פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נהג שיכור זכאי לפיצוי מחברת הביטוח?

      נהיגה בשכרות היא תופעה מסוכנת וחמורה שיש להילחם בה בכל דרך. אולם חברות הביטוח אינן היד המבצעת של המשטרה או בתי המשפט, ועליהן לעמוד בחוזה המבוטח לפי חוק

      היום יש לנו חדשות בשבילכם: חברת הביטוח שלכם היא לא המשטרה. היא אפילו לא משטרת המוסר. והיא בטח לא השופט שדן בתיק התעבורה שלכם. חברת הביטוח שלכם היא פשוט מי שהתחייבה לשלם לכם פיצוי במקרה של נזק לרכב. תזכורת: שילמתם לה על זה, ואפילו מראש - קוראים לזה פרמיה.

      ולמה אלו חדשות? כי אנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של חברות ביטוח העוטות אצטלה של מגנות הצדק והמוסר הלאומי, ומסרבות לשלם לנו עבור נזקים לרכב שקרו – לדעתן – באשמתנו. אולי לדעתן נהגנו מהר מדי, אולי לדעתן לא צייתנו לכל התמרורים, אולי לדעתו של פקיד התביעות שלהן (מומחה בדיני תעבורה?) גם היינו תחת השפעת אלכוהול או סמים, ואולי סתם נהגנו ברשלנות ובחוסר תשומת לב – גם במקרה כזה, לשיטתן, דיננו סקילה בכיכר העיר. נו-נו-נו הן נוזפות בנו, לא התנהגת יפה, ועכשיו תעמוד בפינה וגם לא תקבל שום פיצוי על הנזק לרכב.

      אבל האם המחוקק צייד את חברות הביטוח ברישיון להיות מורות ומחנכות בישראל? ממש לא. המחוקק נתן להן רישיון למכור לנו חוזה ביטוח וחייב אותן לשלם לנו לפי אותו החוזה. בנוסף, מאחר וכל כך "סמך" על הגינותן של חברות הביטוח, המחוקק אפילו טרח והכתיב להן בחוק את נוסח החוזה ממנו לא יוכלו לסטות, ושמו: "הפוליסה התיקנית לרכב". הפרמטר המכריע בחוזה הביטוח הוא הנזק לרכב, ולא שאלת האשם של הנהג. את הכלל היסודי הזה "נוטות" חברות הביטוח לשכוח ולצערנו, לעיתים מצליחות גם להשכיח אותו משופטינו.

      דיני ביטוח לרכב

      לאחרונה, ניתן פסק דין יפה ואמיץ בסוגייה זו, המזכיר לכולנו את היסוד בדיני ביטוח לרכב – אנחנו מבוטחים מפני מעשי רשלנות, כולל – ובעיקר – הרשלנות שלנו. אחרת, בשביל מה אנחנו צריכים את הביטוח?!

      בית המשפט, אליו הוגשה תביעתה של בעלת הרכב י"ג לפצותה בגין נזק מתאונה, התמודד במקרה זה עם הסיטואציה המאוד-לא-פופולארית של נהג שגרם לתאונה בהיותו שיכור. להוסיף על הקושי, המשטרה אף הגישה כתב אישום כנגד הנהג בגין נהיגה בשכרות. ולהוסיף קושי על הקושי, הנזק שנגרם לרכב היה "אובדן מוחלט" והנזק עלה על 80 אלף שקלים.

      טרם נמשיך, נבהיר את מה שאנו מקווים שהוא מובן מאליו – בשום פנים ואופן אין לנהוג בשכרות, ואין להקל ראש בנהיגה בשכרות. כמות הנפגעים בתאונות כאלה, שנראה כי תדירותן רק הולכת וגוברת מצמררת. אין ספק כי על המשטרה ומערכת בתי המשפט לנקוט בכל אמצעי האכיפה והענישה בכדי לדאוג למיגור התופעה, אך תפקיד זה אינו של חברות הביטוח. כמו שאנו האזרחים איננו עושים דין לעצמנו, חברות הביטוח אינן צריכות ואינן יכולות לעשות לנו דין. בשביל זה כאמור יש משטרה ובתי משפט.

      הצדדים במשפט של י"ג הקדישו מאמצים רבים לסוגיית השכרות – האם היה או לא היה הנהג שיכור. מאמצי התביעה נחלו כשלון חרוץ – בית המשפט הכריע שהנהג ללא ספק היה שיכור במועד התאונה, ואפילו הוסיף וקבע כי אותו נהג לא כל כך שם את האמת כנר לרגליו בגרסאותיו ובעדותו. בשלב זה, אתם ודאי מבינים, כי המצב בהחלט נראה רע מאוד עבור התביעה. וכאילו לא היה די בכך, חברת הביטוח אף טענה שלא רק אלכוהול היה בדמו של הנהג אלא גם תרופות נרקוטיות, שכן הינו מוכר כנכה בביטוח הלאומי, וידוע כי הינו מטופל באופן קבוע בתרופות נרקוטיות על רק תאונת דרכים שעבר שכללה פגיעת ראש ומחלת הסרטן בה לקה. חב' הביטוח הנתבעת למעשה נקטה כאן בטקטיקה של "איגוף צבת" וטענה, כי השילוב של אלכוהול ותרופות הפך את התאונה לאירוע "ודאי" במובחן מאירוע "תאונתי" שהוא ורק הוא מכוסה בפוליסה.

      חב' הביטוח אף הפנתה לפסיקה של בתי המשפט במקרים אחרים שקבעה, כי נהיגה בשכרות שוללת את הפוליסה ומפקיעה את תחולתה, או במקרה "הטוב" – המבוטח יזכה רק לפיצוי חלקי, בשל "האשם" שלו ביצירת התאונה. עכשיו, המצב כבר נראה נואש ממש עבור התביעה.

      התוצאות המפתיעות

      אלא, שכאן נכונה הפתעה לכל הצדדים במשפט, וכנראה שגם לחברות הביטוח בכללותן. בית המשפט, עשה פעולה פשוטה ובסיסית מאוד - הוא פנה וקרא את ספר החוקים, שהרי אמרנו שהפוליסה לרכב היא חוק. בית המשפט כאן באמת לא הבין למה יש צורך בפילוסופיות והתפלפלויות וקונסטרוקציות משפטיות מורכבות ואף מפוקפקות, כשהתשובה לשאלה היא רק כן או לא – האם הפוליסה התקנית לרכב מאפשרת לחברת הביטוח לשלול תשלום במקרה של נהיגה בשכרות? התשובה פשוטה כמו השאלה: לא. סעיף 18 (ב) (5) לפוליסה התקנית מחריג תחולת הפוליסה במקרה של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים" אך אינו מבצע החרגה דומה במקרה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, או תרופות נרקוטיות שאינן סמים.

      מה, זה פשוט עד כדי כך? כן. באמת שכן

      בית המשפט מסביר, כי די ברור שחברת ביטוח סבירה לא תרצה לבטח נהיגה בשכרות, אלא שהחוק, מה לעשות, לא מתיר לה חירות כזו. ואם לשון החוק אינה ברורה מספיק, הרי שגם תכלית החוק, שהינה תכלית צרכנית וחברתית, מביאה לאותה המסקנה. לא מדובר בחוסר ("לאקונה") בחוק אלא פשוט בהסדר שלילי. במילים אחרות, המלך אינו עירום – הלבוש שלו פשוט לא כל כך מצא חן בעיני חברות הביטוח.

      נדגיש, כי זה המצב החוקי הנוכחי וזה יהיה המצב החוקי גם החל מאוקטובר 2012, אז יכנסו לתחולה תיקונים שונים לפוליסה התקנית, שאינם כוללים הוספת חריג של נהיגה באלכוהול. המשמעות היא, כי המחוקק נתן דעתו לסוגיה – והחליט נגד. בכך, לדעתנו, יש כדי לסתום כל מחלוקת שעדיין קיימת בפסיקת בתי המשפט בנדון.

      בית המשפט שכמובן היה גם הוא ער לבעיה המחריפה של נהיגה בשכרות, עושה סדר ומתייחס גם לשאלה תפקידו של מי ואיך לטפל בכך: "אין לקבל את העובדה שהפרת הוראת חוק – ואפילו היא חמורה, כנהיגה בשכרות – צריכה לגרור אחריה אי תחולה של חוזה הביטוח. אכן, צריך להילחם בפורעי החוק בדרכים. לשם כך, בכל מדינה מתוקנת מצויים גורמי אכיפה, והחברה מתמודדת עם מי שעבר על החוק באמצעות המשפט הפלילי". והוא שאמרנו.

      בית המשפט אפילו מוסיף וגוער בחבריו השופטים האחרים, שקצת התבלבלו כנראה, ומסביר להם את ה- א'-ב' של המשפט ותפקיד השופט: "ברי שאין מקום להכריע... על פי עמדה אישית כלפי תופעת השכרות; שיקולי מדיניות משפטית יש להפעיל בדלת אמותיו של הדין הקיים מבלי לפרוץ אגב כך את גבולותיו". במילים אחרות – במקרה זה, די לחפש תחת הפנס (שהוא החוק). התשובה שם.

      במידה ולא היינו ברורים דיינו קודם נחזור ונדגיש, שאין פירוש האמור לעיל, שמותר לנהוג בשכרות או תוך ביצוע עבירת תנועה אחרת. לא. לא. ועוד פעם לא. חלילה. פירושו רק, שחברת הביטוח לא יכולה "לתפוס על זה טרמפ" כדי להימנע מתשלום.

      מי שחושב שמגיע לנהג תחת השפעת אלכוהול שלא לקבל פיצוי על הנזק לרכב, שיידע, כי זה מתחיל כאן אבל זה ימשיך גם לנהג שסתם לא שם לב ונתקע בעמוד, וזה יגמר בכך שאף אחד אף פעם לא יקבל פיצוי על נזק לרכב - ממש גן עדן לחברות ביטוח.

      תיק מס' 8805-10-09 בבי"מ השלום בחדרה

      לאתר של עו"ד אינגריד הר-אבן
      עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב