לא פעם נתקלים אנו למשמע תאונות דרכים קשות, כאלו שלא היינו מאחלים לשנואי נפשנו, כאלו אשר הדעת והרגש מתקשים לקבל ולשאת. אותה בעיה גדלה שבעתיים כאשר טרגדיה מצערת זו מקפלת בתוכה אשמה של אדם - בין אם ישירה או עקיפה, הובילה לפציעתו או מותו של מי מבני משפחתו. מעבר ליגון והצער הרבים הכרוכים בעניין כזה הרי שנכנסת לתמונה גם החידה המשפטית שהופכת את הפרשה סבוכה הרבה יותר.
כזה הוא המקרה של נ'. לפני כשנתיים יצאה נ' ברכבה, ביחד עם בני משפחתה המונה את בעלה וארבעת ילדיהם הקטנים, לכיוון אילת. נ' ומשפחתה ביקשו להדרים לעיר הקיט לחופשה משפחתית אלא שהדרך ייעדה להם תפנית חדה וקשה בעלילה.
באחד מעיקולי הדרך סטתה הנהגת עם רכבה לשוליים, איבדה שליטה על רכבה ועברה אל תוך נתיב הנסיעה הנגדי. באותה עת הגיח רכב מהכיוון הנגדי ופגע ברכבה של נ'. בין רגע הטלטל והתהפך עולמם של נ' ומשפחתה. כתוצאה מהפגיעה החזיתית הקשה, נזרק מבעד לרכב אחד מילדיה ונחבל פצעים קשים. 16 ימים התנדנדה המשפחה בין ייאוש לתקווה עד אשר נפטר הבן כשהוא רק בן 12. שאר הנוסעים ברכב גם כן ניזוקו, בין אם פציעות קלות וקשות. התאונה נתתה אותותיה גם בנוסעי הרכב שבא מהכיוון הנגדי.
בעדותה טענה נ' כי בנה אשר ספג את המכה האנושה ולא שרד אותה, התיר כנראה בשלב מסוים בנסיעה את חגורת הבטיחות, דבר אשר הביא ככל הנראה להשלכתו מהרכב, פצעיו הקשים ומותו, בסופו של יום.
כנגד נ' הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה ברשלנות, גרימת חבלה של ממש ועבירות נוספות.
בית המשפט מכריע
מקרה זה, כמו אחרים שכבר נשקלו בכובד ראש בעבר, הותיר לפתחו של בית המשפט את הדילמה הקשה והבלתי אפשרית כמעט: כיצד לנהוג באדם אשר גרם, בלא מזיד כמובן, לתאונה קטלנית שגבתה מחיר כבד מנשוא אובדן בנו?
מחד, בשיקול ומחשבה ראשונית לא ניתן להתעלם מן הסבל וייסורי המצפון הכרוכים באירוע מסוג זה בעבור אדם שגרם בשוגג לתאונה. במה עוד אפשר להאשים בן אנוש אשר ספג את המכה האנושה ביותר אובדן חיים. הדעת סוברת כי די בכאב החד על מות הבן וברגשות האשם הכבדים שניחתים על אדם מן השורה מעצם האירוע, וכי עונש נוסף מבית המשפט רק יחמיר את הפצע הנפשי העמוק שנותר וספק אם יגליד אי פעם.
מאידך, נותר בעינו האינטרס הציבורי של שמירה על עקרונות החוק והשוויון,שכן הגשת כתב אישום באה להגשים אינטרס ציבורי חשוב של שמירה על הכלל, ומיצוי הדין עם נאשמים בעבירות באשר הן. אף על פי הסבל הרב שקיים בטרגדיה מעין זו, הרי שקיימת חשיבות לכך שבית המשפט, מתוקף תפקידו, יערוך דיון בעניינו.
חשוב לציין כי לא קיימת אמת מידה אחת וכי כל מקרה נדון לגופו. בסיפורה של נ', חברו להם יחדיו נסיבות טראגיות קשות, כאשר היא ובני משפחתה ספגו מכה אנושה עם לכתו בטרם עת של בנם ואחיהם האהוב. אין צורך להכביר במלים בכאב הבלתי נסבל ונתפס והתחושות הקשות אשר מלוות את כל בני המשפחה אשר נכחה בעת קרות התאונה וראתה את המראות הקשים בשטח, ובייחוד את האם אשר כתוצאה מנהיגתה נהרג בנה.
סמכות גבוהה יותר
למקרים כגון אלו נועד הליך של פניה אל היועץ המשפטי לממשלה לעיכוב הליכים אשר מאפשר, הלכה למעשה, לרשויות האכיפה לסגור את התיק ולחילופין, לעכב ההליכים כנגד נ' ולהניח לה להתמודד עם כאבה העז.
ואם לא די בכל זאת, הרי שלאחר המקרה, התגלה בגופה של נ' גידול סרטני ברחמה אשר הצריך ניתוח לכריתת הרחם וטיפולים ממושכים, רבים ומייסרים.
בבקשה לעיכוב הליכים אשר הוגשה את היועץ המשפטי לממשלה, נתבקש זה לתת את הדעת על מספר סוגיות כגון: האם במקרה זה נכון וראוי להעמיד לדין את הנהגת לדין בגין גרימת מותו של בנה בתאונה? האם ראוי יהיה להעמידה בפני ההליך המשפטי אשר יפתח את הפצעים שטרם התאחו? האם האינטרס הציבורי אכן דורש מיצוי הדין עם האם האומללה הזו? האם יהיה זה נכון לפגוע בהליך השיקום וההחלמה של נ' ומשפחתה בעת הפגיעה הקריטית הזו?
בסופו של יום, היועץ המשפטי לממשלה קיבל את עתירתה של נ' והחליט להימנע מלדון בתיק בפני בית המשפט, בין היתר לאור העובדה שלנ' לא היו הכוחות הנפשיים הנדרשים להופיע בבית המשפט ולהתמודד עם כתב אישום המאשים אותה במות בנה.
אולם, נ' לא נשלחה פטור בלא כלום, אלא תנאי לקבלת בקשתה היה פסילת רישיונה לתקופה של 4 שנים, באופן שנ', בכל זאת, תשלם את חובה לחברה ותעבור תקופת צינון מנהיגה.
הכותבת הינה מומחית לדיני תעבורה.
לאתר של עו"ד תהילה בינו
עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב
מ
מ' על תנאי\עב' שירות
22:43 02.09.12