פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חודש ראשון עם דוקאטי דיאבל

      מה גילינו על הדיאבל המפלצתי כבר בחודש הראשון של החיים איתו? איך חיים ביומיום בצל 162 כ"ס ו-13 קג"מ לפני חיזוקים?

      מבחן הארוך טווח לדוקאטי דיאבל התחיל בערך כמו כל מבחן דומה שנערך במערכת וואלה! רכב. זה אומר איסוף כלי הרכב המדובר, יציאה לצילומי פתיחה וכמובן תקופת ההסתגלות. אולם במקרה של הדיאבל, העניינים זרמו קצת אחרת. מדוע? כי ככה הוא החליט, האיטלקי הזה. יום לאחר שעלינו על אוכפו לחודשים הקרובים, חבר, רוכב דוקאטי וותיק צלצל והודיע לי חגיגית - "מעכשיו, עם כמה שרגוע ואחראי שאתה, בלי לשים לב תתחיל לרכב כמו חוליגן והחלק הכי טוב בעניין הזה, שאין לך שום שליטה על מהלך הדברים".

      כן, גם לנו זה נשמע הזוי ותמוה לפחות כמו שעבורכם, בעיקר משום שכבר בילינו על גבו לא מעט שעות, גם בחו"ל וגם בישראל, אז איך...? אבל זה היה בדיוק כך. הדבר הראשון שהמוח דורש לאחר הנחת הישבן במושב הקעור, זה לפתוח גז ולא להפסיק בשום מקרה. הסמטוחה שהתאוצות שלו עושות לאיברים בבטן, הכאבים בשרירי הצוואר והאיום המתמיד לשלוף את מפרקי הידיים ממקומם, מולעטים באדרנלין ונשכחים. הדיאבל הוא אופנוע חזק בכל קנה מידה אנושי ומדיד ולא משנה מאיזה אופנוע עוברים אליו.

      ההמולה הזו לא נרגעת בשום רכיבה. הפמפום של שני הצילינדרים הגדולים, תדר הוויברציה הייחודי וצליל מטוס הקרב ממלחמת העולם השניה הופכים למרקחת ממכרת שגרמה לנו לפתוח ולסגור מצערת בכוח גם כשלא ממש צריך. אפילו לובש מדים אחד ביקש מאתנו לעצור כדי לבדוק על מה כל המהומה. "האופנוע שלך לא קצת רועש מדי?" הוא שאל. "איך לדעתך צריך להישמע אופנוע איטלקי שיש לו מנוע 1,200 סמ"ק ושהשם שלו הוא 'שטן'?" השבתי חזרה בשאלה. הוא הנהן, לא אמר מילה, נכנס לנידת ונסע. הסכמה שבשתיקה, או בעצם, שבהרעשה.

      החוויה שמעבר לשימוש

      אבל לא נציג החוק נשאר המום ממנו. הדיאבל הופך את הרוכב האלמוני שעליו לסוג של סלב. בכל רמזור שולפים עלינו אייפונים ומצלמות ועושים קליק. חובבים אמיתיים מניפים אצבעות 'לייק' והמון (ה-מ-ו-ן) אנשים מרגישים צורך עז לפתוח את החלון כדי לשאול שאלה. סתם שאלה. לא משנה על מה, רק כדי לבדוק אם ההוא שיושב על הכלי השחור הזה הוא אדם בשר ודם או גם כן מכונה.

      בחודש הראשון ניסינו להרחיב את היריעה מחוויית השימוש בדיאבל על ידי הצטרפות לקבוצת רוכבי דוקאטי בישראל. את הטיול החודשי אמנם פספסנו, אבל אל המפגש השבועי של הרוכבים כן הצלחנו להגיע ושם פגשנו חבורה מגובשת של רוכבים במגוון גילאים ותחומי עיסוק בחיים. מעבר למפגשים אלה הם עורכים צפיות מאורגנות במירוצי המוטו GP ובחודש הבא אף פוצחים בליגת מירוצי קארטינג, בה גם ניקח חלק.

      בחודש הראשון עמו גמאנו 1,600 קילומטרים - פחות מהתכנון המקורי שלנו, מה שהציב את מד המרחק הכללי על 20,620 ק"מ. תקלות ושאר קלקולים לא היו כלל ורק הצמיג האחורי שהגיע לקראת סוף חייו ככל הנראה יוחלף בקרוב. בזה ארע לנו תקר אחד החודש והתיקון ארך כחצי שעה בסך הכל.

      הממצאים, עד כה

      תנוחת רכיבה: תנוחת הרכיבה עליו ממקמת את הרוכב ברבע האחרון של האופנוע, הגב כמעט זקוף, הרגליים באמצע הגוף והידיים שלוחות לפנים בפיסוק רחב. לא נשמע הכי נוח, אבל באופן מפתיע, התנוחה הזו מתגלה כנוחה ביותר. גם ברכיבות של 400 קילומטרים רצופים אין שום תחושה לא נוחה בישבן.

      מיגון רוח: מיגון רוח של ממש אין שם, אבל המשקף הזעיר שקיבל אופנוע המבחן מפליא ביכולתו להסיט את האוויר מסביב לגוף. הדיאבל והרוכב מסוגלים לשייט בנינוחות גם ב-160 קמ"ש, אך ללא מגן הרוח האופציונאלי, מהירות שכזו מאיימת להעיף את הראש ממקומו.

      צריכת דלק: עם 1,200 סמ"ק משני צילינדרים ובעיה אמיתית לצאת ממצב ספורט הממכר, אי אפשר לצפות מהדיאבל להיות חסכוני באמת. ברכיבה ספורטיבית שגורמת למזרקי הדלק לעבוד קשה, ראינו גם צריכת דלק של 10 קילומטרים לליטר. ברכיבה רגועה יותר על מצב טורינג השגנו ממוצע של 15 קילומטרים לליטר ובמצב אורבן שמפחית את הספק המנוע ל-100 כ"ס השגנו גם 18 קילומטרים לליטר.

      בתוך העיר ובפקקים: להיכנס עם הדיאבל לעיר, זה כמו להגיע לקרב סכינים עם תותח וולקן. לא בגלל ממדיו, הוא אינו שונה מכל כלי שאינו קטנוע, אבל אם נחזור אל הסאונד שהוא משחרר, זה מתפקד כמו מערכת קריזה שמתריעה על בואו ואף אחד לא מסוגל לפספס אותו. לדבר כמובן יש יתרון בטיחותי מעבר להנעה שבדבר. כמו כן, גם זווית צידוד הכידון שלו מאפשרת לו להשתחל בקלות יחסית ורק רוחבו בפועל, מעט מכביד על המשימה.

      פינוי חום: הדיאבל בנוי סביב תחנת כוח רצינית מאוד ובהתאם למקובל בקרב אופנועים חזקים שכאלה, המנוע מפיק כמות נכבדה של חום. אולם, איכשהו האיטלקי הזה מצליח לפנות את רובו ביעילות כך שהוא כלל לא מפריע בזמן רכיבה (למרות צנרת האגזוז העקלתונית) ורק בעמידות ממושכות בימי שרב, מרגישים בחימום לא גבוה של רגל ימין.

      התנהגות: מרכז הכובד הנמוך שלו הופך אותו לכלי יציב מאוד, גם מתמרונים צפופים ואיטיים, אך גם בכל הקשור לספורטיביות הוא לא מחמיץ דבר. למרות צמיג אחורי במידות ענק (240 מ"מ לרוחב) ובניגוד למה שניתן לשער, הדיאבל מסוגל להיות מהיר מאוד בקטעים מפותלים וטכניים, גם אם מרווח ההטיה שלו מוגבל ביחס לאופנועי ספורט. התחושות שעוברות מהגלגלים אל הידיים והישבן מעולות ושומרות את הרוכב מחובר באופן קבוע לאופנוע ולתנאי הרכיבה.

      נוחות: המתלים מכויילים על הצד הקשיח באופן יחסי, אבל אלה מתכווניים לגמרי לכל צורך. אנחנו אוהבים אותו כמו שהו, קשיח מעט, לטובת שיפור העקיבה של הגלגלים על הכביש וגם השיכוך מצליח להוציא את העוקץ מרוב המהמורות.

      בטיחות ואלקטרוניקה: הסבר של 5 דקות ממבין עניין, יחסוך לכם חודשים של התעסקות עם שלל הפונקציות המוצעות בו. יש שלושה מצבי רכיבה (ספורט, טורינג ואורבן), יש 8 מצבי התערבות של בקרת האחיזה (בנוסף לכבוי לגמרי), יש מידע עשיר במחשב הדרך (צריכות דלק, טמפרטורות, זמנים וכו') וגם שליטה אישית על החפיפה בין בקרת האחיזה למצבי הרכיבה. שווה להקשיב להסבר ולהפנים.

      בלמים: הדיאבל מישר קו בין יכולת ההאצה שלו ליכולת הבלימה עם מערכת אדירה מבית ברמבו. זו כוללת דיסקים גדולי קוטר מלפנים ומאחור וכן קאליפרים רדיאליים עוצמתיים שמתוגברים על ידי מערכת ABS. התחושות ממערכת זו מצוינות ולא צריך יותר מאצבע אחת כדי להפיק בלימה חזקה במיוחד. הבלם האחורי שלו לבדו חזק ממערכות בלימה קדמיות של כמה אופנועים אחרים עליהם רכבנו.


      על הצד הטכני:
      מנוע: 1,200 סמ"ק, 2 ציל', L טווין, מקורר נוזל
      הספק: 162 כ"ס ב- 9,500 סל"ד
      מומנט: 13 קג"מ ב- 8,000 סל"ד
      משקל (יבש): 210 ק"ג, 207 בגרסת קרבון
      מצמד: רטוב, מחליק, הידראולי
      מתלה קדמי: מרזוקי 50 מ"מ כוונון מלא
      מתלה אחורי: זרוע צדית, בולם זקס, כוונון מלא
      צמיג קדמי: 120-70 R17
      צמיג אחורי: 240-45 R17
      בלם קדמי: 2 כפול 320 מ"מ ברמבו 4 בוכנות
      בלם אחורי: 265 מ"מ, 2 בוכנות
      מכל דלק: 17 ליטר
      גובה מושב: 77 ס"מ

      עוד דו-גלגלי בוואלה! רכב