כביש 6 רגוע מאוד בשעה המוקדמת הזו של יום שישי בבוקר וכשאין שום תחושת דחיפות באוויר, בקרת השיוט מציבה את מד המהירות על 110 קמ"ש, ההילוך השמיני בתיבה מכתיב סל"ד זחוח של כ-1,300 ומסביב אפשר לשמוע רק שקט. באופק מתקרבת משאית בנתיב הימני ביותר, שגם לפתע מתכנס ומצר את רוחבו של הכביש משלושה לשני נתיבים. הרדאר של בקרת השיוט האקטיבית מתחיל להרפות מהדוושה וכאילו מודיע ש"עקיפה, זה מה שצריך לייצר עכשיו".
ליטוף קל של הדוושה הימנית משגר את הבריטית הזו קדימה בתחושה שמכווצת את שרירי הבטן. היא לא צוברת מהירות, היא טסה. ככה זה כשהמנוע שבחזית מייצר לא פחות מ-51 קג"מ שזמינים כבר ב-2,000 סל"ד. נתון מפלצתי שאפשר לקבל רק בעזרת מנועי בנזין עתירי נפח, צילינדרים ומגדשים, או לחילופין, עם מנוע דיזל בנפח בינוני.
דיזל, כן, ודווקא ביגואר. היבואן המקומי החליט באומץ להביא את ה-XF המחודשת לארץ עם המנוע החדש והמסקרן וכמובן שלא יכולנו לסרב לסיבוב עמה שנמשך שלושה ימים. למה דווקא דיזל? המשיכו לקרוא.
מה הם יודעים שאנחנו לא?
אם תיכנסו לכל סוכנות השכרת רכב באירופה, או סתם למגרש חניה של חברה גדולה, תמצאו שם לצד מכוניות קופה, ספורטיביות קטנות וגרסאות סטיישן רבות, גם ערב רב של מכוניות פאר. אולם בניגוד למחשבה הישראלית, הרוב המוחץ של אלה, מצויד דווקא במנועי דיזל. מדוע? משום שעם היעילות של המנועים הללו אי אפשר באמת להתווכח. הם גמישים בהרבה ממקביליהם הבנזיניים, חסכוניים מאוד ובשנים האחרונות, גם נעשו חלקים, נעימים, שקטים ונקיים מתמיד.
אצלנו לעומת זאת, השילוב של דיזל ופאר, לא הולך כל כך טוב יחד ורק בגלל קשיי תדמית. פה ושם עוד אפשר לספור רכבי 'כאילו' שטח שנמכרים עם המנוע המדובר, אבל בפלח מכוניות הסדאן היוקרתיות, ההיצע מצטמצם לכדי הטיפות האחרונות בבקבוק היין. מה גם שעוד לפני שתספיקו להיות מופתעים מכך שלחודש פברואר השנה יש 29 ימים, תגלו שמחיר הבנזין יחצה את רף ה-8 שקלים ולכולם זה מציק.
לכן, הצעד שבחרו ב'מאיר', יבואנית יגואר לישראל, הגיוני ככל שיהיה, מפליא בתעוזתו. אחרי הכל, מי כאן ירצה מכונה אצילה כמו יגואר עם מנוע שבא לחסוך לכם בכסף? התשובה היא אחת - אחרי שנוהגים בה, רוצים אחת. ממש כזו. עם ממש מנוע כזה.
לא הסוסים, המומנט!
ה-XF של יגואר קיבלה בחזיתה מנוע דיזל חדש שפותח על ידי פורד ופיג'ו והוא מציע שלושה ליטרים בנפח, 6 צילינדרים, שני מגדשי טורבו ו-240 כוחות סוס ב-4,000 סל"ד. נכון, זה לא נשמע מרשים במיוחד, אבל זה רק כי לא הזכרנו את נתון המומנט - מה שמבטא טוב יותר את יכולותיו של הרכב להאיץ או לגלוש ללא מאמץ על האספלט וזה עומד על 51 קג"מ שזמינים כבר ב-2,000 סל"ד.
הנתון הזה שמשקף את גמישות המנוע, מבטא אותו בגאון. כדי לסבר את האוזן, גרסת הבנזין V8 5.0 ליטרים של ה-XF מפיקה 52.5 קג"מ בתחום גבוה יותר של 3,500 סל"ד. עכשיו נסו לנחש מי מהן שורפת יותר דלק כדי להפיק את התועלת הכמעט זהה. זו שאלה רטורית כמובן. כי עם תיבת שמונה הילוכים (חלקה מאוד, מהירה) כשלה, ה-XF הדיזלית מגיעה ל-100 קמ"ש תוך 7.1 שניות והאלקטרוניקה תעצור את הדהרה הזו ב-240 קמ"ש. את כל זה היא עשתה אצלנו כשהציגה גם צריכה משולבת של 13.8 קילומטרים לכל ליטר סולר.
אבל לא רק להאיץ בנחישות היא יודעת, היגואר הזו, אלא בעיקר לשייט באופן שעוצר את הזמן. כלום לא קשה לה, גם לא עליות חריגות בשיפוען שבזכות המומנט הרב לא גורמות לאיבוד של קמ"ש אחד. ואם עוד לא שבעתם ממנוע זה, נספר לכם שבניגוד למה שניתן לשער, רק מד הסל"ד בלוח המחוונים (שנראה מעט פשוט) שמציג קו אדום במעט אחרי 4,000 סל"ד, מסגיר את היותה לוגמת סולר. את המנוע הזה לא מרגישים (חלק מאוד) ולא שומעים כמעט בכלל ואם כן (תחת דוושה מלאה), אז הוא מגרגר כמו מנוע V6 בנזיני ובריא נפח.
מומנט + הנעה אחורית - בקרות אלקטרוניות = כיף
בניגוד למגמת ההתלפלפות הרווחת בקרב המותגים שבשורה העליונה, שהפכו את עורם לנוחים ונעימים על חשבון ההנאה מהנהיגה, יגואר לא שכחו את ההוא שיושב מאחורי ההגה. את התכונות הדינאמיות של יגואר XF חיבבנו עוד כשהושקה בעולם עם הולדתה וגם כעת, עם הנהיגה הראשונה בגרסת הדיזל החזקה.
זה מתחיל בתחושה טובה בגלגל ההגה, בתגובתיות של המנוע (אין היסוסים מיותרים) ובכיול של המתלים שנע על הצד הקשיח יותר של הסקאלה. מצד אחד זה עלול לגרום להפתעה שלילית, שכן אופן הטיפול שלה במהמורות הישראליות לא מושלם, אבל היא מפצה על כך כשלוקחים אותה אל כבישי הנהיגה המובחרים. לא צריך לשעוט שם במהירות מטורפת או לדמיין שאתם נוהגים ברפליקת ראלי מלוכסנת, כי כבר בפיתול השני מבינים שאילו כן רציתם לעשות זאת, ויש לכם את היכולת הפיזיולוגית, היכולת הטכנית שלה תגבה אתכם בסעיף הזה. כן, היא רכה ונעימה, אבל גם מדויקת ומלוטשת עד לרמה של כיף אמיתי.
סלון בריטי
הבולטות של המנוע, לטובה כמובן, משכה כמובן את רוב תשומת הלב והצליחה לגנוב גם את אור הזרקורים מתא הנוסעים של ה-XF. למרות שאין כאן שינויים מהותיים או בכלל ביחס למוכר, עדיין נעים להגיע אליה ולבלות זמן במחיצתה של היגואר הזו. זה מתחיל בכך שהיא 'עושה עיניים' לנהג כשלוחצים על מתג פתיחת הדלתות בעזרת נורות ה'לד' החתוליות שלה וממשיך בחינניות שבה מתעורר תא הנוסעים לקראת הנסיעה.
ההגה מתכוונן למקומו, בורר החוגה להילוכים מתרומם, פתחי המזגן מסתובבים ונעשים גלויים, מתג ההתנעה (ללא מפתח) מהבהב בקצב פעימות הלב וכו'. עבור מי שלא מורגל במכוניות יגואר, מדובר במופע מהפנט, לא פחות.
האווירה הנעימה ממשיכה עם גימור מאוד נאה ויוקרתי - הכל עטוף בעור מסביב, יש מסך מגע יעיל בדשבורד, שילוב הצבעים מרגיע וגם המרחב בכל אחד מהמושבים מצוין. אם כבר נגענו במושבים, אלה הקדמיים מציעים בסיס מושב רחב ומשענת חובקת (תמיכות צד מודגשות) והמושב האחורי מרגיש מעט נמוך, אך קל ונעים להשתרע שם ולבלות זמן ממושך. גם תא מטען יש שם ובשפע עם נפח של 500 ליטרים.
בעצם, למה לא דיזל?
זה אולי המקום להודות, באופן אישי אנחנו אוהבים מאוד את מנועי הדיזל המודרניים וגם במקרה של היגואר הזו, החיבה הזו מוצאת איזון בריא עם ההיגיון. הפאר הוא אותו פאר, המחלות הדיזליות נעלמו (רעש ורעידות) והחיסכון בדלק טוב משמעותית מהמקבילה הבנזינית, ועוד לא הזכרנו את היתרון העצום של הגמישות המובנית במנועי דיזל. ואלם, כדאי לזכור שללא הנחה מיוחדת או מבצעים נקודתיים של תחנות דלק, אתם עלולים למצוא את עצמכם נדרשים לשלם גם יותר מ-15 שקלים לליטר סולר וזה מאוד מאוד כואב.
אז אמנם היגואר הזו אולי לא הנוחה ביותר על גבי האספלי העירוני החולה שלנו, אבל בסופו של יום היא מצטיירת כחבילה ייחודית, מהנה, יוקרתית ויעילה מאוד. כל זאת כמובן אם בארנקכם מצוי הסכום המבוקש עבורה והוא 475 אלף שקל לגרסה המאובזרת ביותר שניתנה לנו למבחן (פרימיום לקשרי).
עוד מבחני דרכים והשקות לכלי רכב חדשים בוואלה! רכב
עוד על יגואר בוואלה! רכב
מצטרפים אל הקהילה המוטורית הגדולה בישראל
