מתקנים את הרכב בזול וקוטלים חיים

נהגים שלא מטפלים ברכב במוסכים מקצועיים ואמינים מעמידים בסכנת חיים את עצמם ואת המשתמשים האחרים בכביש. חוסכים כמה שקלים וגובים חיים

למה מת שרון אוחנה ז"ל? כי במשאית שדרסה ומחצה אותו הבלמים לא היו תקינים. ולמה הם לא היו תקינים? כי הנהג ובעלי המשאית החליטו שיותר זול "לטפל" בבלמים בעצמם בבית ולא במוסך מורשה. בעלי המשאית וגם הנהג יושבים היום בכלא בגלל אדישותם לבטיחות הרכב ולחיי אדם.

ואילו היינו חיים ביקום חלופי בו מישהו – שוטר, פקח של משרד התחבורה, בעל מוסך - היה בודק ונתקל במשאית המוות מבעוד מועד, ומוריד אותה מהכביש וגם מרחיק את הנהג מהכביש? שרון אוחנה ז"ל עוד היה איתנו. אין ספק שכולנו היינו מייחלים שדבר כזה יקרה.

כשהוא כבר קורה, ונציגי החוק כבר נתקלים ברכב מסוכן עם נהג מסוכן ואפילו לפני שקורה האסון – האם לא היינו מצפים שהמערכת תעשה הכל כדי שלא יצטרפו לשרון אוחנה ז"ל בבתי הקברות עוד כמה קורבנות מיותרים? המציאות מלמדת, שציפיות לחוד, ומערכת לחוד.

לפני ימים ספורים נדונה בביה"מ לתעבורה בקשה של התביעה המשטרתית לפסילת רשיונו של מ"ע עד לתום ההליך המשפטי בכתב אישום שהוגש כנגדו בגין "נהיגה ברכב המצוי במצב העלול לסכן את המשתמשים בדרך". התביעה סברה, ובצדק, שנהג זה לא ראוי לנהוג כלל – לא בתקופת הביניים עד להכרעה בכתב האישום וגם לא זמן ניכר אחר כך, וזאת לנוכח מסוכנותו הנובעת הן ממצב הרכב והן מעברו התעבורתי "העשיר".

גם כאן, כמו במקרה של שרון אוחנה ז"ל, היה מדובר לא ברכב סתם, אלא במשאית כבדה, במשקל 19 טון שפוטנציאל ההרג שלה - בלתי מוגבל.

שום תקלה ברכב?

אך, את מ"ע לא עניין מצב המשאית וגם לא הקורבנות הפונטציאליים שלו. לכן, התייצב בבית המשפט וטען, וזאת מבלי להתבלבל בכלל, שלכל היותר מדובר ב- "ליקוי קל" ברכב שתוקן בינתיים, והכי חשוב – שהוא זקוק לרכב לצרכי פרנסה, שכן לפי המאזן המוסרי שערך מ"ע לעצמו בעצמו, ממונו (כולל החסכון בתחזוקת המשאית) בהחלט חשוב יותר מחיי הנוסעים האחרים בכביש.

בית המשפט הסביר למ"ע שקשה מאוד לקבל את טענתו ל- "ליקוי קל", כאשר דו"ח הבוחן קבע שקיימת דליפת אוויר ממערכת הבלימה וליקויים נוספים המעידים שהרכב "במצב מכני ירוד מאוד ועלול לסכן עוברי דרך עקב הליקויים". נדחתה גם טענתו של מ"ע שלא ידע על הליקויים, שכן הוצגו מסמכים המעידים שגורמים מקצועיים שונים התריעו בפני מ"ע שוב ושוב על הליקויים במשאית, אלא שתגובתו לכך היתה- "לא הספקתי". זהו נימוק שוודאי "ירשים" את המשפחה אותה יהרוס מ"ע כשיפגע במישהו עם המשאית משוללת הבלמים.

בפני בית המשפט אף היה פרוס עברו התעבורתי מעורר החלחלה של מ"ע – 72 הרשעות במשך 24 שנה, 31 מהן על נהיגה ברכב לא תקין. משמע – לפחות אחת לשנה תפסו את מ"ע כשהמשאית שלו במצב לא בטיחותי ומסוכן. ומי יודע כמה פעמים במהלך אותן שנים לא תפסו אותו??

אז מה אתם חושבים? האם בית המשפט שם מחסום למסע ההרג הפוטנציאלי של מ"ע, לפני שבאמת יגבה את חייו של מישהו, או שאיפשר לו להמשיך ולהמר על חיינו?

בית המשפט קבע: "אין צורך להסביר כי רכב לא תקין עשוי להיות מסוכן, במיוחד כאשר מדובר במשאית כבדה במשקל 19 טון כמו הרכב דנן ובמיוחד כאשר אחד הליקויים הוא דליפת אוויר ממערכת הבלימה, ליקוי שיכול להוביל לאובדן כושר הבלימה של המשאית או פגיעה משמעותית בכושר זה. ביצוע עבירה חוזרת מסוג זה בידי המשיב (מ"ע) מוכיח זלזול מוחלט בכללי הבטיחות הבסיסיים...". בית המשפט אפילו קבע הלכה חשובה – כי גם אם מ"ע עדיין לא פגע בפועל באף אדם, הרי עצם העובדה שהוא נוסע במשך שנים במשאית לא תקינה הופכת אותו למסוכן: "בהצטברותן יוצאת הדופן של העבירות מסוג זה יש בכדי להביאני למסקנה כי אכן מדובר בנהג מסוכן".

עד כאן – נאה דורש. אך האם נאה מקיים? האם מ"ע הורחק מאיתנו?

עונש מגוחך

התשובה המצערת והמפחידה היא – לא ממש, ולא למספיק זמן. וזאת למה? כי "בדרך כלל ננקט הצעד של פסילה עד תום ההליכים במקרים של נהיגה פרועה ומסוכנת כגון נהיגה בשכרות או נהיגה במהירות גבוהה מאוד, וגם במקרים אלה הוגבלה תקופת הפסילה, ורק במקרים מיוחדים חרגה מהמגבלה שקבע המחוקק – תקופה של 6 חודשים".

סופו של דבר, לא 6 חודשי פסילה ואפילו לא קרוב לכך - רשיונו של מ"ע נפסל ל- 45 יום בלבד, וזאת "בתקווה כי תקופת פסילה מתונה תעמיד את המשיב (מ"ע) על חומרת התנהגותו ועל הצורך להקפיד בכללי הבטיחות בכביש". האם באמת ובתמים האמין בית המשפט הנכבד שמה שלא לימדו את מ"ע 24 שנות נהיגה ו- 72 הרשעות קודמות, תלמד אותו פסילה קצרצרה זו?? האם זה באמת המקרה המתאים להתבססות על תקוות? לדעתנו, עם נהגים כמו מ"ע לא לוקחים שום סיכון ולא מחזירים לו את ההגה.

אז הנה, בתי המשפט בכל זאת ועדיין, לא הפנימו, שנסיעה במשאית עם בלמים לא תקינים חמורה ומסוכנת לא פחות ואפילו יותר מנהיגה בשכרות או במהירות גבוהה, ושפוטנציאל הקטל שלה הינו ללא גבולות. כנראה, שלא היה די במותו המיותר של שרון אוחנה ז"ל, כדי ללמד את המערכת שיש להחמיר את האכיפה ואת הענישה על נסיעה ברכב לא תקין, והכי חשוב – שיש לנקוט בצעדי מנע שמראש.

ויש עוד פרט אחד "קטן" שאנו מאוד נשתדל שלא לחשוב עליו החל מעוד 45 יום– המשאית של מ"ע עדיין לא תוקנה. מישהו מתנדב ליסוע איתה באותו הכביש?

לאתר של עו"ד אינגריד הר-אבן

עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב

הצטרפו לקהילה המוטורית הגדולה בישראל