הנשים שלנו אוהבות מרחב ושקט ביום שישי והדבר האחרון שהן צריכות, זה אותנו על הראש שמתרוצצים ומפריעים להם ביום הזה. לילדים לפחות יש את הגן או בית הספר, אבל לנו מה יש?! לאן אפשר להעלם לכמה שעות בלי יותר מדי הכנות מוקדמות? אז במקום להפריע לאישה, קחו חבר אחד או שניים וצאו לטיול קצר במדבר יהודה. רק שעה נסיעה מהמרכז, נמצא אחד הנופים המרתקים והמיוחדים בעולם.
דרך יריחו
אחד היתרונות הבולטים במדבר יהודה הוא הקרבה שלו למרכז. גבולו המערבי הוא בשיפוליה המזרחיים של ירושלים רבתי ואחד המקומות הנוחים להתחיל בו את הטיול הוא באזור התעשייה של מעלה אדומים. הבעיה היא להשאיר שם את כלי הרכב ללא השגחה ולכן בחרנו לרדת מהגבעה הצרפתית בדרך יריחו, להחנות את העגלה בחניה שצמודה לקיבוץ אלמוג, לפרוק שם את האופנועים ולצאת לדרך.
השכמה מאוחרת ואוטובוס שעלה באש במחלף שורש, גרמו לקיצור המסלול עוד לפני שהתחלנו אותו. מדבר יהודה הוא מקום מקסים, אבל לא אחד כזה שאתם רוצים לבלות בו את הלילה או להיתקע בו כשהשמש שוקעת. יותר מדי גלעדים ופינות זיכרון יש בו של כאלה שלא העריכו נכון את המצוקים הגבוהים, הטמפרטורה הנמוכה בלילה והגבוהה ביום, את הצחיחות הבלתי נסבלת (50 מ"מ משקעים ממוצע שנתי), חיות הבר, עוצמת השיטפונות והיחסים העכורים עם השכנים. בגלל זה ישנה חשיבות להכרת המסלול, להצטיידות מראש במים, ושאר אמצעי הישרדות כמו נשק, קשר, נייר טואלט וכו' וכמובן ליידע את המשפחה שאם אתם לא חוזרים עד שעה מסוימת, אפשר להתחיל את ארוחת השישי בלעדיכם.
איך מגיעים לעזאזל
מקיבוץ אלמוג אנחנו חוצים את נחל אוג ברכיבה די מהירה. שביל נוח להתחמם בו ולנער את החלודה האורבנית שהתיישבה עלינו במהלך השבוע. הכיוון הכללי הוא דרום מערב כשלפנים מתנשא לו רכס מצוק העתקים המפואר. טיפוס על השיפולים המזרחים ואחר כך על הדרומיים של ג'בל חרמון עד בקעת הורקנייה ומשם כבר השביל הנוח הופך לרכיבה בשטח אתגרי יותר, מלא באבנים מכל הגדלים, יחד עם חריצים, דיצ'ים ושאר מכשולים שמחייבים להיות מרוכזים ברכיבה וכיוון מדויק של הגלגל הקדמי.
מתחילים בטיפוס תלול על השיפולים הדרומים והמערביים של ההורקנייה ורצים על השלוחה עד לפסגה של ג'בל מונטאר, הלו הוא הר העזאזל. הדבר הראשון שחושבים עליו כשעומדים על פסגת אחד המקומות הגבוהים במדבר יהודה זה "מה לעזאזל אנחנו עושים כאן?" אבל מקור השם טיפה שונה; על פי המקורות (ויקרא פרק ט"ז), היו נוהגים בני ישראל למצוא שני "שעירים" (תיישים), כאשר בר המזל מבין שניהם היה מושלך מפסגתו הגבוהה (524 מטר) למען יכפר במותו על החטאים של בני ישראל בעוד התיש השני היה נשלח לעזאזל ונידון למוות בייסורים במדבר הצחיח ומכאן גם הביטוי "שעיר לעזאזל".
הערבים הומאניים קצת יותר וקוראים למקום ג'בל מונטאר ("הצופה") והתצפית מהפסגה לכל כיוון אכן מרהיבה ומצדיקה את השם. זה גם מקום מצוין לנשום אוויר פסגות צלול כיין ולעשות הפסקה קצרה לקפה וחידוש מקורות האנרגיה (אל תגידו שלא לקחתם בתרמיל כמה סנדוויצ'ים ותמרים).
מרחבא מר סבא
מפסגת המונטאר מתחילים לגלוש בזהירות בירידה התלולה לעבר נחל קדרון ורוכבים לאורכו מספר קילומטרים תוך כדי שחוצים אותו מגדה לגדה מפעם לפעם בהתאם לתוואי הדרך. אחד הקטעים מוביל אותנו לשביל צר, צר, צר, צר (הזכרתי שהוא מאוד צר?) שמצד אחד מתנשא מצוק ומהצד השני ובעומק של מטר וחצי בערך זורם לו הנחל. לרגע אחד זה מזכיר את קטע הרכיבה המטורפת בהימלאיה שרץ עכשיו ביוטיוב, אלא שבהימאליה מדובר בסך הכל בנפילה לתהום בעומק של כמה מאות מטרים. בנחל קדרון נפילה לערוץ, פירושה שכשוך בביוב של כל ירושלים והסביבה - ראו הוזהרתם! ממשיכים עם השביל לאורך הערוץ ומתחילים לטפס לכיוון דרום מזרח עד שמגיעים לתצפית המדהימה על המרסבא.
מר סבאס היה נזיר יווני אורתודוקסי מתבודד שחי לפני 1,500 שנים בערך והקים בסיוע כספי תרומות את אחד המנזרים המיוחדים בעולם. המנזר, שבתקופת השיא שלו חיו בו מאות נזירים וכיום פחות מעשרה, בנוי בהפרשי גבהים של מאות מטרים בתוך הצוק ומסתיים בנחל. סביב המנזר ישנן מערות רבות בהם מתבודדים הנזירים. "מה הם עושים שם כל היום?" אני שואל את גל שעונה לי בקצרה שרוב הזמן הם מתפללים, ואני אומר לעצמי "בטח שמתפללים. מתפללים שמישהו כבר יוציא אותם משם".
כאן גם מרוב התרגשות אני מאבד אחיזה בגלגל הקדמי משתטח אפים ארצה ונושק לאדמת ארץ הקודש. הנזק המשני הוא פגיעה בידית הקלאץ' והעיקרי הוא מכה כואבת באגו הודות לעובדה שכל האירוע המביך נקלט במצלמת הקסדה של גל. לפחות זאת הזדמנות להוריד את הציוד, לנוח, להתאוורר ולהתרשם מהמראה הבאמת כל כך מיוחד של המנזר.
עין צוקים אבל יש נוף
אחרי שנפרדים מהמרסבא, יורדים מזרחה לאורך הקדרון למצוק העתקים עד לסימון השבילים האדום, שם לוקחים צפונה על הסימון האדום וחותכים ממנו מזרחה לתצפית מרהיבה על ים המלח בכלל ועין צוקים (פאשחה) בפרט. מגובה של כמה מאות מטרים פרושה לרגליכם שמורת הטבע הנמוכה ביותר בעולם ובפעם השלישית והאחרונה להיום, אנחנו מטיבים בטננו בסנדויצ'ים שהכינונו מראש, שותים קפה אם עוד נשאר, ומתלהבים מהנוף הפנטסטי. מכאן חוזרים לשביל המסומן אדום שהוא למעשה שביל מצוק העתקים ורוכבים חזרה ומתחברים לסימון שביל כחול ועד לאלמוג כשעל הספידומטר נרשמים בסיום בדיוק 60 קילומטרים וארבע מאות מטרים.
רמת הקושי היא בינונית וזה אומר שיש כמה קטעים טכניים לא קשים יותר מדי אבל כאלה שמחייבים משנה זהירות ותשומת לב, אחרת תמצאו את עצמכם מבלים במיון בשבת ובמוסך בראשון. הרכיבה בדרכים ובשבילים זורמת, כשמקצתם כאלה שאפשר לעמוד על הרגליות ולטוס עליהם ורובם עליות או מורדות מעט אתגריים שממריצים את הדם ומהנים.
ארבע שעות עם עצירות ביניים לצילומי פייסבוק מתחייבים, קפה ושיחה עם אורחים מזדמנים (בני כל הדתות והלאומים תפגשו שם) הם זמן די והותר לעשות את המסלול בניחותא ולהספיק להתלהב מהנוף והדרכים. שעה נסיעה ואתם שוב חזרה במרכז ורק אל תשכחו לנקות היטב את האבק והמגפיים לפני שאתם נכנסים לבית.
שימו לב!
מדבר יהודה גבה לא מעט קורבנות לאורך השנים. יש להצטייד במים, ומומלץ גם בנשק. קפה ואוכל לא חובה אבל כדאי. לעולם אין לרכב לבד בשטח וזה תופס שבעתיים במקום כמו זה. וודאו שאתם מכירים את המסלול ואל תרדו מהשבילים. ידעו את המקורבים לגבי תוכנית המסלול ולוחות הזמנים ולא לשכוח כמובן להטעין את הטלפון ולמלא פול את מיכל הדלק לפני היציאה.
ברוב המקומות בהם תרכבו אין קליטה סלולארית למעט בפסגות, אז אם במקרה אתם צריכים להזעיק עזרה ואין קליטה, טפסו למקום גבוה. מדבר יהודה ידוע גם בשיטפונות האדירים שלו. זה מחזה יפה אבל מסוכן. חשוב להתעדכן לפני היציאה בתחזית מזג האוויר.
את הטיול הזה עשו שני קשישים שסך שנות חייהם קרוב ל 110 וגילם של שני האופנועים לא צעיר בהרבה מכך. הונדה XR650 שנוצר אי שם בשנות ה-90' של המאה הקודמת וסוזוקי DRZ400 חדש קצת יותר, טחנו בלי בעיה את הפסגות, השבילים והמורדות. הכנה ותחזוקה נכונים של האופנוע, (צמיגי קוביות חובה, שרשרת, בולמים, פילטר וכו') יאפשרו לכם לרכב וליהנות בלי להיכנס להוצאות רכישה אדירות של אופנועים מדופלמים בעשרות אלפי שקלים. ציוד הרכיבה חייב לכלול מגפי שטח, בירכיות, צבי-צב וקסדה פלוס משקפי אבק. ג'ינס מותר למי שגדלו בפלנגות או במושבים ש"אגד" לא מגיע אליהם, אבל אפשרי.
תודה מיוחדת לגל גורלניק, לסוזוקי DRZ400 הנהדר שלי ולמדבר יהודה שאירחו וסבלו אותי כל היום.
עוד פנאי ושטח בוואלה! רכב
קונים אופנוע או קטנוע חדש? קבלו מבחן דרכים
ספרו לנו על טיולי השטח שלכם, בפייסבוק של וואלה! רכב