מבחן: ב.מ.וו 116i החדשה. זנב לאריות

לגרסאות הכניסה הבסיסיות בקרב יצרניות היוקרה, יש שתי מטרות ברורות - הראשונה, להיות נגישות כלכלית ותפישתית לקהל לקוחות שלא יכול היה להרשות לעצמו לרכוש את אחד מהדגמים הבכירים. והשניה, לאפשר ללקוחות אלה טעימה קלה, רמיזה ופיתוי אודות יכולותיו וקסמו של המותג. שתי מטרות אלה, כך מקוות יצרניות הפרימיום, עשויות להשאיר 'טעם של עוד' בפה לרוכש אותן ולאפשר לו לגדול בתוך המותג ולעלות ברמת הדגמים המוצעים.

לשם מטרה זו בדיוק תוכננה הסדרה 1 של ב.מ.וו - מכונית קטנה, בסיסית ונגישה (לא בהכרח בישראל) כלכלית בעולם של דגמי פאר. אולם, דורה הקודם לא הצליח להגשים את ייעודו ונפל בין הכיסאות בעיקר משום שלא שיקף את רמות האיכות והאבזור המצופים מענקית פאר כמו ב.מ.וו והיה, איך לא, יקר מדי. את חולשות אלה בדיוק תוקף הדור החדש לסדרה 1 ואף מקבל חיזוק תחת ידי דלק מוטורס, היבואנית החדשה של ב.מ.וו בישראל, בדמות מחירים אטרקטיביים מתמיד.

אז מיד לאחר פרוץ סערת המחירים החדשים שעדיין מתחוללת כאן, קפצנו לב.מ.וו כדי לשים את היד על ה-116i, הגרסה הבסיסית ביותר בדגם הבסיסי ביותר של ב.מ.וו. האם חזרנו מרוצים?

בטרם עוד הספקנו לכתוב מילה אחת אודותיה, מאולם התצוגה היא כבר נחטפת. נראה שאנשי המכירות שעברו בירושה מקמור אל דלק מוטורס לא ידעו התנפלות כזו מעולם. "ביום רע עפות מפה 7-8 מכוניות כאלה" אמר לנו אחד מהם בזמן שהמתנו לרכב המבחן ואף הוסיף שעד כה כבר עשרות הזמנות נפתחו, שולמו על הסדרה 1 הזו ובקרוב ימסרו לרוכשים, 80 אחוזים מהם שייכים לגרסת ה-116i הבסיסית והשאר ל-118i החזקה יותר.

אולם יותר ממספרי המכירות, אפשר היה לראות קהל חדש (ולא אופייני) מגיע לאולם התצוגה של החברה. שינוי מרענן ונחוץ עבור מותג ב.מ.וו בישראל שסבל מאוד מכך ואם אכן תישמר המגמה, יוכל היבואן החדש לסמן את הסדרה 1 בעוד זמן לא רב, כהצלחה מסחררת, לפחות ברמה התדמיתית.

כפי שכבר אמרנו קודם, הדור החדש של הסדרה 1 מציג שיפור משמעותי לעומת הדור הראשון. זה מתחיל בעיצוב חיצוני אגרסיבי יותר, ששואל מאפיינים רבים מקרב סדרה 3 וה-5 החדשות, ממשיך במבנה (במבט מהפרופיל) משוך לאחור של תא הנוסעים, תוך הגדלת מכסה המנוע (בדומה ל-Z4 קופה) מאוד ומסתיים באחוריים מעוגלים שמכילים כעת יחידות תאורה גדולות ומעוצבות יותר. התוצאה היא מראה נאה וחדש מספיק כדי שיבחינו בו האחרים בכביש ויגיבו אליו בהפניית מבט שני ושלישי.

כשפותחים את הדלתות, מגלים שהשדרוג לא דילג על תא הנוסעים. הכניסה פנימה לא תמיד פשוטה דרך הדלתות הקטנות יחסית, אבל מרגע שנכנסים מגלים שאיכות החומרים עלתה ומיישרת קו עם המקובל בקרב מכוניות ב.מ.וו. לא תמצאו כאן עור ועץ מהגוני או אגוז אפריקני, אבל כן תמצאו כאן פלסטיקים רכים שחוזקו למקומם כראוי ולא מצקצקים גם כשפוגשים במהמורות אכזריות. ועדיין, למרות היות לוח המחוונים קריא וברור, הוא נראה די פשוט כשבו שני מעגלים המכילים, האחד את מד המהירות והשני את מד הסל"ד ובניהם צג דיגיטאלי קטן.

אולם, לא הכל וורוד שם בפנים, שכן עם מידות צנועות כמו של הסדרה 1, קשה לצפות למרחב של ממש בפנים. בשורה הקדמית המרחב לא יותר מסביר, כשבעיקר יש להתרגל לתנוחת הנהיגה החריגה משהו שהסדרה 1 מציעה, למרות היכולת לכוונן (ידנית) את ההגה לגובה ולעומק ואת המושב לגובה גם כן. עוד על מושב הנהג, זה מרגיש קטן ופשוט יחסית, גם בבד אותו הוא לובש וגם בתמיכה אותה הוא מסוגל להציע ולכן בסופן של שעות נהיגה ממושכות, הוא גם לא היה מהנוחים ביותר.

המושבים האחוריים לא שונים בתכונותיהם. מבנה המשענת ובסיס המושב דוחקים את שני היושבים מאחור (הסעת שלושה נוסעים מאחור עלולה להיחשב לחוויה אינטימית מדי) אל מרכז הרכב והמרחב מותיר להם רק מעט סנטימטרים בין הברכיים לגב המושבים מלפנים ובין הפדחת אל תקרת הרכב. תא המטען סביר בנפחו והולם מכונית בסדר גודל שכזה, אך מפתיע לגלות שבתחתיתו אין גלגל ספייר או ערכת ניפוח ותיקון, יש דווקא את המצבר (כדי לתרום לחלוקת המשקל האופטימלית של 50:50 שב.מ.וו כה מתהדרת בה). זאת משום שצמיגי הרכב הם מסוג 'ראן-פלט', שאמורים להמשיך לתפקד גם לאחר תקר, לפחות עד להגעה אל הפנצ'ריה הקרובה.

בכל הקשור לאבזור גרסה זו, כחלק משינוי המדיניות, היבואנית החדשה ציידה את הסדרה 1 באבזור נאה כבר ברמת הכניסה עם בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע סבירה, תפעול מההגה למערכת השמע, מגביל מהירות (יעיל מאוד בעידן המצלמות) התנעה ללא מפתח ועוד. רמת האבזור הגבוהה יותר מוסיפה גג שמש, חישוקים קלים במידה 16 אינטש (שנראים קטנים מדי עליה) וכו'.

לחיצה על הדוושה הימנית גורמת להפתעה נעימה כבר עם התחלת הנסיעה. 136 סוסים יש לה בסך הכל ואלה מושגים ב-4,400 סל"ד, אך נתון המומנט נאה ומציע 22.4 קג"מ כבר ב-1,350 סל"ד וזו הסיבה העיקרית ליכולת שלה לפרוץ קדימה כבר עם הנגיעה הראשונה בדוושה. בזכות זה וכמובן בזכות תיבת ההילוכים החדשה. לזו 8 הילוכים אוטומטים (חלוקה מצוינת ביחסי ההעברה) ולא נגזים אם נספר לכם שהאופן שבו היא עברה מאחד לבא אחריו או לקודמים לו, היה מהיר לא פחות מהמקובל בקרב תיבות הילוכים כפולות מצמדים (דוגמת ה-DSG וה-TCT של אלפא רומיאו), אך עשתה זאת בצורה חלקה בהרבה וכמובן שלא הפגינה את הנוקשות וההססנות בנסיעה איטית כמקובל בתמרוני חניה למשל.

המנוע הזה לא מוחץ בכוחו, בוודאי שלא כמו המנוע הפראי מגרסת ה-1M, אבל הוא נעים לשימוש גם בעיר, גם בשיוט נינוח סביב במהירות החוקית (אז הוא גם חסכוני מאוד) וגם בנהיגה ספורטיבית עם יכולת נשימה טובה ודחף מספק. בצמוד לתיבת ההילוכים ישנו מתג שמאפשר לאוחז\ת בהגה לברור בין שלושה מצבי נהיגה. אקונומי - הופך את ההתנהלות לכבדה ועדינה כדי לחסוך בדלק ככל הניתן ומציג את הקילומטרים שהרוויח הנהג ביושר מנהיגה רגועה (עד 110 קמ"ש ובהפקת תאוצות מתונות). כך למשל בנסיעה הרגועה מתל אביב לבאר שבע הרווחנו 17 קילומטרים לטווח הכללי וצרכנו רק ליטר דלק לכל 14.7 קילומטרים.

בשימוש יומיומי ופחות משתדל השגנו צריכת דלק ממוצעת של 13 קילומטרים לכל ליטר ובנהיגה ספורטיבית הורדנו אותה לכדי 9 קילומטרים לליטר בממוצע, אך עדיין מדובר בנתונים טובים. הסדרה 1 מצוידת במערכת ה'עצור וסע' שאמורה לכבות את המנוע בעמידה במטרה לחסוך בדלק. 'אמורה' היא מילת המפתח כאן, כי בכל ימי המבחן בהם הרכב היה אצלנו, זו מעולם לא כבתה את המנוע. אפילו לא פעם אחת, גם לא כשמצב ה'אקו' בבורר מצבי הנהיגה פעל וגם כאשר הרכב עמד במקום לזמן ממושך כשמזגן כבוי.

כשמגיעים לבחון את עניין הביצועים, מגלים מכונית ללא יומרות ספורטיביות, אבל כזו שעדיין מצליחה לרדת מעשר שניות במיאוץ הקלאסי מעמידה ל-100 קמ"ש. אפילו טוב מכך, במבחן שלנו היא הצליחה להשיג את מהירות זו תוך 8.5 שניות ולהגיע תוך 6.9 שניות מ-80 ל-120 קמ"ש במיאוץ המדמה עקיפה. המשמעות של כך בחיי היומיום, שאמנם לא מדובר כאן בחיית ביצועים, אבל במכונית כזו שלא תגרום לכם להסס מדי לפני שאתם יוצאים לעקיפה, אם תספיקו לבצעה או לא.

ובכן, לא. לא זה ולא זה. סעיף זה של המבחן השאיר בידנו לא רק טעם מפוספס, אלא אפילו מידה של אכזבה. זאת משום שכמו שמיד עם התחלת הנסיעה הופתענו לטובה מגמישות המנוע, כך הופתענו לרעה מאיכות המתלים, בתחילה. ספק אם החבר'ה מבוואריה הכניסו למשוואות כיול המתלים שלהם את כבישי ישראל המצולקים, אבל הדבר גורם לכך שהסדרה 1 תהיה למכונית לא נוחה לנסיעה - פשוט כך. מתליה קשיחים מאוד וקצרי מהלך, כך שכל מפגש עם בור ביוב מוגבה או פס האטה, מסתיים בחבטה לא נעימה. החוויה מהמתלים הללו לא משתפרת גם כשיוצאים מהעיר ומגבירים מהירות (לרוב זה עוזר, כאן לא), משום שה-116i ממשיכה לסבול מספיגה לקויה והנסיעה מלאת קיפצוצים מציקים.

היינו יכולים לסלוח לגרמניה הזו על נוחות הנסיעה הלוקה, אם זו רק הייתה מחזירה לנו דיבידנדים בהתנהגות הכביש שלה. מכוניות בעלות מתלים קשיחים שכאלה ברוב המקרים, מפצות על העדר הנוחות בחיוכים בכבישים מסולסלים, אבל גם כאן נשארנו עם מחצית מתאוותנו בידנו. קשיחות המתלים שלה לא מתורגמת לריסון הגוף תחת עומסי פניה, ההגה מצדו מרגיש קל מדי (יש שיאהבו את זה בתמרונים עירוניים, אבל לא בכבישי נהיגה) וחסר תחושה וכמעט כל דחיקת הגוף במהירות מעט גבוהה מהמקובל לפניה, מסתיימת בתת היגוי מאכזב.

גם כוחו של המנוע לא מספק כאן ולא מצליח להביא לכדי ביטוי את היותה מונעת בעזרת הגלגלים האחוריים, גם לא כשמכבים את הבקרות האלקטרוניות (לא נכבות לגמרי ותמיד נשארות בפעולה). חמור מכך, לא רק מבחינת ההנאה מהנהיגה, הם הבלמים שלה. אלה אמנם מרגישם טוב בלחיצה על הדוושה, אבל לא מציעים נשיכה בעצמה שמספקת בנהיגה שחורגת מגבולות הבנאליות ובמבחן שלנו גם איבדו מהר מאוד (מדי) מכושר ההאטה, תוך שחרור ענני ריח לא נעימים שגרמו לנו לוותר כמעט מיד על הפרק החווייתי בנהיגה. אז מה לא היה לנו כאן? לא הגה, לא התנהגות, לא פרוגרסיביות במתלים, לא בלמים ובעיקר תת היגוי. קשה להאמין שביקורת כזו מופנית אל מכונית ב.מ.וו, אך למרבה האכזבה, זה המצב.

כשמגיעים אל השורה התחתונה בסיכום כל מה שגילינו על הסדרה 1 בימי המבחן עליה, ראינו לנכון לנסות ולחלק את הביקורת כנגדה מבעד לשני זוגות משקפיים. הראשונים של הלקוח שמעולם לא נהג במכונית ב.מ.וו והרגיש מעוניין מספיק לטעום מגרסת הכניסה ואילו השניים, דרך אלו של חובב הנהיגה או כזה שכבר טעם מיכולותיה של היצרנית הבווארית על האספלט. אלו שתי נקודות מוצא שונות לחלוטין, עם נקודות סיום שונות ורחוקות זו מזו.

אם אתם נמנים בקרב הקהל הראשון, תמצאו כאן מכונה גרמנית מוקפדת באיכותה בתא הנוסעים, צעירה ושובבה באופייה. יש לה ביצועים טובים לצד צריכת דלק טובה, היא שייכת למותג שקל להתהדר בו על הכביש או כשמשליכים את המפתח על שולחן הסלון בבית החברים וכעת היא גם זולה (החל מ-165 אלף שקל) באופן יחסי, וגם מאובזרת באופן לא משפיל כבעבר. עניין נוחות הנסיעה עלול להציק לכם, אז בדקו עד כמה תהיו מוכנים לסלוח לה על כך.

בצד השני של המתרס ומבלי לפגוע בביקורת מהפסקה הקודמת, אם נהיגה עבורכם אינה רק דרך להגיע מכאן לשם, ה-116i לא לגמרי בשבילכם. במידה כזו או אחרת, היא עלולה להרגיש כלא יותר מאשר יונדאי i30 עם הנעה אחורית מבחינת יכולותיה הדינאמיות, רק שתא הנוסעים שלה (ב.מ.וו) צפוף יותר. היא לא תספק את יצר הביצועים, לא תעמוד בדרישות ההתנהגות ולא תיגע לכם היכן שמכוניות ב.מ.וו אמיתיות מסוגלות לגעת. בשביל זה יש לחברה דגמים ייעודיים (אך יקרים יותר) ואולי אף נמצא תכונות מזוקקות יותר כשיזדמן לנו לנהוג בגרסת ה-118i שמציעה כבר 170 כ"ס.

לטוב או לרע, מדובר כאן בגרסת בסיס המהווה שער כניסה זול אל המותג, אך לעתים גם מרגישה כזו. היא טובה משמעותית מקודמתה ואת הטעימה מהיכולות הייחודיות של ב.מ.וו הסדרה 1 החדשה בהחלט מספקת, אבל רק טעימה ולא יותר.

ב.מ.וו סדרה 1 במדריך הרכב

כאן תמצאו את הרכב הבא שלכם

ממשיכים לדבר על הב.מ.וו סדרה 1 בפייסבוק של וואלה! רכב