מי מפקח על הקשישים בכבישים?

אין ספק כי הקידמה הטכנולוגית בענפי הרפואה היא בראש סדרי העדיפויות של בני האדם, אולם היא דורשת במקביל התאמה לסוגי אוכלוסיה שונים, ובהם גם נהגים מבוגרים שחצו את הגיל הפנסיוני ואינם מוכנים, או לא יכולים לוותר על הרכב הפרטי מטעמי נוחיות ונגישות.

פיתוחים אלה מעלים את תוחלת החיים בעולם ובישראל באופן משמעותי, ובאופן ישיר גם את כמות הנהגים הקשישים (מעל גיל 70) שפוקדים את כבישי המדינה. אשתקד, לרגל יום הקשיש 2012 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי בשנת 2011 היו בישראל 310 אלף נהגים מורשים לנהוג בני 65 ומעלה.החוק בישראל קובע, כי בעל רשיון נהיגה שמלאו לו 70 שנה חייב בבדיקות רפואיות ובדיקת ראיה אחת לחמש שנים עד גיל 80, בעוד מגיל זה ומעלה - פעם בשנתיים בלבד.

דוגמא לסכנה הטמונה בטווח גיל זה, אירעה באפריל 2011 בכבישי איילון (דרום): בשעות הצהריים נעצר נהג כבן 92 כשהוא נוסע נגד כיוון התנועה. כשתוחקר על ידי השוטרים שהוזעקו למקום לבלום את נסיעתו, טען כי "התבלבל" והוסיף כי ייתכן ו"השמש סינוורה אותו".

מקרה מסוג זה נחשב אמנם חריג, כפי שהעידו במשטרת ישראל ובמוקד המידע והחירום של נתיבי איילון, אך הוא מעלה את השאלה הנוקבת אם הירידיה בכישורי הנהיגה של נהגים מבוגרים, מצריכה בדיקות מקיפות יותר וקפדניות, או אולי ביטול רישיון הנהיגה בגיל שיש לו השלכות בטיחותיות.

בישראל, חיים כיום גברים בממוצע עד גיל 80, בעוד נשים מאריכות חיים לגילאי 83 - מדובר בעלייה של 9 שנים בתוחלת החיים ב-30 השנים האחרונות. בנוסף לכך, חוקרים בעולם, מעריכים שבשנת 2050, אחד מכל חמישה אנשים בעולם יהיה בן 60 או יותר.

על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בשנים 2007-2011 שיעור המבוגרים ההרוגים בתאונות דרכים היה כמעט כפול משיעורם היחסי באוכלוסייה (19%). בשנת 2012 נהרגו 292 בני אדם בתאונות דרכים, מהם 58 קשישים, המהווים כ-20% מסה"כ ההרוגים.

לדברי אריאלה אילן, מנהלת תחום הכשרה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שיעור הקשישים המורשים לנהוג מתוך סה"כ אוכלוסיית המורשים לנהוג בישראל כיום עומד על 8.5%, כאשר שיעור הקשישים המורשים לנהוג מתוך כלל אוכלוסיית הקשישים עצמה עומד על 41%. "אנו צופים כי בעקבות העלייה בתוחלת החיים תגדל משמעותית אוכלוסיית הקשישים בשנים הקרובות, ובכללם מספר מחזיקי רישיון הנהיגה מקרב אוכלוסייה זו".

הדילמה שעומדת בפני המחוקקים היא סוגית האלטרנטיבה: בהיעדרה של מערכת תחבורה ציבורית בטוחה וקלה שהולמת תנאי מעבר לגילאי הזהב, אין דרך לשכנע את הקשישים לוותר על רשיון הנהיגה, ובתוך כך גם על הנועם שבנסיעה ברכב פרטי. רק לפני שנה, במסגרת הרפורמה בתחבורה הציבורית, התרעמו בני הגיל השלישי על הסרבול והקושי להבין את מבנה הקווים המשולב וחוסר הנוחות שנוצר בעקבות פיצול הנקודות בין תחנות ההחלפה (ריבוי קווי נסיעה).

אם כך, האם יש דרך לוודא שהקשישים להם רשיון נהיגה אינם מהווים סכנה למשתמשים בדרכים? האם ניתן גם להרגיע את בני המשפחה הקרובה? לדברי אילן, קיימת אפשרות להשתלב בתכנית שרותי הערכת נהיגה. במסגרתה, נבדקים הנהגים הקשישים במרכזי רפואה בשירות פרטי ובהם מודדים את כישוריהם המוטוריים והחשיבתיים, ואף מנסים להתאים כלי רכב העונה לצרכיהם על פי אבזור ויכולת.

עוד מדגישה אילן, כי "חשוב לזכור כי לקיומו של רישיון נהיגה בידי קשישים יש משמעות מיוחדת עבורם, שכן הנהיגה חשובה להם לביצוע מטלות יום-יומיות, לשמירה על קשרים חברתיים ומשפחתיים ולשמירה על איכות חייהם".