לילה של כאבים עבר עלי ורק זוג גלולות אדוויל הצליח להרגיע אותי עד הבוקר לאחר שיום קודם החלקתי במפל מים הלקוח כאילו מתוך גן העדן. כנראה שסדקתי אחת מצלעותי אבל תוך כמה ימים אתגבר על הכאב. להפתעתי הגדולה ברכיבה עצמה לא חשתי כל כאב. רק כאשר ביקשתי לעצור או לחדש רכיבה חלף בי הכאב בצלע כסכין. לאחר כשעתיים במזג אויר נוח למדי היגעתי למעבר Canoas המעבר מקוסטה ריקה לפנמה. ההליך בצד של ה'טיקוס' הסתיים ללא קושי למעט תור יחסית ארוך להחתמת הדרכון.
הצד הפנאמי הרבה יותר מבולגן, רועש והמוני. תוסיפו לכך פיאסטה חגיגית שחסמה את הכניסה למדינה למשך יותר משעתיים ורק הסתננות בין התזמורות הצועדות בסך איפשרה פה ושם לכלי רכב לעבור. התור לדרכונים היה אין סופי. כל השאר היה יותר מהיר ובכלל זה 15$ עבור ביטוח, הכל מסודר עם קבלות. נוסף על הכל החל לרדת מבול של 'ימי תיבת נוח' על פני היקום סביבי. כאילו מיכל ענק של מים פתח את כל צינורותיו ברגע אחד מעל מסוף הגבול. חיכיתי מעט ולבסוף אזרתי עוז ויצאתי מחוץ למחסה הגגון של המסוף אל תוך המבול. עוד הסתננות קטנה בין התזמורות הרועשות ואני רוכב בפנמה.
רוכבים צעירים ומסוכנים
הבוקר הביא מעט קטעים כחולים בינות לעננים ואני כבר קיויתי כי הנה מזג האויר לוקח מנוחה ליום אחד לפחות. לאחר שעתיים רכיבה מערבה לכיוון פנמה סיטי נכזבה תיקוותי ושוב החלה ההתמודדות שלי עם וילונות של מים משמים. רציתי מאוד להגיע באותו היום למוסך בוואריה של פנמה אבל הגשם חייב אותי לעצור מדי פעם במיסתור של תחנת אוטובוס ויחד איתי אופנוען מקומי על סוזוקי 1500cc.
באחד המיקרים חלפתי על פני קבוצה ענקית של תלמידי בית ספר שבדקות אלו סיימה את יומה ומתוך הקבוצה לפתע, ללא מבט לכביש, קפץ נער כבן 11 שמיהר לרכב של סבא, כנראה, שחנה בצד שני של הכביש, בצד הנתיב כו רכבתי. הנער חלף מרחק של ס"מ או שניים מהצמיג הקידמי שלי ונערות אחרות שעמדו בצד הכביש הביטו באימה על המחזה המחריד.
נישמתי 'פרחה' לרגע. עצרתי בצד כדי להרגע וגם לנזוף בעול הימים. הסבא יצא מהרכב והתנצל בפני על התנהגות נכדו אבל מה היתה עוזרת לי ההתנצלות אם חס וחלילה הייתי פוגע בילד? יד אלוהים כנראה מנעה את הנורא מכל. לא אשכח ימים רבים את ה'כמעט תאונה' הזו.
גשר האמריקות
מזועזע משהו, המשכתי לרכב ומרחוק כבר הציץ מתוך החורש העבות "גשר האמריקות" העובר בגובה של מעל 60 מ' מעל המוצא הפסיפי של תעלת פנמה ואורכו כ 1,600 מ'.
זהו הגשר הראשון שחיבר את שני הגושים היבשתיים של האמריקות, נחנך ב 1962, כמעט 50 שנה לאחר שנכרתה תעלת פנמה עצמה. חלפתי על פניו מייד ניכנסתי אל תוך עיר גשומה ועמוסת פקקים כתוצאה מהגשם. הבהלתי עצמי למחסה של תחנת דלק והמתנתי שם כמעט שעתיים. בשל עוצמת הגשם לא ניתן היה להמשיך לרכב. ברגע שנחלשה עוצמתו במשהו עליתי מחדש על האופנוע, רטוב ממילא עד לשד עצמותי והתנהלתי בזהירות בתוך זרמי מים אדירים, מערכת ביוב שקרסה מעוצמת הזרימות ותאונות מספר שיצרו עיכובי תנועה ועומסים.
לאחר שיטוט, עליז דווקא, לאורך קו החוף המאוד מרשים של העיר על כל מגדליה רבי הקומות היגעתי למוסך בוואריה המקומי ושם קיבלו אותי מאוד יפה. כל שהייתי צריך זה להחליף נורית אחורית ולהוסיף קצת שמן מנוע. הנורה העקשנית סרבה לצאת ורק טיפול בתרסיס המיועד למערכות חשמל איפשר לעקור הנורה החוצה. כל הטיפול למעט עלות הנורית היה 'על הבית' של היבואן ושל המכונאי הראשי בשם "ישראל" שטיפל בי נאמנה.
המטבע הפנמי נקרא "בלבואה", על שמו של מגלה וכובש ספרדי שחצה לראשונה את המיצר היבשתי בין האוקינוסים, המיצר שבו נכרתה תעלת פנמה. שוויו של ה"בלבואה, זהה לדולר האמריקאי ולכן התשלום בשטרות ומטבעות מקומיים או אמריקאים או תערובת של שניהם מקובל מאוד, נוח מאוד גם אם מוזר משהו וזקף את גבותי במשך כמה שעות, עד שהתרגלתי.
התעלה הישג אנושי מופלא
עם בוקר יצאתי לביקור אותו אגדיר כביקור חובה מפעל הסכרים של תעלת פנמה. המקום המיועד למבקרים הנקרא Miraflores נמצא בפאתים המזרחיים של פנמה בסיטי. הגעתי לפני הפתיחה והמתנתי עם 3 מטיילים צעירים מישראל במקום עד לשעה 9, שעת הפתיחה. קשה שלא להתרשם עמוקות מעוצמת המפעל הזה של העברת אוניות מאוקינוס לאוקינוס דרך רכס יבשתי המגיע כמעט לגובה של 100 מ' באמצעות מספר סכרים הנפתחים וניסגרים וב'כלים שלובים' ובסיוע של 6 'פרדים' חשמליים המושכים ובולמים וכך מבקרים את קצב התנועה של האוניה.
האוניות הגדולות בתבל הבנויות בדיוק ברוחב התעלה פחות ס"מ בודדים, חוצות תוך כמחצית היום את המיצר היבשתי הזה ומדלגות בין האוקינוסים. עלות המעבר יכולה להגיע עד כדי 300,000$ אך המעבר מקצר במחצית את זמן השייט בין האוקינוסים לעומת מעקף דרומי ורחוק דרך מיצרי מגלן הסוערים בדרום אמריקה. מפעל התעלה עומד יותר מלהכפיל את עוצמתו והיקפו כאשר ב 2014, בדיוק 100 שנים מאז שנפתחה התעלה יפתח נתיב נוסף רחב יותר מצפון לתעלה הקיימת. מרכז המבקרים מאפשר תצפית מהקומה הרביעית שלו על המעבר בין הסכרים ולרגע נדמה לך כי אתה צופה מעל במשחק ילדים של רכבות חשמליות אבל רק לרגע. הכל אמיתי לחלוטין ומדהים. המרכז מציג באופן יפה ותמציתי את
ההיסטוריה של חפירת התעלה והמאבק להשבת הריבונות על התעלה לידיים פנמיות. סימולטור מתוחכם מאפשר "לשבת על גשר ספינה" ולחוות את המעבר מזוית הקפטן, עשוי מאוד יפה ומשכנע.
