טיול שטח: הבריטים חוזרים לממלכת ירדן

חניון הלילה נראה כתערוכת מחנאות עם אוהלי גג מפנקים, מקלחות שדה ומדורות לוהטות. המטיילים התגודדו בתוך מעגל הג'יפים, אבל אני בחרתי לפרוש את שק השינה על הדיונה הבתולית, מטרים ספורים מחוץ למחנה. השתרעתי לי על הגב, מיליוני כוכבים מרצדים מעל, צלילי החניון דועכים מאחור. באישון לילה התעוררתי ונוכחתי עד כמה היינו מבודדים - קריר היה המדבר ודומם, לא נשמעו צלילי כביש מרוחק או נביחות כלבים, לא ראיתי הילת אור של יישוב. היינו לגמרי לבד, בעיבורו של המדבר... היו אלו רגעי קסם וחסד בעבורם יצאנו מתל אביב, הלא כן?

המועדון ("בעלי לנדרובר וחברים" בפייסבוק) הוקם לפני מספר חודשים ביוזמה פרטית של אריק נגל, דודי ומקס. כאשר עלה הרעיון לצאת לירדן היה ברור שאת השיירה יוביל ג'וי בירן, האיש שלנו בממלכה ההאשמית; האמת המבישה היא שג'וי נטש את הכרכרות הבריטיות והוא נוהג היום בניסן פטרול אבל כולם זוכרים לו את חסד נעוריו, כאיש האליפסה הירוקה.

חששנו מגודל השיירה אבל הכנות מדוקדקות אפשרו מעבר גבול מהיר להפתיע, ותוך פחות משעתיים כבר דהרנו לעבר עקבה. מחצית הקבוצה הסתערה על המרכולים עם רשימת קניות אותה ערכו השפים הנודדים, נדב כגן, מתן וחיליק; לאחר שניבלע בחולות המדבר נצטרך להיות עצמאיים משך ארבעה ימים, ובקבוצתנו היו 60 פיות מורעבים! הירדנים היו משועשעים מכמויות הבשר, אורז, ירקות, לבנה, פיתות, ותבלינים אותם רכשנו... מילאנו את מכלי המים והדלק, והכלים העמוסים הפליגו אל המדבר. היה זה לילה של יום מפרך בו נהגנו מתל אביב לאילת, עברנו את הגבול והתארגנו לקראת הבאות; חדרנו קילומטרים ספורים אל תוך המדבר, ונפלנו שדודים בשקי השינה.

באור ראשון טיפסתי על המצוק לרגליו התכנסנו; רק מכאן קלטתי עד כמה גדולה הקבוצה ומגוונת. ג'וי אסף אותנו לתדרוך ונתן הוראות נהיגה ובטיחות; מורידים לחץ אוויר בצמיגים ל-15 PSI, שומרים מרחקי אבק, לא מתנתקים מהשיירה... אלו תרגולות מקובלות בכל מסע ג'יפים אבל עם שיירה של 23 כרכרות, הייתה להן חשיבות רבה עוד יותר.

הטיול היה של מועדון לנדר-רובר, אבל לשורותינו הסתננו כמה חפרפרות; שלושה פטרולים משודרגים להפליא, שתי טויוטות וטרופר בודד. היציאה למסע מדברי מפרידה בין עכברי שטח אמיתיים לבין עירוניים אופנתיים ואכן, לא היה בשיירה אף ריינג'-רובר או דיסקברי מודרני. כפיצוי היו איתנו שלושה דיפנדרים מסוקסים, אייקון בריטי אותו אי-אפשר שלא לאהוב. שארית השיירה הורכבה מרכבי דיסקברי דור 1 ו-2, כרכרות קשישות בנות חמש עשרה שנה ויותר.

רמות הנהיגה והכנת הכלים היו מגוונות מאוד: מצד אחד היה עוזי כדורי, ג'יפאי מיומן שזיווד לעצמו 5TD משופר להפליא. מצד שני עמדו כרכרות סטנדרטיות שכבר נסעו 350 ואף 500 אלף קילומטרים, עם מנועים חלשים והכנה מכאנית אפסית - במקרים רבים, עם נהגים שמעולם לא צלחו דיונה רצינית. למעט כמה רכבי בנזין, רובנו נסענו עם מנועי דיזל בהספק בינוני והכלים היו עמוסים לעייפה: ציוד אישי וכלי עבודה, עשרות ליטרים מים וג'ריקנים דלק על הגג, צידניות ומקררים גדושים במזון הקבוצתי. זה לא הולך להיות קל!

אך לא זוטות כאלה ירתיעו את כוח הפשיטה הבריטי. ג'וי פתח מצערת, והשיירה העליזה התפתלה בעקבותיו. האטרקציה הגדולה של טיול שטח בירדן הן הדיונות המדהימות; בורא עולם פיזר את כל הדיונות המופלאות בצדו השני של הגבול, ואצלנו השאיר רק כמה גרגירי חול... ההפלגה בים החולות הירדני היא חוויה משכרת עבור הג'יפאי המיומן – הג'יפ גולש מעדנות בין הקימורים המעוגלים, הנהיגה זורמת ומנצלת את שיפועי החול.

מדי פעם יש למעוך את הדוושה ולתזמן טיפוס קצר במעלה 'סכין' תלולה, שניות לאחר מכן אתה גולש במורד דיונה מפחידה, גורף בעקבותייך הררי חול. הקילומטרים הראשונים היו מהוססים אבל לאחר שנכנסנו לקצב, הפכו החיים ליפים ומענגים. ג'וי מכיר את המדבר הירדני כאת כף ידו והוא הטיס אותנו מדיונה אחת לשנייה, משבילים מהירים למצוקי סלע ואגמים יבשים. מכשירי הקשר העבירו הנחיות ובדיחות, כלי רכב תקועים חולצו באמצעות רצועות וכננות, חום הערבה התחלף ברוח קדים צחיחה. נפלא!

באור אחרון הגענו אל חניון הלילה; הסתדרנו בחצי גורן, והחברים החלו לפרוק את מוצרי המזון וכלי המטבח. מארגני הטיול החליטו להפעיל הפעם מטבח מרכזי ותוך דקות הועמד שולחן באורך כעשרה מטרים. תאורת LED האירה מעל, כלבי הגז נהמו ולהקת הקוצצים התחילה לעבוד. על המקהלה ניצחו שלושת השפים המדבריים - מפעילים את המתנדבים, טועמים מהסירים, מוסיפים תבלין וגוערים ב'סו?-שף' שמעד... סכינים לוהטות באמצע המדבר!

מסביב נרגע החניון - פה עלה ריח של קפה שחור עם הל, שם ניחוח תה צמחים, בקבוקי בירה ונקניקים נשלפו מהמקררים. סביב המדורה התלקחו וויכוחים עתיקים בנושאים הרי גורל - מה יותר גרוע, דיסקברי שמערכות החשמל שלו קורסות, או פטרול השופך מנוע אחת לכמה שנים? מה לחץ אוויר המינימאלי לתנאי שטח שונים? מהו הקומפרסור הטוב ביותר, והאם נועלים דיפרנציאל אחורי בחול? אלו ויכוחים ממוחזרים לעייפה אבל האמוציה לעולם נשארת, בוודאי כאשר מזדעק הג'יפאי להגן על הכרכרה האישית שלו.

על השולחנות נפרשו קערות סלט, טחינה וחצילים קלויים, מרק עדשים, אורז, סטייקים ועופות על הגריל... הארוחה נבלסה בשקיקה, ולאחר מכן התפזרנו לקבוצות קטנות שהמשיכו לפטפט אל תוך הלילה. צוות חיסול שטף את הכלים, והחניון עצם את עיניו. מצאתי לעצמי פיסת דיונה נקייה, וצללתי לשינה עמוקה.

עם 150 קילומטרים של נהיגת שטח תובענית ביום, המאמץ המכאני היה גדול; בתוך דקות היינו עוברים מנהיגת דיונות מהירה לזחילת סלעים מדודה, עם צמיגים מרוקני אוויר. טיפסנו מהערבה לגובה 1600 מטרים, צלחנו ערוצי נחלים ומרבצי פודרה טובעניים - וקריאות המצוקה החלו להתעופף ברשת הקשר.

התקלות הטכניות טופלו במקום, ברמות אלתור כאלה ואחרות. נזילת דלק? אוטמים בסרט דביק או במחבר ייעודי. נזילת שמן דיפרנציאל? יש משחה מיוחדת. התכופף מוט הגה? מיישרים אותו באמצעות כננת. נשרף אלטרנטור? ממשיכים בנסיעה, ומחליפים מצבר כל 4-3 שעות. ג'וי ושיק נברו במכלולים הלוהטים, כלי עבודה עפו מצד לצד... וכאשר מצאנו את עצמנו עם שלוש תקלות במקביל, הכרזנו על הפסקת צהריים מאולתרת. רשתות צל נפרשו מעל העושים במלאכה, והכת"קל הפך לחדר אוכל.

לאחר שלושה ימים בשטח, הגיע הזמן לאתנחתא מפנקת בחניון המדברי של אבו-רמי. באוהלים הבדואים המתינו לנו מיטות ומקלחות זורמות, אסלה מהודרת הקבילה את ישבנינו ברגעים הקטנים. צוות המטבח זכה למנוחה, בעוד הבדואים מגישים לנו כבשים ותפודים שנאפו שעות ארוכות במעבה האדמה.

מראס-אל נקב צנחה השיירה אל הערבה הירדנית, מספקת הצצות נדירות אל יישובי הערבה בצד שלנו. התארגנו לחניון לילה אחרון, בין קימורי הדיונות הזהובות. דגן הקפיץ קדרה ענקית של בקר ואורז חריף-מתוק, בסיר אחר רחשה כרובית שנכבשה לסלט, אורז ומרקים בעבעו בריחניות. טעים ונעים.

למחרת יצאנו לסיבוב פרידה מהדיונות המהפנטות, הפחנו אוויר בצמיגים המדולדלים ועלינו על הכביש צפונה; היעד היה מעבר הגבול של בית שאן, אבל בדרך עצרנו בנחל 'חסה' השוצף מים. במסגרת 'צדק חברתי' העביר ג'וי את האנשים שמעולם לא ביקרו בירדן אל קדמת השיירה; מגיע להם ליהנות, הסביר לנוכחים. חסה הוא ערוץ מצוקי וקצר למדי אבל הוא מאפשר נהיגה ייחודית במים הזורמים, חוויה גדולה לטייל ולנהג.

בקצה הערוץ קיבלה את פנינו הבריכה הצלולה, וכולנו התענגנו על טבילה מדברית. לא לבד היינו במים, נערים בדואים העבירו בערוץ עדרי עזים, מקומיים התגודדו סביב שולחן ארוחת הבוקר, מצפים לקבל פירורים שנשארו. שמחנו להעניק להם פירות וירקות, פיתות וגבינות. עוד מכשול אחד נותר בדרכנו הביתה, מעבר הגבול בחזרה לישראל; אבל גם כאן, היכרות של שנים והכנה יסודית של ג'וי אפשרו לנו לצלוח את מכשולי הביורוקרטיה בקלות מפתיעה. קצת צער היה בלב על סוף ההרפתקה הירדנית אבל גם שמחה לחזור אל המשפחות, אל הסדינים והחיים הנינוחים. תם ולא נשלם, עוד טיול של מועדון לנד רובר הישראלי.

גם אתם רוצים לטייל במדבריות ירדן? צרו קשר עם ג'וי בירן (joybiran@012.net.il)

עוד שטח ופנאי בוואלה! רכב

ממשיכים לדבר על שטח ועבירות בפורום הרכב של וואלה!

"לייק" אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל