פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הואשם באי מסירת פרטים בתאונה וזוכה

      נהג שעל פי החשד פגע עם רכבו ברכב שנסע לפניו, הואשם בגרימת התאונה ובעזיבת המקום ללא מסירת פרטים, הורשע בבית המשפט לתעבורה וזוכה במחוזי

      ד' חווה מקרה שקרה ככל הנראה לרבים מאוד מאיתנו. הוא היה מעורב במפגש בין שני כלי רכב אותו ניתן להגדיר כ"תאונה". אולם במקום להסתיים בהליך ביטוחי פשוט, השתלשלות העניינים גרמה להסתבכות משפטית, הגשת כתב אישום על עזיבת מקום התאונה ללא החלפת פרטים והרשעה בבית הדין לתעבורה.

      מקרה שהיה, כך היה: ד' כאמור, פגע על פי החשד עם חזית רכבו באחור רכבה של נהגת. בין השניים התנהל דין ודברים שבמהלכם אף שוחח ד' בטלפון עם אביה של הנפגעת. אולם מכאן, מתפצלות גרסאות המעורבים. ד' טען כי בשיחה עם אביה של הנפגעת סוכם כי מאחר ולא מגרם כל נזק לשני כלי הרכב, אין למעשה סיבה להחליף פרטי מעורבים בתאונה, נכנס לרכבו ונסע מהמקום. אולם, הנפגעת סברה אחרת, ניגשה אל תחנת המשטרה והגישה תלונה על ד' שעזב את מקום התאונה מבלי למסור לה את פרטיו.

      להפתעתו של ד', זמן קצר לאחר מכן, הגיע זימון להתייצב לחקירה במשטרה. הבת ציינה בחקירתה כי התרחשה פגיעה בין הרכבים וכי בשיחת הטלפון בין הנהג לבין האב, האב לא אישר לו לעזוב את המקום ללא השארת פרטים. מנגד, טען כאמור ד' בחקירה כי כלל לא התרחשה פגיעה ובשיחת הטלפון עם האב הוא כן אישר לו לעזוב את המקום ללא מסירת פרטים מאחר ולא נגרם כל נזק לכלי הרכב. חרף העדויות הסותרות, חוקרי המשטרה, בחרו שלא לזמן לחקירה את האב ואת החברה שנטען כי שהתה לצידה של הנהגת בזמן התאונה, אלא להסתפק בהתרשמותם מעדויות של הנהג והנהגת. בסופה של החקירה, החליטו החוקרים להגיש נגד ד' כתב אישום שבו נכתב כי עצר את רכבו סמוך לרכב הנפגעת אולם עזב את מקום התאונה וסירב למסור את פרטיו המזהים. לאור כך, הואשם ד' ואף הורשע בבית המשפט לתעבורה בשורת עבירות: אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות ואי מסירת פרטים בניגוד לתקנות.

      אין להסתפק בחלק מהעדים

      ד' הבטוח בצדקתו, החליט לערער על פסיקת בין הדין לתעבורה לבית הדין המחוזי. עו"ד אלעד שור, שייצג את הנאשם בערעור שהוגש בעקבות הרשעתו בבית המשפט לתעבורה כתב בכתב הערעור: "לא ייתכן מצב בו המשטרה, נוטלת לעצמה את תפקיד בית המשפט ומחליטה שלא לזמן עדים שמשקל עדותם משמעותי לבירור נסיבות המקרה, ובכך למעשה, נוקטת בעמדה חד צדדית וקובעת כי היא מאמינה לגרסת הנהגת ולא לגרסת הנאשם, הכל כאמור מבלי למצות את מהלך החקירה, כפי שמצופה מרשות חוקרת. אין מקום לקבוע החלטה משמעותית שכזו על סמך נטיה אינטואיטיבית, אלא למצות את כל האפשרויות להגיע לחקר האמת ובכלל זה לזמן כל עד אשר יכול לשפוך אור על הנעשה."

      השופטת בבית המשפט לתעבורה כתבה בפסיקתה "כל בר דעת היה מניח שהאב, אם נחקר, היה תומך בגרסת הבת". מנגד, שופט בית המשפט המחוזי, סבר אחרת מהחלטת בית המשפט לתעבורה וכתב כי הוא אינו מסכים עם פסק הדין שניתן בבית המשפט על פיו "התביעה רשאית להסתפק בחלק מהעדים באופן שרירותי. האומנם, הדין בישראל קובע כי יש להביא ראיות מספקות ואין צורך להביא את מקסימום הראיות, בעת שמדובר על עדי תביעה, אולם ישנם מקרים בהם יש לחרוג מתפיסה זו - אותם מקרים בהם מחדלי חקירה מביאים לקיפוח של הנאשם", תוך שהוא מציין כי " קביעתו של בית המשפט כי קיימת הלכה שאבות לעולם מעידים לטובת בנותיהם נותנת תקווה למשפחתיות, אך אין לה בסיס משפטי".

      בית המשפט המחוזי הפך את פסיקת בית הדין לתעבורה, זיכה את ד' מהאשמות נגדו ושלח מסר באמצעות פסק הדין גם נגד השוטרים החוקרים כי "חקירת המשטרה צריכה להיעשות באופן אובייקטיבי, ללא משוא פנים, מתוך חתירה מתמדת להגיע לחקר האמת. החוקר צריך לדעת כי גם אם תחושת הבטן גורמת לו לסבור כך, הרי שעליו לפעול באופן רציונלי ובכלל זה לזמן כל עד רלוונטי".


      עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב

      לאתר עורך הדין אלעד שור

      לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל