המספרים מוכיחים: לא תחגרו - לא תחיו

אינספור סיסמאות, תשדירים ופרסומות ("מקליק מי שמקליק ראשון") ניסו לשכנע אותנו בדבר החשיבות של חגירת חגורות בטיחות ברכב. כעת מפרסמת עמותת "אור ירוק" נתונים ומספרים שמוכיחים כי כל הפרסומים הללו אכן עובדים; חגורות בטיחות מצילות מפגיעה ומהוות במקרים רבים את הקו הדק שבין חיים למוות.

לפני קרוב לעשרים שנה, הייתי נהג אמבולנס מתנדב ובאחד הימים הוקפצתי למקום תאונה בצפון הארץ. רכב מסחרי ובו שלושה נוסעים התהפך באחד העיקולים והתגלגל אל שטח פתוח מעבר לשוליים. הנהג ואחד הנוסעים – שהיו חגורים, יצאו ללא פגע. הנוסע שישב במרכז ולא היה חגור, הועף דרך שמשת הרכב וראשו פגע בסלע. המוות היה אלים ומיידי. זהו סיפור אמיתי, אחד מני רבים לצערנו, אשר ממחיש טוב מאוד מדוע "חוסר הנוחות" או "תחושת המחנק" שמסבה חגורת הבטיחות לאנשים מסוימים – בכל זאת שווה את המאמץ.

על פי הנתונים שמפרסמת עמותת "אור ירוק", בכל שנה נהרגים בממוצע 44 נוסעים שלא היו חגורים בחגורות בטיחות בעת תאונת דרכים. 44 הרוגים המהווים כמעט 10 אחוזים מכלל ההרוגים בכבישים. עוד עולה מנתוני העמותה, המתבססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כי בין השנים 2003-2010 נהרגו לא פחות מ-354 נוסעים שלא היו חגורים בחגורות בטיחות.
מתוך הנתונים שהללו, מדאיגה במיוחד השורה המתייחסת לילדים; 45 מתוך 354 ההרוגים שלא היו חגורים (או רתומים למושב בטיחות) היו ילדים עד גיל 14. הנתון הזה מדאיג, שלא לומר מקומם, שהרי ילדים לא אמורים לחגור את עצמם וכאן האחריות היא של ההורים בלבד.

מחובתם של ההורים או המבוגרים שמסיעים את הילדים לדאוג לחגירה באופן התואם את גילו של הילד. גם כשהילדים מתבגרים ומסוגלים להבין את חשיבות חגורת הבטיחות, הנתונים לא מעודדים; כשליש ממספר ההרוגים שלא היו רתומים בחגורת בטיחות הם צעירים בני 15-24. כאן כבר לא מדובר על רשלנות או הפקרות, אלא פשוט על כישלון בחינוך. כל הפרויקטים למיניהם של שעורי זהירות בדרכים, משמרות הזה"ב והטפות מוסר של ההורים - לא שווים כלום אם בסופו של דבר הילד לא חוגר את עצמו כשהוא נכנס אל הרכב. נתון נוסף ומדאיג לא פחות קשור למגמת הירידה במספר הצעירים החגורים – רק 60% בשנת 2010 לעומת 74% בשנת 2009.

אתם צופים באחד הסרטונים המפורסמים שמסתובבים ברשת להמחשת החשיבות של חגורת הבטיחות. מדובר בסרטון שבו מתועד נהג אמריקני שנחשב לעבריין תנועה מועד וקיבל מבית משפט בארה"ב אישור לנהוג בכפוף לכך שבמכוניתו תותקן מצלמה שמחוברת "און ליין" למוקד המשטרה, וזאת על מנת שיוכלו לעקוב אחריו ולפקח על אופי הנהיגה שלו. כשרואים את הסרט אפשר לקבל מושג לגבי הכוחות העצומים הפועלים על הגוף שלנו בזמן התהפכות. אחרי שצופים בסרט, מבינים למה כל כך חשוב לחגור גם מאחור מכיוון שאפילו ילד קטן שאינו חגור, הופך למסה עצומה שמוטחת על היושבים מלפנים.

מתוך שלל הסיבות והתירוצים ששמעו ודאי שוטרי התנועה מנהגים ונוסעים שאינם חגורים, מובילים דווקא הבנאליים ביותר; "אני רק מקפיץ את הילד לחבר ברחוב ליד..." או "נוסעים לקניון פה שני מטר..." – כך מסבירים הורים רבים את הסיבה לאי החגירה שלהם או של הילד, וכך הם גם מכניסים את עצמם לקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר – לא פחות מ-80% מהתאונות מתרחשות ברדיוס של 40 ק"מ ממקום המגורים - וכאן כבר מדובר על נתון עולמי (!). "לא מפחד מתאונה, אני נהג טוב" אומרים הזחוחים ושוכחים שצריך שנים לטנגו ולא בטוח ש"בן הזוג" שדוהר מאחוריהם הוא נהג טוב או אחראי כמותם.

"מפחד שבמקרה של תאונה לא אוכל להשתחרר מהחגורה והרכב יעלה באש" – הסיכוי להיחלץ מהרכב אחרי שהוטחתם בהגה או בשמשה הקדמית במהירות של 90 קמ"ש, קטן (הרבה, הרבה) יותר מאשר לשחרר את החגורה כשמחשבתכם צלולה, לא?! "זה לא נוח" – חגורות הבטיחות כיום כמעט ואינן מורגשות והן ננעלות רק בעת עצירה פתאומית של הרכב. הן רחבות, עשויות חומרים נעימים למגע, אינן מפעילות כל לחץ על הגוף בעת נסיעה ואינן מתהדקות שלא לצורך כאשר אנחנו סתם זזים או מפנים ראשנו לאחור למשל.

קנס מגוחך של 250 שקלים בתוספת 2-8 נקודות חובה (תלוי אם מדובר בנהג, נוסע או ילד), אינו מרתיע מספיק את הנהגים בכבישי ישראל. חשוב לציין שאיש אינו פתור מחובת החגירה ורק אישור בכתב של רופא תעבורתי מטעם משרד התחבורה יכול להציל מפני הקנס - אבל לא מפני התאונה הבאה. נשים בהריון, מנותחי לב או ילדים פגועי נפש זוכים במקרים מסוימים לאישור שלא לחגור, אבל כל השאר – הקדישו עוד חצי שנייה והקליקו, זה
יכול להיות ההבדל בין חיים למוות.

עוד מאמרי בטיחות בוואלה! רכב

הצטרפו לקהילה המוטורית הגדולה בישראל