פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      תביעות סרק: זה יתפוצץ לכם בפרצוף

      נהג שהיה מעורב בתאונות דרכים מרובות ניסה להונות חברות ביטוח שונות במטרה לקבל פיצויים. ביהמ"ש קבע שמדובר בתובע סדרתי מיומן שסילף עובדות

      ח"מ עבר תאונת דרכים ביום 10.11.98, וגם ביום 26.07.01, ועוד אחת בשנת 2005 ועוד שתיים בשנת 2007 ועוד שתיים בשנת 2008. הרצף והתדירות נראים לכם קצת חריגים? לא רק לכם. האם ח"מ הוא כמעין איוב, קורבן מיקרי שהכול קורה לו על לא עוול בכפו, או שאולי הוא "תובע סדרתי" שהפך את התאונות ואת קבלת הפיצויים עבורן, ל- "מקצוע"?

      לפני שנראה מה התשובה של בית המשפט לשאלה זו וללא קשר אליה נאמר, שלדעתנו, לנוכח ריבוי התאונות, מישהו במשטרה או ברשות הרישוי כבר מזמן היה צריך לבדוק את כשירותו של ח"מ לנהוג, והאם אינו מהווה סכנה – בעיקר לעצמו....
      על שש מתוך שבע התאונות הללו קיבל ח"מ פיצוי מחברות ביטוח שונות. בתאונה השביעית, אזל מזלו (או חוסר מזלו) של ח"מ.

      חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו בביטוח חובה, טענה שח"מ הוא בעל "עבר מרובה תאונות" אשר "נקט שיטה קלה להוצאת כספים מחברות הביטוח", ושלא נגרם לו כל "נזק גוף" כהגדרת החוק. על כך השיב ח"מ, ש"מאחר ומשלם כסף לחברת הביטוח יש לו זכות להגיש תביעה לפיצוי בגין נזק גוף". אנו באמת תמהים איך לא עלינו על הטריק הזה בעצמנו עד שהתוודענו ל-ח"מ, שלשיטתו, ברגע שהוא משלם עבור הביטוח הוא זכאי לפיצוי גם אם לא קרה מקרה הביטוח ולא נגרם נזק...

      החטא ועונשו

      ח"מ הודה שלא נגרמה לו נכות צמיתה עקב התאונה, אך דרש פיצוי עבור הפסדי שכר, עזרת צד ג' וכאב וסבל. לטענתו, עקב התאונה סבל מבחילות, כאבי ראש, רגישות במישוש עמוד שדרה צווארי וכן הגבלות בתנועות, שבעטיים שהה בביתו ונגרמו לו הפסדי שכר. לדבריו, נעדר מהעבודה לא פחות מ- 65 יום בשל התאונה (!). ח"מ ככל הנראה הפעיל גם הפעם את "המנגנון האוטומטי" שכנראה עבד היטב בפעמים האחרות – פנה לחדר מיון ביום התאונה וגם הביא אישורי מחלה מאוחרים יותר. אך לא הפעם. בית המשפט לא התרשם מעצם קיומה של הניירת, ולא האמין לאף אחת מטענותיו.

      לגבי מצבו הרפואי הנטען של ח"מ קבע בית המשפט, כי "מדובר בתלונות סוביקטיביות בלבד, שאינן נתמכות בכל ממצא אוביקטיבי". להיפך, לפי דו"ח חדר המיון, נמצא שח"מ היה "במצב טוב ולא נמצאה עדות לנזק חבלתי גרמי", יתרה מזו אפילו לא הומלצו מס' ימי מנוחה. לגבי האישור ל- 28 ימי מחלה שנתן לו רופא המשפחה נקבע, שהרופא אינו מציין כל ממצא אוביקטיבי ולא מציין הגבלה כלשהי בתנועה. כך גם האורתופד שנתן לו בהמשך 35 ימי מחלה, ללא כל ממצא. ובכלל, הסתבר כי ח"מ נפגע בתאונת דרכים נוספת במהלך "ימי המחלה" הללו, ולכן ברור שהיה – לשיטתו – כשיר לנהוג.... לגבי שני האישורים נקבע שאינם מהווים אישורים תקפים להליכים משפטיים ובכל מקרה, הואיל ושני הרופאים לא זומנו להעיד ולהסביר כיצד נתנו כ"כ הרבה ימי מחלה ללא כל ממצא – אין כל ערך לאישורים אלו.

      בנוסף, בית המשפט מעמיק עוד לחקור, ומוצא כי בארבע מתוך התאונות הקודמות התלונן ח"מ על כאבים בגב תחתון, אולם באף אחת מתאונות אלו לא נמצא ממצא חבלתי.... בנוסף, מסתבר כי ח"מ היה מעורב בנוסף לכל גם בתאונת עבודה ובמשך שנים התלונן על כאבי גב... אז איך נוכל לדעת שכאבי הגב הנטענים על ידו, קרו דווקא בתאונה הזו?...

      לגבי אופן קרות התאונה ועוצמתה הסתבר, כי גרסתו של ח"מ בבית המשפט היתה שונה "מעט" מגרסתו במשטרה, ובית המשפט "לא קנה" את טענתו של ח"מ שהשוטר נמנע מלרשום את דבריו... אגב, מאוחר יותר שינה גם גרסה זו וטען ש- "שכח" לספר את הדברים לשוטר. כמו כן, בית המשפט קבע שלא סבירה גרסתו של ח"מ כאילו נח באוטו למשך כ- 20 דקות עד שיצא להחליף פרטים עם הנהג השני, ובפרט הדבר לא סביר בהתיחס לכך שנסע בעצמו לבית החולים. נסיון החיים מלמד, קבע בית המשפט, שהנהגים יוצאים מהרכבים באופן מיידי לבדוק את הנזק ולהחליף פרטים. גם בהקשר זה, נמנע ח"מ מלהזמין לעדות את נהג הרכב השני שהיה מעורב בתאונה.

      הדמיון עובד שעות נוספות

      לגבי טענתו של ח"מ שנאלץ לקבל עזרה מאישתו, וכשנשאל איזה סוג של עזרה קיבל ממנה, השיב שהיא עזרה לו לנעול את נעליו כיוון שהתקשה להתכופף. אך מדוע נדרשה עזרה זו? מקשה בית המשפט, הרי אין אף מסמך רפואי שקובע כי ח"מ סובל מהגבלה בתנועה. ומי לא זומנה לעדות? נכון, האישה.

      ובכלל, מוסיף בית המשפט, הואיל והתאונה הנטענת קרתה בדרך לעבודה, מדוע לא פנה ח"מ לביטוח הלאומי לדרוש את תמורת הימים בהם לא עבד? "התובע בחר שלא להעמיד את טענותיו בעניין נזקים לבחינת המל"ל".

      ובעצם, למה לא הלכת לעבודה בתקופה הזו? תוהה בית המשפט. הרי העדת שאתה מעסיק קבלני משנה (נחשו האם זומנו לעדות....) ולא עושה את העבודה בעצמך, וממילא עבודתך לא דורשת מאמץ פיזי. וחוץ מזה, מסתבר שהיה לך מספיק כוח לבקר קרובי משפחה בתקופה הזו.

      האבסורד המגולם במקרה של ח"מ נובע מהעובדה שבתאונות דרכים, האחריות היא מוחלטת וכל שיש לעשות הוא להוכיח "נזק גוף". אז הנה, למדנו שזה לא תמיד כל כך קל כמו שזה נראה, ולא כל "אי נוחות" היא "נזק גוף".
      יש להוקיע את השימוש לרעה במנגנון הסוציאלי הזה שקבע המחוקק כדי להבטיח שכל נפגע יקבל פיצוי, בלי שיצטרך להוכיח אחריות.

      בסיכומו של דבר, נדחתה תביעתו של ח"מ, והוא חוייב לשלם הוצאות משפט. אנו מאחלים לח"מ רוב בריאות, ונסיעה בטוחה בהמשך. מכם אנו מבקשים להזהר ולהמנע מתאונות – ומתביעות סרק.

      לאתר של עו"ד אינגריד הר-אבן

      עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב

      הצטרפו לקהילה המוטורית שלנו