שמן (לא ייעודי) בתחנות דלק למשל.

כפי שיכולתם להבין, התועלת בשימוש במגדשי טורבו רבה מאוד ולכן אנו רואים כמות עולה במספר המכוניות בעלות מנועים מוגדשים על הכבישים. אולם, ככל שהם יעילים, כך הם עלולים להיות רגישים. אם יש לכם כזה מנוע מוגדש ולא הקפדתם על חימום נאות לפני נהיגה אגרסיבית או על קירור המגדש 2-3 דקות לאחר העצירה, כדאי שתעשו זאת כעת, אם עוד לא מאוחר מדי.

רוצים לרכוש רכב משומש עם מגדש טורבו? חוששים שהטורבו שלכם התקלקל? נסו לחפש רעשי חריקה המגיעים ממנו, לשים לב לעישון במנוע או לפעולה לא אחידה בתפוקת הכוח של המנוע. החלפת מגדש טורבו עלולה להיות עסק יקר וכואב, כשבבדיקה פשוטה מגלים שעלות מגדש שכזה יכולה לנוע בין 5,000 ל-25,000 שקל בכלי רכב פרטיים. עם פוטנציאל נזק יקר כל כך, אנו בטוחים שתשימו לכך לב בפעם הבאה כשאתם משתמשים ברכבכם המוגדש.

כבר עליתם על הליפט שלנו?

מצטרפים אל הקהילה המוטורית הגדולה בישראל