עו"ד, הלקוח שלך רצח בכביש, אתה ישן בלילה?

לפני מספר ימים פורסם כי בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר עונש של שנת מאסר על מיכאל לוי מאופקים, שהורשע בגרימת מוות ברשלנות של הילד אריק עופר ז"ל ב-2010. בכל פעם שנגזר עונש שנתפס כקל מידי מתעורר שיח ציבורי לגבי מדיניות הענישה המקלה של בתי הדין לתעבורה, ולא אחת מועלית הטענה כי הדבר מקטין את ההרתעה, ופוגע באופן ישיר במאמצים להילחם בנגע תאונות הדרכים. על רקע זה, קיימנו ראיון עם עו"ד אלעד שור, מומחה לדיני תעבורה, במסגרתו ניסינו להבין האם היצוג של עברייני תנועה לא גובה מאיתנו כחברה מחיר יקר. איך אתה ישן בלילה עו"ד ?

עצם הצגת השאלה מעוותת לחלוטין ומוציאה מפרופורציה את משקלו של עורך הדין בגזירת עונשו של הנאשם . מערך המשפט בנוי משלושה גורמים, ההגנה, התביעה והגורם המשמעותי ביותר – השופט, שמתפקידו לבחון את מכלול הראיות המוצגות ולהכריע בהתאם לסטיית הנאשם מהנורמה הנדרשת. עו"ד, טוב ככל שיהיה אינו קוסם, אלא גורם שמוטלת עליו המשימה לבחון באופן היסודי ביותר את הראיות ולאתר כל בדל של מידע שיכול להטות את הכף לטובת הנאשם. זה תפקידו וזו חובתו, המוסרית והמקצועית.

עתה לגופה של השאלה, ראשית כל , יש לעשות הפרדה בין עברייני תנועה סדרתיים לבין כאלו שברגע אחד אומלל של החלטה שגויה, בחוסר תשומת לב רגעי הגיעו למצב של מעורבות בתאונת דרכים.

הנהגים הנורמטיביים, שפעלו ברשלנות רגעית, לא התכוונו לגרום לתאונת דרכים, ולפיכך, ענישה מרתיעה ודרקונית ככל שתגזר עליהם, לא תמנע בהכרח את מעורבותם בתאונה נוספת ואף לא תביא להרתעה הרצויה. חלקה היחסי של קבוצת נהגים זו בגרף הסטטיסטי של תאונות הדרכים הינה משמעותית ועל כן, התפיסה הבסיסית כי החמרה כללית בענישה תביא לירידה בשכיחות תאונות הדרכים – היא שגויה ואף גורמת לנזק: במקום להסיט משאבי פרסום לקמפיינים נגד ענישה מקלה, מוטב היה לנתב את מיליוני השקלים לצורך שיפור משמעותי של איכות התשתיות.

עתה בהתייחס לעברייני התנועה הכבדים: גם הם, כמו כל אזרח במדינה, זכאים לייצוג הולם, כל שכן במקרים בהם התקשורת עושה עליהם עליהום וחרצה את גורלם, עוד קודם לבירור מדויק של נסיבות התאונה. זה דבר בלתי נסבל, אשר גורם עוול לנאשם. ייצוג אפקטיבי משמעו כי העו"ד הצליח לחשוף את האמת הראייתית, כלומר: בדק את התיק והציג כל ראיה וראיה שעומדת לזכות הנאשם. בסופו של יום, נאשם לא ייצא מכותלי בית המשפט עם עונש קל באופן חריג מזה שמבחינה משפטית מגיע לו.קל לנו כחברה לשכוח כי תרבות נהיגה זה מה שחוסך אובדן של חיי אדם, ואת המיומנות, הרגשית והמקצועית לשלוט בהגה, יש להנחיל באופן שונה, עוד במהלך לימוד הנהיגה, ובאמצעות צריבה של מסרים ברוח זו, כחלק מהמערך הלימודי. כשיש בן 10 מקלל את המורה, אין כל סיבה שבגיל 20 הוא לא יקלל על הכביש ויתן לאגו שלו להכתיב לו את מהלכיו.

זו שאלה שהתשובה לה טמונה במישור המוסרי. אני באופן אישי לא הייתי מעוניין לחיות במדינה שמקדשת באופן נחרץ כל עיקרון באשר הוא, ומחלישה בו בעת וכתוצאה מכך את העקרונות היסודיים שעליהם נשענת מדינה דמוקרטית, ובכלל זה את עיקרון שלטון החוק. קל לשאול את השאלה הזו כאשר אתה יושב על הכיסא שלך במשרד , ולא כאשר אתה יושב על ספסל הנאשמים בבית המשפט. כולם צדיקים גמורים, עד שברגע אחד פחות מוצלח של החיים, אתה מוצא את עצמך מול פרקליט או תובע, שרואה את תפקידו מסתכם בלגרום לבית המשפט להחמיר עם העונש שלך. ולרצות את המערכת. וברגע עליך להפרד לשלום מהילדים, מהפרנסה, ולהתרגל לחייך החדשים מאחורי סורג ובריח ואין זה משנה עם עול פרנסת המשפחה מונח על הכתפיים שלך או שיש לך חלילה בן חולה.

עכשיו עלינו לזכור כי קיים קו גבול מאוד דק בין שפיטה על בסיס תחושת בטן לבין שפיטה על בסיס ראיות ובהתייחס לחוק. הזכות למשפט הוגן היא זכות מוחלטת, והפרתה יכולה להוביל להרשעה של חפים מפשע. זה מצב מסוכן מאוד, ואני מוריד את הכובע בפני מרבית השופטים אשר לא נותנים לשאגת ההמון להשפיע על מלאכת השפיטה שלהם. יש להם עבודה קשה מאוד: מחד עליהם להיות רגישים לכל ניואנס משפטי ובו בעת, לנטרל את קולות הרקע והרעשים שעולים מהשטח , וגם מהשאלה שלך. בו בעת, בצער, ישנם שופטים בישראל שאין מנוס אלא לסבור כי החלטותיהם מתקבלות לא אחת בשל שיקולים שזרים למערך הראיות, מתוך רצון לספק את דעת הקהל. זה עצוב ועוד יותר גרוע- שוחק את האמון של הציבור ברשות חמורים במיוחד הוטל מאסר בפועל, בהתאם למיקום נסיבות התאונה, "על הציר", של חוסר תשומת לב רגעי לבין תאונה שאיננה קלה או רגעית, אלא גבוהה ומתמשכת.

בוא נשים דברים על דיוקם, ראשית כל, לרוב, איש אינו יוצא מביתו בבוקר עם רצון להרוג על הכביש. רבים יוצאים בבוקר עם כעסים או מחשבות על המציאות היומיומית שלהם אולם מכאן ועד ללחוץ על הגז מתוך כוונה להתנגש חזיתית ברכב, המרחק עצום.
שנית כל, להבדיל מעורכי דין פליליים שמייצגים רוצחים בכוונה תחילה, אני בחרתי שלא להתמודד עם הדילמה הנוראית הזו.

עורכי דין לדיני תעבורה מייצגים לרוב אזרחים נורמטיביים, כאלו שעשו ועושים צבא, משלמי מיסים, כמוני וכמוך. על אף זאת, המחשבה כי מדובר בנהג עבריין שיכול היה להרוג את משפחתי, חלפה לא אחת בראשי. כעו"ד עליך לנתק את מנגנון הרגש, בין אם מדובר על חמלה ובין אם מדובר על כעס , עליך להיות שכלתן פראקסלנס, וכך גם מצופה מהשופט, שיכריע בהתאם למכלול הראיות ולא בהתאם לתמונה של האם מתייפחת על מות בנה. עצוב ככל שזה יהיה, זו העשייה, אשר מבדילה אותנו ממדינות בהן יש שלטון חשוך,שמוטה מסערת ההמון, וחורץ גורלות על פי תחושות ולא על פי חוק.

הסיבה לכך היא כי בניגוד לרוצח שנטל סכין מתוך כוונת זדון ותקע אותו בליבו של הקורבן, אדם שעלה להגה שיכור, לא עשה זאת בכוונה תחילה. נכון, הוא נחשב אדיש לתוצאה ועל כן, בנסיבות כאלו, של הריגה בתאונת דרכים, הוא יכול להיפרד מהחופש שלו לתקופה של עד 20 שנה. אני מסכים כי אדישות היא במובן מסוים זילות של חיי אדם, אולם מכאן ועד לקבוע כי מדובר בכוונת זדון- המרחק רב. כמו כן, הסברה כי שופטי ישראל מקלים באופן קטגורי עם נאשמים שהורשעו בהריגה בתאונת דרכים היא שגויה.

עד לפני מספר שנים , בגין הריגה בתאונת דרכים היו מוטלים מאסרים של שנה שנתיים , היום מטילים על הנאשם עונש של מאסר בפועל למספר שנים שנע בין ארבע שנים לארבע עשרה שנים. אגב, גם בגין תאונות שנגרמו ברשלנות שזהו סעיף קל יותר מהריגה הנטיה כיום הנה לעונשים של מאסרים בפועל בשונה מבעבר, אז, היו מוטלים עונשים של מאסר שרוצו בעבודות שירות ורק במקרים חמורים במיוחד הוטל מאסר בפועל, בהתאם למיקום נסיבות התאונה, "על הציר", של חוסר תשומת לב רגעי לבין תאונה שאיננה קלה או רגעית, אלא גבוהה ומתמשכת.

אם שנתי מופרעת, זה בטח שלא בשל מחשבות על בחירת המקצוע. לכל אחד ואחד, בין אם מדובר על עבריין שרצח בדם קר ובין אם מדובר על אנס, מגיע לקבל ייצוג הולם ושיעשה עימו משפט צדק. זו הלבנה הראשונה שעליה בנויה כל מערכת הצדק. אני מודע לכך שקשה להבין זאת והאמוציות לא מאפשרות לראות מבעד, אולם מישהו צריך לעשות את העבודה הזו. ובהקשר של יצוג נאשמים בעבירות תנועה שגרמו לאובדן חיי אדם או לפציעה קשה: אני מזכיר שוב שעל פי רוב מדובר באנשים נורמטביים שמנהלים את חייהם ללא חת, אני נתקל במהלך עבודתי בנאשמים מכל קצוות המתרס, רופאים, מדענים, פועלים פשוטים, אנשי צבא בחירים או חיילים זוטרים ואף חברי כנסת.

כן חשוב לציין כי גם אנשים שחטאו יכולים להתחרט כתב הרמב''ם (פרק ז' מ''הלכות תשובה'' הלכה ד): ''ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: 'מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו' - כלומר: מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים יצרם יותר מהם'', עד כאן לשונו.

אציין כי אחד הסיפוקים הגדולים שניתן להיתקל בהם בעבודתי זה אדם שבעקבות ארוע תאונתי שנגרם בעקבות התנהגות פוחזת בחר לשנות דרכו ולהפוך לאדם טוב יותר ותורם לחברה.

לאתר של עו"ד אלעד שור
עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל