פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נשר: בצע כסף גרם לתוצאה הטראגית?

      התאונה בנשר בה נהרגו ששה בני אדם, מייד הסבה את תשומת לה הציבור אל הנהג ועברו התעבורתי. אבל איפה האחריות שמוטלת על המעסיק שבראש מעייניו הפקת רווחים?

      בתוך עין הסערה הציבורית שנוצרה בעקבות תאונת הדרכים המחרידה שהתרחשה בנשר, עומד נהג המשאית – הכתובת אליה קל ונוח להפנות את האצבע המאשימה. למעשה, בכל תאונת דרכים קשה בה מעורבת משאית, נצלב הנהג כמעט מייד ע"י הציבור שמבקש לפרוק את זעמו על מחירה הכבד.

      בלא מעט מקרים, אם נקלף את שכבות סיפור המעשה ונרד לעומק פרטי המקרה, נגלה כי מדובר על נהג שכיר, אשר מרוויח שכר זעום ונאלץ להתכופף תחת גחמותיו של המעסיק שמאלץ אותו לא פעם לעבור על החוק ביודעין, מתוך כוונה לגרוף רווחים נאים. הנהג, למעשה, הוא החוליה החלשה בשרשרת התעסוקתית: לוח המשימות מוכתב לו, כך גם משקל המטען שיאלץ לשאת על גבי המשאית וחשוב לא פחות – תקינות הרכב. ואם זה יפצה פה או יסרב לשאת את המטען או יעיר באופן בוטה על מצבה המכאני של המשאית, גבוהים הסיכויים כי הוא ימצא את עצמו, במקרה הטוב – בפני שימוע בטרם פיטורין, ובמקרה הרע :משולח לביתו מעכשיו לאתמול.

      החקירה הראשונית

      אומנם, טרם התבררו לחלוטין כל פרטי המקרה הטראגי האחרון, אולם בדיקות ראשוניות של חוקרי תאונת הדרכים שהצליחו לתפוס את תעודת השקילה של המשאית לאחר שיצאה עמוסה מהמחצבה, מעלות כי המשאית הייתה עמוסה מעל המותר. לפי רישיון המשאית, ניתן להעמיס עליה עד 62 טון - כ-30 טון בנגרר ועוד 32 טון על המשאית עצמה. עם זאת, בשעת התאונה נשאה המשאית משקל של 40 טון, 25 אחוז יותר מהמותר.

      נכון, הנהג לרוב הוא זה שנוכח בעת העמסת המשאית ומצופה ממנו שיפעיל שיקול דעת, אולם בראש הפירמידה ניצב בעל החברה, אשר מודע היטב למתרחש, אך בוחר להעלים עין או ליתר דיוק, לעצום היטב את העין בלילה, בעת שנהגי החברה מסכנים לכאורה בעל כורחם את שלומינו. ובל נרחיק עד לכדי תאונת דרכים מצערת, אלא ניקח מקרה בו נהג משאית נעצר ע"י ניידת תנועה בשל עומס יתר או ליקוי מכאני אחר : האם גם בעל החברה מקבל זימון למשפט ? לרוב לא. מדוע ? לא ברור

      הנהג, רק בורג קטן?

      להפנות אצבע מאשימה כנגד הנהג בלבד ובכלל זה, להגביר את האכיפה כנגד הנהגים בלבד – זו טעות מרה, אשר את מחירה כולנו משלמים. הכתובת מרוחה על הקיר כבר שנים, והרי ברור כי הנהג הוא למעשה הש"ג: המדינה היתה צריכה להפנות משאבים לצורך אכיפת החוק באופן אגרסיבי כלפי מנהלי החברות וכל יתר הנושאים באחריות, כבר לפני שנים.

      אולם בישראל, כמו שמקובל במדינתנו , הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תקים ועדת חקירה, רק אחרי ששישה אזרחים תמימים מצאו את מותם, בנוסף לעשרות הרבות שנהרגו בשנים האחרונות בנסיבות דומות. הקמת וועדת חקירה שתבחן בין היתר את הפיקוח על בטיחות ותקינות המשאיות, בלא שתוכבד הענישה כנגד מנהלי החברות , אינה תשנה מאום. ענישה כבדה כנגד נהגי המשאיות גם היא לא תשנה באופן דרמטי את הסטטיסטיקה המצערת, אלא אם יפרשו תחת רגלי הנהג רשת ביטחון בכל אימת שזה מפוטר לאחר שסירב לנהוג במשאית שמצבה המכאני רעוע או שהעמיסו עליה מטעו חורג.


      כך או אחרת, מדובר רק על ראשיתה של חקירה, ואין הוכחה חותכת כי העמסת הרכב במטען חורג, היא שגרמה בהכרח לכשל בבלמים ולהיווצרות התאונה. ייתכן בהחלט כי הבלמים היו רעועים עוד קודם לכן, בלאי אשר הוא הוביל לתוצאה הטראגית. אם כך יתברר, הרי שהאחריות לתאונה אינה מוטלת במלואה אך ורק על הנהג אלא על גורמים נוספים בחברה בה עבד, אשר אמונים על תקינות הרכב וברשלנותם תרמו להיווצרותה.

      לאתר של עו"ד אלעד שור
      עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב