פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מייבאך: עבר זוהר, הווה קודר

      כישלון מפואר? הפסקת מכירת מכוניות מאייבך היא הזדמנות להכיר את סיפורו של אחד המותגים המפוארים בעולם הרכב שהגיע לסופו

      מחושבים, הגיוניים, ומדויקים, כך אנו נוטים לתפוס ולתאר את קווי האופי של הגרמנים בין אם מדובר במוצר או בני האדם עצמם. מי מכם שרכש בעבר מוצר חשמלי מתוצרת גרמניה, ויהיה זה הפשוט ביותר מכיר את חוברת ההפעלה הנלווית שלעיתים עבה וכבדה יותר מהמוצר עצמו.

      אולם, מסתבר שאפילו במרומי מגדלי המטה המרכזי של מרצדס בשטוטגארט, לעיתים רגש של כבוד או אפילו רחמנא ליצלן אגו – יכולים להניע חברות גדולות לכדי החלטות שלא בהכרח היו מתקבלות לו דבקו בקווי האופי הנזכרים לעיל.

      המחצית השנייה של שנות ה-90 במאה הקודמת התאפיינו בשגשוג כלכלי עולמי והאווירה בתעשיית הרכב הגרמנית לא הייתה שונה. סביב אותן השנים פחות או יותר השלימו ב.מ.וו ופולקסווגן את מסעות הרכש שלהן בתהליך הביזה של מה שנותר מתעשיית הרכב הבריטית. בעוד האחת נוטלת את מיני ורובר והשנייה את בנטלי וגם זו וגם זו נאבקות על הזיכיון של רולס רויס, מחליטה מרצדס כי גם לה יש צורך במותג אולטרא-יוקרתי משל עצמה. השם שנבחר למשימה הנכבדת היה מאייבך.

      ספינות, ספינות אוויר וספינות יבשה

      ויליאם מאייבך וגוטליב דיימלר (שחברת המנועים שלו לימים תהפוך למרצדס) היו מכרים כבר מסוף המאה ה-19 אז שיתפו שני המהנדסים המבריקים פעולה בבניית האופנוע הראשון בשנת 1885, וארבע שנים מאוחר יותר גם את המכונית הראשונה של הצמד. בשנת 1909 מייסדים ויליאם מאייבך ובנו קארל את חברת מאייבך. החברה סיפקה יחידות כוח מתכנונה ששימשו להנעת ה"צפלינים" ספינות האוויר הגדולות ששיטו במלכותיות בשמי העולם. אגב, ממש כמו ב.מ.וו, שגם לה שורשים בתחום המנועים האוויריים. באותן השנים, ענף התעופה ובתוכו ייצור המנועים נחשבו לחוד החנית בטכנולוגיה העולמית. אבל לא רק ספינות אוויר, במהרה מנועי דיזל מתוצרת החברה הניעו ספינות ובהן גם ספינות מלחמה במהלך מלחמת העולם הראשונה וכן מנועים לטנקים בינוניים וכבדים במלחמת העולם השנייה.

      כאשר פנתה החברה בשנת 1919 לבניית מכוניות פאר יצרה לעצמה מהר מאוד שם שלקראת סוף שנות העשרים ובמהלך שנות השלושים של המאה הקודמת היה מילה נרדפת למצוינות טכנולוגית, ביצועים ופאר. גרסאות של מכונית הדגל של החברה ה"זפלין" על שם ספינת האוויר המפורסמת היו בנות בית בבתי אצולה וחביבות על עשירי העולם, בניהם המהראג'ה של הודו. המכונית יוצרה במרכבי שתי דלתות וארבע דלתות, בעלי גג קשיח או נפתח. אולם, כנהוג באותם ימים, רבים מהלקוחות הסתפקו ברכישת המנוע והשלדה אשר הועברו לבוני מרכבים שונים דוגמת סדנת Spohn, שייצרו את תא הנוסעים ועיצבו את המכונית בהתאם לבקשת הלקוח.


      בין אבני הדרך שליוו את מאייבך לאורך השנים ניתן למצוא דגמים כמו ה-5W בעל מנוע שש בוכנות בטור, שמנפח של 7 ליטרים סיפק 120 כ"ס. את הזפלין 7DS (האותיות DS הן ראשי תיבות של Doppel-Sechs תריסר צילינדרים בגרמנית) בעלת אותו הנפח במבנה 12V והספק של 150 כ"ס.

      עם דגם ה-35SW שהוצג בתערוכת הרכב בברלין באפריל 1935, סיפקה מאייבך תצוגת תכלית בכל הנוגע לעיצוב אווירודינמי, דינאמיות ותכנון שלדה. כמו ב-DS גם כאן לאותיות יש משמעות ו-SW מייצגות כאן סרן חי (swing axle) והמספר 35 משמעו מנוע בנפח 3.5 ליטר. ששת הצילינדרים בטור סיפקו 140 כ"ס, שהספיקו למהירות מירבית של 150 ק"מ.

      אגב, רק כדי להעניק מושג אודות ממדי המכוניות הללו, קחו כדוגמה את המאייבך 38SW שהוצגה ב-1936, בסיס הגלגלים שלה עמד על 338 ס"מ, כמעט 60 ס"מ יותר מאשר פולקסווגן פאסאט, האורך הכללי היה חמישה מטרים שהם 23 ס"מ יותר מהפאסאט.

      מייבאך צפלין (אתר יצרן)

      מאז ועד היום

      עם סיום מלחמת העולם השנייה, מפעלי מאייבך, כמו רוב אלו ששימשו את התעשייה הצבאית הנאצית היו חרבים. הם חזרו לשימוש וייצרו מנועים תעשייתיים שונים, אולם לא שבו לייצר מכוניות. בשנת 1960 מרצדס רוכשת את החברה, אך גם היא לא עושה שימוש בשם על מנת לייצר מכוניות.

      בשנת 1997, בתערוכת הרכב של טוקיו מציגה מרצדס מכונית קונספט בשם מרצדס-מאייבך, אך עדיין עם סמלי מרצדס. המכונית זוכה לתגובת קהל אוהדת, במרצדס מחליטים להכניס אותה לייצור תחת מותג יוקרה נבדל שיעניק מענה לרולס רויס ובנטלי.

      בתוך שלוש שנים מוכרזת החטיבה באופן רשמי ובשנת 2002 מוצגות המאייבך 57 ו-62, הפעם המספרים אינם מייצגים את נפח המנוע אלא את האורך הכללי (573 ס"מ ב-57 ו-616 ב-62). ה-57 יועדה לשמש כמכונית הנהוגה בידי בעליה ואילו ה-62 יועדה לכאלו המשתמשים בשירותי נהג פרטי ובסיס הגלגלים שלה היה גדול משמעותי משל ה-57 (383 ס"מ לעומת 339 ס:מ ב-57).

      בהמשך נוספו גרסאות ה-S הספורטיביות, דגם משוריין בשם "גארד" וכן גרסת "Landaulet" מופשלת גג. היצע המנועים היה 5.5 או 6 ליטרים, שניהם 12V טווין טורבו. במהלך השנים צמחו ושודרגו השרירים, המספרים נעים בין 540 כ"ס בשנות הדגם הראשונות והגיע גם לכדי 633 כ"ס בדגמים החזקים ביותר. המשמעות היא תאוצה למאה קמ"ש בזמנים של 5.1 שניות בגרסאות ה"חלשות" ועד 4.5 שניות בגרסאות הקצה.

      מייבאך (אתר יצרן)
      הגרסאות הפתוחות Landaulet

      סוף הדרך

      לאחרונה, לאור התגברות חרושת השמועות אודות ההפסדים שמסבה החטיבה למרצדס, הודיעה החברה על כך שייצור המכוניות יופסק. במבט לאחור, למרות שבפן הטכני היה לה כל מה שצריך על מנת להתחרות בטובות שבמתחרות שלה, רולס רויס פאנטום ובנטלי מולסאן, בפועל היא לא הצליחה לבדל עצמה מספיק ממרצדס על מנת לקבל את הייחוס האקסלוסיבי באמת אותו מחפשים רוכשי המכוניות הללו. היא הייתה דומה מדי ל-S קלאס, יוצרה באותו מפעל, התקשתה לייצר רצף ישיר לאגדות הגדולות שלה משנות ה-30 ולבסוף העובדה שהשם מאייבך מוכר בעיקר בגרמניה, פחות מכך בעולם הרחב.

      מצד שני, היא הפכה להיות חביבה על זמרי ראפ דוגמת ג'ייזי ופאפ דאדי, או שייחים מנסיכויות המפרץ ודובאי שנטו לצפות אותן בזהב, יהלומים, להוסיף להן ספוילרים או במקרה הגרוע – לעשות את כל אלו יחד, ייצרה לה תדמית מוחצנת ורעשנית, לא בדיוק מה שהולך עם האיפוק האריסטוקרטי של קבוצה זו.

      על אף המשבר הכלכלי האחרון של 2008 שהדיו עדיין מזעזעים את העולם, בעוד מתחרותיה הולכות ומגדילות בקצב איטי אך בטוח את רווחיהן, עבור מותג אחד בעל עבר מפואר זה היה המסמר האחרון בארון.

      עוד הרבה על מייבאך בוואלה! רכב
      הצטרפו לקהילה המוטורית הגדולה בישראל