פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ביום בו לא תצטרכו ללמוד נהיגה

      טכנולוגיה מצעידה את עולם הרכב קדימה, אך נדמה שהיא לוקחת את רמת הנהיגה אחורה. האם מכונית המצוידת בשורה של בקרות אלקטרוניות מהווה תחליף לרכישת מיומנויות נהיגה?

      עונת 1993 היא ללא ספק אבן דרך בהיסטוריה של הפורמולה 1; בעונה שבה הגיע לשיאו השימוש במכוניות המצוידות במערכות עזר אלקטרוניות (בקרת אחיזה, מתלים אקטיביים, תיבת הילוכים חצי אוטומטית ועוד), עלתה תהייה בנוגע לחיוניות כישרון הנהיגה של האנשים שמאחורי ההגה. נוצר מצב שבו היתרון הטכנולוגי שהשיגו מכוניות מסוימות, ביטל את הצורך בנהגים מוכשרים יותר כך שהתחרות האמיתית הייתה קרב טכנולוגי בין המכוניות ולא בין נהגים. בעונה שלאחר מכן נאסר השימוש בעזרי הנהיגה והכוח לנצח חזר אל ידי הנהגים. בעולם האמיתי לעומת זאת, נדמה כי אין אף אחד שמפסיק את מרוץ החימוש הטכנולוגי של המכוניות הרגילות, וכי לא רחוק היום בו לא נצטרך לדעת לנהוג כלל.

      זקנה פינית מול צעיר ישראלי

      הנהגים הפינים הם ככל הנראה הטובים בעולם. די להציץ ברשימת אלופי הראלי בכל הזמנים כדי להבין שיש משהו בפינלנד שהופך אותה לבית חרושת לאלופים. ה"משהו" הזה הוא כמובן השלג התמידי ותנאי הנהיגה הקיצוניים; כאשר כל זקנה פינית שנוהגת באסקורט ישנה צריכה להתמודד כל בוקר בדרך לעבודה עם כבישים המכוסים בקרח - דריפטינג אצלה זה עניין שבשגרה ושליטה בהחלקה הופכת לטבע שני.

      גם מורה ממוצעת באוסטרליה יכולה לעשות בית ספר בנהיגת שטח למאצ'ו הישראלי המצוי, כי בניגוד אליו, יכולת העבירות מבחינתה, מהווה תנאי הכרחי להגיע למכולת הקרובה הנמצאת (במקרה הטוב) כמה עשרות קילומטרים מהחווה שלה. כדי שגברת וובר תוכל להגיש לילדים המנומשים שלה לחמניות חמות ושוקו טרי לארוחת הבוקר, היא צריכה לחצות בטויוטה היילקס חבוטה איזה ערבה או שתיים בלי לשקוע בחול, בלי לפגוע בקנגרו מקפץ ובלי להיטרף על ידי להקת תנינים רעבים במעבר הנחל.

      התוצאה היא שמיס וובר או גברת האקינן הן נהגות מנוסות שגדלו משחר ילדותן על עקרונות הנהיגה הנכונה והמעשית. אצלנו, אין קרח על הכבישים בבוקר וגם לא 200 קילומטרים של שטח בדרך לבית הספר. אצלנו יש מערכות מתוחכמות בכל מכונית אשר דורשות מהנהג מינימום של התערבות בנהיגה ויוצרות בעיה של ממש – בעיקר בקרב נהגים צעירים אשר מתרגלים ליכולות נהיגה מדומות בלי להכיר נהיגה אמיתית.

      המכונית נוסעת קדימה, הנהג הולך אחורה

      ברור לגמרי שזה רק עניין של זמן עד שיגיע מצב שבו המכונית תנהג לבד ולא תזדקק כלל לנהג, אבל עד שזה יקרה, ההגה עדיין בידיים שלנו - על כל המשתמע מכך. נהיגה היא למעשה מערכת שלמה של קבלת החלטות ושיקול דעת אשר באה לידי ביטוי בשליטה על המסה העצומה שנקראת מכונית ושועטת קדימה. פעם הנהג היה זה ששולט במכונית לבדו, אולם עם התפתחות הטכנולוגיה, נרתמו מערכות שונות כדי לסייע לנהג במלאכת הנהיגה ולמנוע ממנו לבצע טעויות נהיגה שעלולות להיות קטלניות.

      כמובן שהפיתוחים הללו נועדו כדי להפחית את הנפגעים בתאונות דרכים, אולם באותה מידה בה תפסו המערכות הללו חלק בנהיגה, חלה ירידה ניכרת במיומנות הנהיגה בקרב הנהגים. קחו למשל את מערכות בקרת היציבות (ESP): אין חולק על כך שמדובר במערכת גאונית ומצילת חיים, אולם הבעיה היא שדור הנהגים החדש כלל לא מכיר מכוניות שאינן מצוידות במערכת ולא חווה מעולם תחושה של אובדן שליטה במכונית (באופן מבוקר כמובן). נהג שלא מכיר את גבול יכולות המכונית יסתמך אך ורק על המערכות שיצילו אותו במקרה חירום, אבל המערכות הללו אינן מבטיחות 100 אחוזי הצלחה. ברגע האמת, הסיכוי של אותו נהג צעיר להפנות את ההגה לכיוון הנכון ולצאת ללא פגע ממצב החירום – שואף לאפס.

      לפני שלושים שנה, למרבית המכוניות היו גיר ידני, היגוי פשוט (לא מתוגבר כוח), הנעה אחורית, צמיגים דקיקים ואף מערכת עזר לסיוע בנהיגה. הנהג נדרש לשלוט ותפעל בו זמנית הגה כבד וידית הילוכים בזמן ששתי כפות רגליו טופפו ונעו בתיאום מושלם בין שלוש דוושות תך כדי סנכרון מתוזמן היטב עם פעולות הידיים. המכונית של אז הייתה נכנסת לא פעם למצבים של היגוי יתר (החלקה של הזנב) אבל הנהג לא היה מופתע מכך ותיקון של ההחלקה היה פעולה טבעית ודבר שבשגרה. במכוניות של היום הפכה מלאכת הנהיגה להיות קלה בהרבה הודות להנעה קדמית הנתמכת בבקרות יציבות ואחיזה, הגה כוח פרוגרסיבי, גיר אוטומטי חכם ומערך שלם של בקרות אלקטרוניות שיסייעו להיחלץ מכל מצב חירום.

      המצב מידרדר...

      ולא מדובר רק בפעולות נהיגה מתקדמות כמו שליטה בהיגוי יתר או בלימה נכונה, לעתים מדובר במיומנויות נהיגה פשוטות יותר שנדמה כי חלפו מהעולם. קחו למשל את מיומנות הזינוק בעליה שהייתה פעולה יומיומית בעבר ונכחדה עם המעבר לעידן האוטומטי. עם הופעתן של התיבות הרובוטיות והקאמבק של התיבות הידניות, הפציעה בשמי עולם הרכב מערכת למניעת הידרדרות לאחור בעת זינוק בעליה. המערכת למעשה מחזיקה את הבלמים למרות שהרגל כבר הורמה מדוושת הבלם, וזאת כדי לאפשר לנהג להשלים את העברת הרגל אל דוושת התאוצה. פעם הנהג לא היה זקוק כלל לבלם בעת ביצוע של זינוק בעליה מאחר ואחרי תרגול קצר כל נהג ידע להחזיק את הרכב במצב של "חצי קלאץ" וכך למנוע את ההידרדרות לאחור.

      קשה באימונים, קל בקרב...

      המכונית המודרנית משלבת מבנה מתוחכם, רכיבים מתקדמים ומערכות אלקטרוניות רבות כדי להקל על הנהג, אבל מאידך הן "מסרסות" את היכולת שלו לרכוש מיומנות נהיגה נכונה - כזו שהוא עלול להזדקק לה ברגע האמת. החיוניות של מערכות העזר לנהיגה אינה מוטלת בספק, אולם הן אמורות לספק קו הגנה אחרון לנהג מיומן ולא להוות תחליף לנהג חסר ניסיון שאינו מכיר את הגבולות.

      כדי שיהיה קל יותר בקרב ההישרדות בכבישים, צריך להזיע באימונים; לפני שמסתמכים על הטכנולוגיה והחדשנות שיסייעו להיחלץ ממצב חירום, חשוב ללמוד ולתרגל נהיגה נכונה מהבסיס - ובכך נעסוק בכתבה הבאה.

      עוד מאמרי בטיחות בוואלה! רכב

      הצטרפו לקהילה המוטורית הגדולה בישראל