בחירות עכשיו: 10 המכוניות האמריקניות החשובות של כל הזמנים

רומני או אובאמה? אובאמה או רומני? בשעות הקרובות נדע מי מהם ירשם שוב או יכנס לראשונה לרשימת הנשיאים של ארה"ב. אולם, משום שלא באנשים עסקינן במדור זה, ניגשנו אל ארון הספרים שלנו, שלפנו את זה העוסק בהיסטוריית הרכב האמריקנית, נשפנו מעליו את האבק והחלנו לנבור בחיפוש אחר עשרת המכוניות החשובות שאי פעם יצאו מארצו של הדוד סאם. אלה שיישארו לנצח בספרי ההיסטוריה ובלבם של חובבי הרכב.

זו לא רשימה מדרגת, היא גם לא מלאה, נעדרות ממנה לא מעט גיבורות שראויות לכבוד מלכים בדברי ימי הרכב. שמות כמו דוזנברג, פקארד, קורד ואפילו טאקר לא מוזכרים בה. רק כאשר ישבנו להכין את הרשימה הזו, הבנו כמה קשה עבור חובב מכוניות אמריקניות להשאיר בחוץ את הלינקולן MK IV, את הפלימות' רואד ראנר והברקודה, שלבי 500GT או קוברה, אפילו את פורד מודל A נאלצנו להותיר על נייר השרבוטים.

אז אלו אולי לא המכוניות הטובות ביותר (תוצרת אמריקה לעיתים רחוקות מתהדרת בתואר הזה), המהירות, החזקות והיפות ביותר, אך אלו קפסולות שלוכדות היטב רוח אמריקנית של חופש, של כוח, של ראוותנות מסנוורת ולעיתים גם הישגים טכנולוגיים כמו במקרה של הסאלין 7S. אז הנה הן, ללא סדר היררכי או מקומות - עשרת האמריקניות של כל הזמנים.

במשך יותר מעשור, בין 1953 ל-1966 היה גודל חזות הכל ועדיף מצופה בכמויות כרום רבות ככל האפשר. בימים בהם יכולת לקבל עודף מעשרה סנט עבור ליטר דלק, אז הילכה על פני האדמה הקאדילק העצומה הזו, כמו דינוזאור אדיר ממדים. סופה היה כמו אותם דינוזאורים שמשאריות המאובנים שלהם הפיקו את הנוזל היקר שהיא לגמה לרוב. עדיין, מעט מכוניות נותרו סמל לשפע ולעושר האמריקני כמו אותה אלדוראדו, רצוי בצבע ורוד מסטיק, ריפודים מנומרים וקרניים אדירות על מכסה המנוע.

עם מנוע 10V שהגיע ישירות מטנדר ענק, מראה מהגיהינום ושם ארסי במיוחד, מכונית הספורט הזו שבפיתוחה נטל חלק קרול שלבי האגדי, הייתה פרשנות בוטה לאמונה המוחלטת וסגידת האמריקנים לכוח. היא הפכה ברגע לגיבורת תרבות ונערת פוסטרים ולעזאזל נימוסי הכביש והעובדה שנהג פזיז היה חוטף ממנה ביס בתחת אם היה מעז לזלזל בה ולו לרגע. העובדה שכדי לנהוג בה הייתם זקוקים לרישיון מירוצים, רק הוסיפה להילה.

מכונית העל האמריקנית המוחלטת. זו הייתה המכונית שהוכיחה אחת ולתמיד שהאמריקנים יודעים לעשות משהו טוב יותר מסתם שייטות אוטוסטראדות ובכוחות עצמם. לא משנה איזו גרסה בחרתם, זו בעלת מנוע ה-8V האטמוספרי בן 550 כ"ס או בגרסה המאוחרת יותר בעלת שני מגדשי הטורבו ו-750 הסוסים. הראשונה זינקה למאה קמ"ש ב-3.3 שניות והשנייה ב-2.8 שניות. אם זה לא הספיק, הועמדה בשנת 2006 גם חבילת הביצועים ולה אורווה שלמה בת 1,000 סוסים.

אולי אחד מסממני עולם הרכב האמריקני המובהקים ביותר. היא פנתה אל דור ה"בייבי בום" של אחרי מלחמת העולם השנייה ונקראה על שם מטוס קרב מפורסם מאותה מלחמה. הסוס הדוהר, שמאז הצגתו באפריל 1964 לא נח לרגע ולמרות כמה עשורים לא מבריקים עדיין מסמל גזע של מכוניות ספורט קטנות וזולות (פוני) שקסמן לא סר מאז.

בעשור השישי לחייה (הוצגה ב-1953), במקום לתכנן את הפנסיה והפרישה לפלורידה, נראה שמכונית הספורט האמריקנית של כל הזמנים רק הגיעה לגיל שאפשר להתחיל. המכונית שהייתה אמורה להיות מענה לספורטיביות האירופיות של שנות ה-50 אולי לא הייתה תמיד העיפרון הכי חד בקלמר, אבל דור אחרי דור מאות אלפי חובבי רכב שמרו פינה חמה בלב עבורה.

כאשר מביטים אחורה במבט מפוכח, מבינים שהמודל T זכתה בתהילת העולם שלה לאו דווקא בימי חייה, אלא שנים לאחר שייצורה פסק. אחרי הכל ב-19 שנות ייצורה (1908-1927) היא הייתה מוצר אוטומוטיבי זול להמונים, ולא איזו מכונה מענגת לנהיגה. אבל דווקא עובדה זו הפכה אותה למכונית שהכירה לרבבות אמריקנים את טעם החופש בבעלות על מכונית פרטית, טעם לו מכורה האומה הזו עד היום.

יש שיאמרו שמכאן הכל החל. כלי הרכב הקל שפותח בהתאם למכרז משרד ההגנה האמריקני במהלך מלחמת העולם השנייה, הפך לאחד מסמלי הניצחון שלה ובעקבותיו שושלת של רכבי שטח טהורי גזע ומותג שלם שבנה עצמו על גבו של הגיבור הקטן בעל שבעת החריצים, ארבעת הגלגלים ואחד אלוהינו - הג'יפ המקורי.

משהו טוב עבר על תעשיית הרכב האמריקנית ב-1964. לצד המוסטנג של פורד מוצגת מכונית ספורט נוספת ומייסדת דת חדשה ושמה "מכונית שרירים" ושושלת מפוארת. הרעיון של ג'ון דלוריאן היה פשוט - לדחוס את מנוע ה-8V הגדול ביותר בהיצע של פונטיאק אל קרביה של הטמפסט המשפחתית הבינונית בגודלה, להוסיף מתלים מוקשחים ולמכור את כל החבילה במחיר שווה לכל נפש. בתוך שנים ספורות הסתחרר כל עולם הרכב האמריקני בעשן צמיגים ובמירוץ חימוש מטורף שבשיאיו נולדו מכוניות כמו הפלימות' ברקודה עם מנוע ההמי, מוסטאנג BOSS, שברולט שוול SS ושבשיאו מנועי 7 ליטרים והספקים של 500 כ"ס ואף יותר.

אין כמו מלחמות אגו בין קריזיונר נפוח כאנזו פרארי לבין נסיך אמריקני כהנרי פורד ה-II על מנת לייצר סיפור מוטורי טוב. כאשר האיטלקי הקפריזי פוצץ את עסקת הרכישה של פרארי על ידי הענקית האמריקנית, ניתן האות לפיתוח מכונית ספורט שתכה את פרארי במקום בו יכאב לה יותר מכל - במסלול המירוצים. קרול שלבי נקרא לדגל ועל בסיס שלדה של חברת "לולה" הבריטית החל לתכנן את הנקמה האמריקנית. שנתיים רצופות, ב-1964 ו-1965, השתתפו המכוניות במירוץ 24 השעות של לה מאנס, אך לא סיימו את המירוץ. אבל אז הגיע הטוויסט בעלילה, טוויסט שמחק את הצהלה של הסוס השחור מפרארי, ארבע שנים רצופות של ניצחונות ה-40GT במירוץ היוקרתי, כאשר בזה של 1966 מאכלסות את שלושת המקומות הראשונים מכוניות 40GT.

למרות שנכנס לשירות פעיל כבר במחצית הראשונה של שנות ה-80, את תהילת העולם שלו קנה ההאמר 1H במדבריות עיראק במסגרת מבצע סופה במדבר בשנת 1990. מאותו רגע הפך לאייקון צבאי וכאשר הפך אותו השרירן ארנולד שוורצנגר לרכבו הפרטי היה ברור שזהו עניין של זמן עד שתגענה הגרסאות האזרחיות. אלו אכן הגיעו, תחת כנפי GM, כאשר הן עושות שימוש בפלטפורמת רכבי השטח של הקונצרן מתחת לעיצוב המוחצן. בפנים יכולתם לקבל תאי נוסעים בטעם לוף ושדה ראיה שגרם לך להאמין שבראש צוות המתכננים עמד סטיבי וונדר.

עוד קלאסיקה ואספנות בוואלה! רכב

ממשיכים לדבר על מכוניות קלאסיות בפורום הרכב של וואלה!

"לייק" אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל