המעבר הקל והמהיר ביותר, עד כה, של הגבול בין אוזבקיסטאן לקירגיזסטאן לא ניבא את שחיכה לי מצידו השני של הגבול. מייד עם המעבר ניכנסתי לעבורה של העיר אוש, העיר השניה בגודלה בקירגיזיה לאחר בישקק הבירה. שמתי פעמי למלון "טאג' מהאל" השוכן בצמוד לשוק מרכז אסייתי ציבעוני ורועש במיוחד אשר שוה ביקור בפני עצמו. כבר בהליכה הראשונה לעבר השוק המאוד מושך הבחנתי בפסגות מושלגות לא במרחק גדול מהעיר שסחטו קריאות התפעלות שקטות מגרוני.
השהות באוש נועדה להמתין לבן זוגי בשבועיים האחרונים, סלאבק הפולני עד שהוא ישלים את ציר הפאמיר. אני קיבלתי החלטה לא להיכנס לציר בשל אופנוע שאינו מאורגן כהלכה לדרך הקשה. הצטערתי מעט על כך אך צערי יכול היה להיות גדול יותר אם הייתי נכנס לציר עם הארגז האחד שנותר לי ומרכז כובד גבוה מדי עקב העברת הציוד למושב האחורי. במקרה של תקלה עלול הייתי להיכנס לבעיה גדולה יותר. בראיה של מסע ארוך ההימור נראה גדול מדי 'ואם יש ספק, אין ספק'. פיצוי מה מצאתי ברכיבה יפת נוף לעבר סארי טאש, עיירה קירגיזית על גבול טג'יקיסטאן הממוקמת ביציאה המערבית של דרך הפאמיר וגם על אחד הנתיבים המובילים לעיר קשגאר בסין. מהעיירה נשקף רכס הפמיר בכל הדרו ובשיאו פסגת הר לנין בגובה של מעל 7,000 מ'. במורדות הר זה ארע בשנת 1990 אסון המטפסים הגדול ביותר כאשר במפולת שלגים נהרגו 44 מטפסים וביניהם 4 ישראלים.
הדרך ההררית המרהיבה המובילה לסארי טאש נסללת ומשודרגת ע"י חברה סינית כמו גם דרכים נוספות ועבודות תשתית אחרות, מנהרות וסכרים במרכז אסיה. הקירבה הפיזית של סין, הגבול המשותף עם קירגיזיה, טג'יקיסטאן וקזחסטאן יחד עם היכולת הסינית ההולכת וגדלה מסביר את שתוף הפעולה הכלכלי הנרחב בין סין למדינות האזור.
בוקר נוסף ביליתי באוש בטיפוס של כ 600 מדרגות לצוק גבוה החולש על העיר וסביבתה, "כתר שלמה" זהו שמו. בשל צורתו ה'הריונית' משהו של הצוק מגיעות לכאן נשות העיר כדי לקבל ברכה להריון מוצלח, בתשלום כמובן, מאיש הדת השומר על המקום. בהפסקה בין לקוחה ללקוחה נשבע לי הלה בזקנו של מוחמד כי במקום הזה ביקרו, אחד אחרי השני - יוסף, בנו של יעקב, שלמה המלך ואפילו מוחמד. מי אני שאתווכח איתו.
קירגיזסטאן המפתיעה בנופיה
סלאבק הגיע גאה מאוד מדרך הפאמיר ובצדק רב לנוכח תיאוריו את קשיי הדרך. המשכנו יחד צפונה לעבר בישקק דרך מספר מעברי הרים בגבהים של מעל 3,000 מ', כולם מושלגים והנופים הנשקפים מהם לכל עבר מרהיבים. על צלעות ההרים עדרי צאן הנהנים משפע של מזון. בין הרכסים זורמים פלגי מים ונחלים של מי השלגים ועל כרי הדשא מפוזרים אוהלי הנוודים, ה'יורטים', ועל ידם רועים אלפי סוסים המספקים סוגי מזון רבים, בשר, חלב מעט חמוץ הנקרא 'קומיס' וכדורי גבינה קשים, 'קורט', חמצמצים וטעימים מאוד. מספר כה גדול של סוסים, רובם ככולם בצבעי החום, מעולם לא ראיתי.
כאן אולי המקום להמחיש עד כמה קשה או לא ניתן לתכנן מסע כזה לפרטים. עם כל ההכנות שעשיתי למסע כמעט בושתי להיות מופתע ולגלות עד כמה קירגיזסטאן יפה ומלאת הוד. לא בדקתי אך המקומיים אומרים כי 95% מארצם הם הרריים. אכן, לכל עבר שמביטים נתקלים ברכסים המגיעים לגבהים של 4,000 ו 5,000 מ', כולם מושלגים בפסגות כמעט כל השנה.
הדרכים העוברות בין הרכסים והמטפסות אל המעברים ההרריים, אל ה'פסים', מאפשרות תצפיות מדהימות אל הרכסים האחרים, אל האגמים הטיבעיים והמלאכותיים בצבעי הטורקיז ואל העמקים הירוקים בין ההרים. מפעלי מים רבים בוצעו במדינה כמו של שלאורך נהר הנארין היוצר על ידי סכרים אגמי טורקיז יפים ביותר בין הרי גרניט כהים וחשופי צמחיה. בהחלט מדינה ששווה כל מאמץ להגיע אליה. תשתיות האינטרנט אינן מפותחות כאן כמו במדינות האחרות בהן עברתי אך הנוף כאן מפצה על כל חוסר נוחות 'מערבי' אחר.
בישקק הבירה טובלת בירוק, עצים למכביר מצילים את רחובות מרכז העיר ומקילים על חום הקיץ הכבד יחסית. בבישקק הבירה התאכסנו בביתם של טאלנט, מדריך תיירים ובעל ידע רב בכל הקשור לצרכי תיירים ומטיילים וגולנארה רעייתו, בשלנית ממדרגה ראשונה. הקבוצה הפולנית אשר מתוכננת להמשיך מכאן לסין, לקשגר ולמעבר הקרקורם הגיעה בטיפטוף ואת השהות עד להגעת כולם ניצלנו להיכרות קרובה עם רוכבי האופנועים המקומיים, כולם שייכים לקבוצת ה'נובו-ריש' של בישקק.
התארחנו בבתיהם של כמה מהם, יצאנו איתם לסוף שבוע קצר בימת "איסי קול" היפה, ביקרנו איתם בסאונה מקומית עם טכס של שתיית תה עם הרבה לימון וסוכר, בין הגיחות לקיטור החם. כולם קיבלו אותנו בחום רב מאוד וברוחב לב מרשים שכלל כמובן הרבה וודקה, גבינות, בשר, דברי מתיקה ועוד.
לאחר המתנה מורטת עצבים הגיע הרכב מפולין עם נגרר ועליו 7 אופנועי הקבוצה הפולנית וגם הארגזים והמגפיים המיועדים עבורי. הרכבנו תוך דקות לא ארוכות את הארגזים על האופנוע וחזרתי למצב של אופנוע מאורגן כהלכה להמשך המסע. כמעט והצטרפתי לקבוצה במסעה לסין אלא שהזמן היה קצר מדי להשיג הויזה הנדרשת.
עוד יום אחד יכול היה לפתור את הבעיה אך יום כזה לא היה בנמצא. לפני העזיבה את בישקק עוד הספקנו לערוך גיחה של אח"צ לעבר קניון אלא-ארצ'ה הסמוך לעיר, גם הוא מרהיב עין. פגשנו שם קירגיזים שחוגגים בהרים כמובן עם הרבה וודקה, לחם ושישילק. אחד מהם שאל אותי "מאיפה אתה", "מישראל" עניתי ללא היסוס. תגובתו היתה מאוד מהירה - "שפיון" הוא אמר בחצי חיוך והשיק איתי מייד כוסית של ה'נוזל השקוף'.
תקלות אינן קורות - הן תמיד נגרמות
ב'רעם מנועים' יצאו הפולנים דרומה לעבר המעבר לסין ואני שמתי פעמי צפונה לעבר קזחסטאן. מעבר גבול מהיר וחלק והדרך לאלמטי רצה לי מהר, מהר מדי שכן לאחר מספר ק"מ מסמן לי ירוק מדים חבוש בכובע מצחיה אופייני, עם השרביט האדום בידו לעצור בצד, עוד פעם "נפלתי בפח"?! הוא מראה לי כי רכבתי במהירות של 97 קמ"ש במקום בו מותר רק 50. מה הם רוצים לכל הרוחות? כביש ראשי בין עירוני ללא נפש חיה מסביב ופתאום, בלי סיבה נראית לעין הגבלת מהירות ל 50 קמ"ש.
אולי הסיבה היא רק דרך נוספת להגדלת ההכנסה החודשית לשוטרים שכן כמה דולרים שוב פתרו את הבעיה במהירות וביעילות ו..."תעוף לנו מבין העיניים" כי 'אנחנו ממהרים לצהריים עם וודקה בזכות הדולרים שלך'. המשך הדרך עד אלמאטי עבר עלי בזהירות יתרה כמובן. העיר עצמה היא עיר יפיפיה, אירופית לחלוטין במראה שלה, בתרבות הפנאי שהיא מאפשרת, במראה הרחובות והגנים, בתי הקפה ובנייני הציבור. לפני שיצאתי לדרך מבישקק קיבלתי מחבר מקומי טלפון של רוכב באלמאטי.
כאשר נכנסתי לאלמאטי חברתי לאותו רוכב, סריק שמו שהוא מעין נשיא מועדון רוכבים מקומי וגם בעלים של מוסך וחנות לדו"ג. יש להם יכולת לארח במועדון רוכבים מזדמנים לעיר וכך ארחו גם אותי. ארוח שהסתבר כמושלם מבחינת העיתוי והמקום. לאחר טיפול ושטיפה בליווי מתנות ממוסך "בווריה" של BMW, יצאתי על אופנוע נוצץ ןמטופל חזרה למוסך של סריק. בבוקר הייתי מוכן ליציאה מהמוסך לעבר קניון שארין, כ 200 ק"מ ממזרח לאלמאטי. לחיצה על כפתור ההנעה - נאדה, הרחש המוכר עם סיבוב הסוויץ' לא נשמע, אין צליל התנעה, כלום.
טיפות זיעה מופיעות על מיצחי ולא כי כבר חם. אליב המכונאי אומר לי ללא היסוס "תפרק את המושבים". אני בחוסר אמונה בולט עושה זאת כי 'מה הוא כבר מבין באופנוע בווארי'. אליב מרים את שקית הכלים שמתחת למושב ושם מתגלה התא בו 'יושב' ה'ריליי' של ההנעה. התא מלא במים בזכות השטיפה המאוד יסודית של "בווריה" וחוט אחד נראה מנותק. הוא מתחיל להתעסק עם החיבורים של החוטים ושוב אני מביט במעשה ידיו בחוסר אמונה. לבסוף הוא מחבר הכל ובדיוק באותו הרגע אני מעיר את אלכס הגבוה מ"האלכסים", בישראל השעה 7 בבוקר בשבת.
כמו שאני נותן לאליב את הטלפון והוא מתחיל להסביר לאלכס מה קרה ומה הוא עשה, אני נותן לחיצה על הכפתור ההנעה והאופנוע עונה לי בגרגור ערב לאוזן. 'אנחת הרווחה' שלי היתה יותר קולנית מצליל המנוע. מסקנה - לא לשטוף אופנוע כאילו הוא רכב, (כמה פעמים כבר אמרו לך את זה?!) ומסקנה נוספת - קצת אמונה בבעלי מקצוע לא תזיק, הם יודעים לאתר תקלה וגם את סיבתה ולפתור אותה בתושיה רבה. תשלום סרב אליב לקבל כך שהסתפקתי ב'הורדת הכובע' וחיבוק אמיץ.
קניון השארין בדרום מזרח קזחסטאן, לא רחוק מהגבול הסיני, אכן שווה את הרכיבה אליו, הקזאחים קוראים לו - "הגרנד קניון שלנו". ההבדל ניכר במימדים ובעומק אך בהחלט קניון מרשים בצורותיו המגוונות וביופיו. כאן הנקודה הדרומית ביותר בקזחסטאן אליה אגיע ומכאן הרכיבה תהיה רק צפונה לעבר סיביר דרך הערבה המיזרחית רחבת הידיים של קזחסטאן. העליה צפונה תוציא אותי מהמדבר הצהוב והחם אל עבר האקלים הממוזג והגשום בדרך כלל בקיץ ולעבר מרחבים ירוקים וקרירים יותר.
להתראות ברוסיה.
לכל הדיווחים של דורון
