פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      רכב מהעבודה: הנהג תמיד אשם בעבירות?

      יש לך רכב מהעבודה? כדאי שתבדוק היטב את מצבו המכאני לפני כל נסיעה, אחרת תמצא עצמך בפני שלילה ממושכת לשנים ארוכות. קצין הבטיחות? הוא בכלל פטור מאחריות

      לא רבים יודעים, כי לא רק בית המשפט מוסמך לפסול רשיונו של נהג אלא גם רשות הרישוי. בעבר עסקנו בפסילה מטעמים רפואיים שנעשית ע"י המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (באופן שערורייתי כשלעצמו, ראה רשימתנו בנדון כאן באתר). היום נדון בפסילה מטעמי "מסוכנות", המתווספת לפסילה שגוזר בית המשפט אחרי הרשעה בעבירת התנועה. "ברוכים הבאים" לעולם האפור של הפסילה המנהלית.

      כיום, לאחר שינוי חקיקתי חדש מלפני כשנתיים, יש לרשות הרישוי סמכות לפסול רישיון נהיגה ל- 5 שנים (!) לנהג שביצע בחמש השנים שקודמות לפסילה 30 עבירות תעבורה "קלות" (למעט עבירות חניה), או 5 עבירות תעבורה חמורות (כגון נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה, פגיעה בגוף ועוד).

      רשות הרישוי מחוייבת לערוך לנהג שימוע אך מעבר לכך, סמכותה שלא לפסול את הרשיון מוגבלת למדי, והיא בכל מקרה מחוייבת לפסילת מינימום בת 3 שנים. כמו כן נשללה ממנה מראש ע"י המחוקק האפשרות להפחית מתקופת הפסילה בנימוק שהרישיון דרוש לאותו נהג לצורך פרנסתו. נשמע דרקוני? לא בכדי.

      לנהג שנפסל בדרך זו יש רק דרך הצלה אחת – לפי קביעת החוק, פסילה כזו על בסיס מסוכנות חייבת אישור של בית המשפט, שהמציאות והסטטיסטיקה מלמדות שברוב המוחלט של המקרים מגבה את רשות הרישוי.

      אך מה עושים בעניינו של נהג שהינו מעין "עבריין בעל כורחו" - שחלק ניכר מעשרות העבירות שנצברו לחובתו, מקורן ברכב לא תקין כאשר הרכב כלל אינו שלו ומצבו של הרכב אינו בשליטתו? כוונתנו כמובן למקרה השכיח של נהג שכיר ברכב של מעביד, אשר מקבל את הרכב במצבו "as-is" מהמעביד או מקצין הבטיחות שלו. ואם הרכב לקוי או בעומס יתר – על מי האחריות, והאם צודק לקבוע כי דווקא הנהג השכיר הוא "המסוכן"?

      התשובה ניתנה ע"י רשות הרישוי ובית המשפט בעניינו של הנהג ח"ב שנפסל "פסילת מסוכנות" ע"י רשות הרישוי ל- 5 שנים.

      כמה הרשעות?

      עיון בגליון ההרשעות של ח"ב העלה לא פחות מ- 37 (!) הרשעות בעבירות תעבורה בחמש השנים שקדמו לפסילה. חלקן, לאו דווקא כאלו שהיינו רואים כחמורות (כגון "נהיגה שלא בימין הקיצוני של הכביש" או "התקנת פנס נוסף"), אך במקרה זה "הכמות ולא האיכות" היא הקובעת וביה"מ קבע, שעצם ריבוי העבירות די בו כדי להוות בסיס לפסילה שכן הוא מצביע על זלזול בחוק, ומכאן נובעת המסוכנות.

      ח"ב טען, כי בהיותו נהג שכיר, רבות מהעבירות אינן באשמתו, והוא אפילו זימן את קצין הבטיחות של מעבידו לשימוע ברשות הרישוי שלאחריו נפסל רשיונו, אלא שזה האחרון התחמק מלהגיע.

      נימוק זה, לא הרשים את רשות הרישוי ולא את ביה"מ, גם בהנחה שהיה נכון במישור העובדתי (כלומר, שהרכב אכן נמסר לנהג ח"ב ע"י המעביד או ע"י קצין הבטיחות כשהוא לא תקין ו/או בעומס-יתר, והדבר לא היה בשליטתו). ביה"מ מזכיר כי ההלכה בנידון היא ברורה: "גם אם... שימש כנהג שכיר בחברה, הרי שהאחריות לנהיגה תוך ביצוע עבירות מוטלת בראש ובראשונה עליו כנהג הרכב, ונהיגה ברכב לא תקין, או עם משקל חורג, אינן בבחינת גזירה משמיים, שציבור הנהגים השכירים אינו יכול להתמודד עימה".

      אז הנה, רבותיי ציבור הנהגים השכירים, כדאי שתדעו ותפנימו היטב – מעביד או לא, קצין בטיחות או לא, הרכב בשליטתכם או לא – האחריות כולה שלכם. השאלה המתבקשת היא כמובן: איפה האחריות של קצין הבטיחות ושל בעל הרכב (המעסיק)? מדוע הם לא "בעסק", כנדרש על פי דיני התעבורה?

      כאזרחים מודאגים – ובצדק – אולי יעניין אתכם לדעת כי רשות הרישוי לא התעלמה לחלוטין מטענותיו של ח"ב בנדון ומאחריותו של קצין הבטיחות, לא ולא, אזרחים קטני אמונה שכמותכם.

      היא עשתה מעשה ביצועי אקטיבי מיידי ונחרץ – היא כתבה בהחלטת הפסילה, ששאלת אחריות החברה המעסיקה אל מול אחריותו של הנהג הינה "נדבך חשוב ומחוייב בטיפול". הללויה! שוב קיבלנו "מחוייבויות" על הנייר בלווית אפס מעשה במציאות. מי יטפל ומתי? הניחוש שלכם טוב כשלי.

      מי שומר עליכם בכביש?

      והמשמעות המעשית המדאיגה באמת היא שאותה חברה מעסיקה ואותו קצין בטיחות ימשיכו לשלוח נהגים ברכבים לא תקינים או בעומס יתר ויסכנו את כולנו על הכביש. ואותם נהגים התלויים בהם לפרנסתם, אינם יכולים להתנגד להם. וכ- "בונוס" מיוחד עבור מסירותם לעבודה, רשות הרישוי כבר תדאג שלאותם נהגים לא תהיה כל פרנסה לחמש השנים הבאות. התופעה הקשה של נסיעה ברכבים לא תקינים לא תמוגר, אם לא יטופל שורש הבעיה.

      אלא, שעם כל הביקורת הקשה הזו על אי מיצוי הדין עם המעביד שהוא בעלי הרכב ועם קצין הבטיחות, אין בידינו לאמר כי הקביעה בדבר אחריותו המוחלטת והבלעדית של הנהג אינה סבירה או אינה צודקת. סוגיה זו אכן נדונה כבר פעמים רבות, בהקשרים רבים בבתי המשפט על כל ערכאותיהם והחוק ברור מאוד: האחריות היא של הנהג, גם אם אינו בעלי הרכב. חובתו לבדוק שהרכב תקין כשהוא עולה לרכב. אחרת, יקרה בדיוק המצב ההפוך – כל נהג יתחמק מאחריות בטענה שהרכב לא שלו וכו'. והכי חשוב – האם הנהג לא צריך לשמור גם על שלמות חייו וגופו ושל הנוסעים האחרים בכביש?

      וחוץ מכל זה ובשורה התחתונה – 37 עבירות בחמש שנים הן באמת "רקורד מרשים" ובטוח שכל אחד ואחד מאיתנו היה מוותר על "התענוג" המסוכן שבנסיעה באותו הרכב או באותו הכביש עם ח"ב.

      אז היזהרו, וסעו אך ורק ברכב תקין.

      לאתר של עו"ד אינגריד הר אבן
      עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב
      מס' תיק: בפ"מ 2201-12-12 בביה"מ לתעבורה בנצרת