פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      העיריה הרסה את הרכב ומתנערת מאחריות

      מה עושים כשפסולת של העיריה גורמת נזק לרכב הפרטי והמעורבים בפרשה מסרבים לשלם פיצויים? לבית המשפט פתרון, אבל הדרך לעשיית צדק בכלל לא קלה

      בוקר בהיר אחד קם י"ס, יצא לרכבו שחנה ליד הבית ועיניו חשכו: הרכב מכוסה בפסולת גזם ואבנים ששפכה עליו משאית של העירייה. למזלו, כך חשב, המשאית עדיין היתה שם והוא ניסה לקבל מהנהג את פרטיו. אך להפתעתו, נהג המשאית ברח מהמקום. י"ס נותר עם הפסולת ובלי הפרטים.

      הנה כך, בהתנהגות "מופתית" זו של נציג העירייה שבהחלט לא הייתה האחרונה בפרשה, החל מסעו המייגע של האזרח י"ס לקבלת פיצוי מהעירייה. תשכחו מלקחת אחריות מיד ולבקש סליחה. זה קורה רק במדינות מתוקנות. אצלנו – העירייה תתחמק, תשהה, תפנה אצבע מאשימה למישהו אחר, תגרור אתכם לבית המשפט וגם שם תיאחז בטענות סרק. זהו השירות לאזרח במדינת ישראל, ועבור זה אנחנו משלמים מיסים – על בריחה מהמקום וגם מהאחריות.

      לאחר שהתגבר על ההלם הראשוני, שכר י"ס שמאי ופנה למוסך לביצוע תיקון הנזק, כשכל זאת מימן כמובן מכיסו, ואחר כך שלח מכתבי דרישה לעירייה. העירייה דחתה אותו בטענה שפינוי הפסולת התבצע ע"י קבלן בשירותה. י"ס לא ממש הבין למה זה אמור לעניין אותו, שמדובר בקבלן של העירייה כל עוד הוא מטעם העירייה, ופנה לבית המשפט.

      שם, כבר שלפה העירייה טיעון "קצת" שונה- שערכה בירור עם הנהג (הברחן, כזכור) והלה טען שבמועד בו נשפכה הפסולת על הרכב, הוא (הנהג) בכלל לא היה במקום, שכן אי אפשר היה להיכנס עם המשאית לאותו הרחוב כי כלי רכב חסמו את הכניסה אליו. אז הנה, עכשיו י"ס אמור גם להיות בוחן תנועה ולהוכיח שבאותו היום והשעה כן היה אפשר להכנס עם המשאית לרחוב.

      אלא, שכשהגיע רגע האמת של מתן העדויות והחקירות בפני בית המשפט, גם גרסה זו לא החזיקה מעמד, והעירייה, מבלי להתבלבל וכמובן לא להתנצל, הודיעה עכשיו שבעדות נהג המשאית "נפלה טעות", והגרסה הנכונה היא שהוא כן נכנס עם המשאית לרחוב, אלא שכלי רכב חונים מנעו את הוצאת הפסולת מהמקום. קשה להגיד שאנו ממש מופתעים, שהרי כידוע, על עיריות, ובכלל על כל מי שאנחנו משלמים את שכרו - לא חל הכלל של אמירת האמת והימנעות מעדות שקר. הוא חל רק כשהעירייה היא שתובעת אותנו.

      לך תקושש עדויות

      בינתיים, נאלץ י"ס להתגבר על אי הנעימות ולהתדפק על דלתות שכניו, לגייס אותם למתן עדות לטובתו במשפט, שהרי מצא עצמו במצב הזוי, בו הוא נדרש להוכיח שיש שמש בצהריים (כלומר, שהמשאית כן היתה ברחוב). חבל באמת שהעירייה לא טרחה להודיע לו מראש שהיא עומדת לשנות את גרסתה.

      אך בית המשפט, למזלנו, לא ראה בעין כל כך יפה את נסיונה של העירייה לעשות ממנו צחוק ולהתייחס אליו כאל שוטה, והוא דחה מכל וכל את גרסת ה- "טעות בתום לב". בעדותו של אותו נהג משאית בבית המשפט אפילו הסתבר כי בעצם יש גרסה שלישית, אך אנו לא נלאה אתכם בפרטיה.

      אחרי שהעירייה כבר נתפסה בקלקלתה ונאלצה להודות שהמשאית הספציפית הזו כן שפכה את הפסולת על רכבו של י"ס, עברה לתוכנית החלופית, ושוב שלפה את הטענה שהיא פטורה מאחריות כי את העבודה ביצע קבלן. היא כמובן לא טרחה להסביר מדוע נלחמה כל כך על הטענה שהמשאית לא היתה במקום, אם ממילא אינה אחראית, אלא "הקבלן"?

      בית המשפט לא התרשם גם מהטענה הזו, ובמקרה שהעירייה עדיין לא הבינה מה תפקידה, הפנה אותה לסעיפי החוק הקובעים חד משמעית כי החובה לדאוג לתברואה, לבריאות הציבור ולנוחותו – מוטלת עליה, ועליה בלבד, ולא על איזה קבלן. ובכלל, שאל בית המשפט את העירייה, אם את כל כך משוכנעת שהקבלן הוא אחראי ולא את – מדוע לא תבעת אותו?

      תשובות כמובן לא היו בפי העירייה אבל אולי זה בגלל שפקידיה פשוט לא יודעים לקרוא, אחרת איך יתכן שלא הכירו את החוקים שבית המשפט הפנה אליהם? לצערנו, כולנו יודעים שבדיוק ההיפך הוא הנכון – יודעים גם יודעים לקרוא, ומחליטים ביודעין להתעלם. הרי זו מדינת ישראל, למי אכפת מה כתוב בחוק.

      בית המשפט ראה בחומרה רבה את התנהלות העירייה בפרשה וקבע שהתנערותה מאחריותה כלפי י"ס אינה ראויה. אלא, שזאת הפעם ובניגוד לשופטים אחרים, לא נתן בית המשפט פרס לעירייה על התנהגותה הקלוקלת, אלא להיפך - חייב אותה בהוצאות משפט כבדות ביותר בסכום של 6,000 שקלים כאשר התביעה כולה (הנזק לרכב) היתה על סך של כ- 14,000 שקלים.

      אל תשמחו מוקדם מדי. גם את ההוצאות האלה, אנחנו נשלם. ארנונה, זוכרים?

      לאתר של עו"ד אינגריד הר-אבן

      עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב

      תיק: תא"מ (ת"א) 43591-12-10.