מבחנים שמתחילים בחישובים כלכליים עוד לפני הנעת הרכב, מוגדרים אצלנו כמבחנים "מצערים"; מצער לנהוג בהן, מצער לדון בהן, מצער להמליץ עליהן ויותר מכל מצער להשוות ביניהן, כי מתקבל מעין תמהיל מר שגורם לאיבוד הכרה מרוב שעמום. אבל, אלו הם פני הדברים גם ב-2013, כאשר מכוניות ליסינג מרכיבות היקף מסיבי מפלח מכירות הענף ועדיין קשה לגמול את ריקי כהן מהשטאנץ הנצחי של 4 דלתות סדאן, למרות האפשרויות האחרות שעומדות על הפרק. זאת ועוד, מול נתונים (ובמיוחד הרגלים מגונים) אין טעם לנהל דיון רציני על תחושות אישיות, גם אם נורא רוצים.
שתי המכוניות שנבחנות היום, קיה פורטה החדשה ושברולט קרוז המחודשת, אינן זרות לציי הרכב. האחרונה ביניהן הייתה בימים עברו מועמדת רצינית לגזול את התארים המוסדיים מטויוטה ומאזדה, אבל לא עמדה מאחרי הכתרים שקשרו לה והתבססה איפשהו במרכז, גם לאחר ליטוש המכללים ושדרוג לששה הילוכים בתיבה האוטומטית.
קיה פורטה מצידה, נכנסה למרחב המשגשג בדיוק בזמן, ב-2010 והגיעה למעמד דומה. אולם בניגוד לקרוז, עליה מוטלת החובה לקלוע גם לכיס הפרטי בשל ההיצע הקצר, היא מייצגת תפישה של יצרן שחפץ לכסות בשמיכה רחבה את כלל הקבוצות, ולנהל בהן קרבות גם מול השותפה הקוריאנית מבית יונדאי, לה תאומה זהה בדמותה של I35 אלנטרה.
בהתאם לנתונים ונוכח ההיסטוריה, נדמה שעל פי הגיליון לפחות צפוי כאן דו-קרב מעניין על כוחות ההחכר. האמנם?
הגיל והתרגיל
אם יש משהו שקל להצביע עליו, מייד כשמתייצבות השתיים כתף אל כתף, הוא הוותק והניסיון שצברה הקרוז על כבישי ישראל, עד רמה כזו שהיא מתחננת נואשות לגוון האדום-בורדו של רכב המבחן כדי להודיע על נוכחות על רקע הגבעות הצהובות של עמק יזרעאל. אכן, גם לאחר מתיחת הפנים המינורית שכללה רצף שינויים בפגושים ובשבכה הקדמית, גילה ניכר עליה, העייפות גלויה לעין וקשה לה למשוך תשומת לב. גרסאות הסטיישן והקומפקטיות גם אינן הנאות ביותר שפגשנו בסדרה הזו, אולם לפחות הן חדשות ומכניסות צבע לתמונה.
הפורטה קוטפת את תחרות היופי בלי להתאמץ יתר על המידה. היא מגיבה עם עיצוב חצוף שמותח קימורים ממכסה המנוע ועד בתי התאורה מאחור, פרופורציות קרביות וכל הקימוטים הנאים שהוד רוממתו פטר שרייר שרטט עלייה במיומנות. יש יעירו שהדגמים של קיה מאמצים את שיטת השיבוט אה לה אודי, אולם גם אם יש בכך אמת הרי שאנחנו ממש לא מתלוננים לאור התוצאות המחמיאות. מצד שני, על הקישוטים המושתלים על גופה של הפורטה - ליפ ספוילר על דלת תא המטען, דפיוזר תחתון ועוד כמה נגיעות בהחלט היינו מוותרים, הן מהפן האסתטי והן בשל המחיר המוגזם שנושק ל-10,000 שקלים תוספת תשלום על בסיס העלות המקורית.
פתיחת הדלתות
במסגרת מתיחת הפנים של הקרוז, גולת הכותרת היא מערכת MY LINK במרכז הבקרה. גם בארץ, אין ספק, מביעים שביעות רצון נוכח האחידות בכל המכוניות של שברולט לאחר ניסיונות לא מוצלחים להטמיע מערכות בידור אקראיות שהיו לא יותר מפתרון זמני. ואולם עם ה-MY LINK, באמת שהחיים נעשים הרבה יותר פשוטים וקלים לכל משתמש בסמארטפון ונגנים. יש לה תמיכה מ-6 רמקולים, כניסות USB ו-AUX, ותפריטים גמישים ומהירים לכל פקודה. בקיצור, יופי של דבר. גם באגף התוספות הקרוז לא מאכזבת: בקרת שיוט, חימום למושבים ועוד.
קרוז ופורטה חולקות מידותיהן, ולכן שטח המחייה בתא הנוסעים כפוף רק להנדסת האנוש. כאן, הקרוז שוב מתגלה כמכונית נחותה בכל הנוגע למרווח ולאיכות חיים. היא אמנם נהנית ממושבים טובים יותר ובעלי תמיכה לבני אדם עבי מידות לעומת הקוריאנית, אבל היא צפופה יותר לחמישה נוסעים ומאחור המושבים קשיחים וספסליים. גם תא המטען שלה, הרבה פחות נגיש בשל שפה צרה וגבוהה, וחסרים לה 32 ל' לעומת ה-482 ל' בפורטה.
לפורטה חלל פנים נעים הרבה יותר לשהייה ממושכת. הפקדים והמתגים ברורים מאוד, יש לה שליטה על התפריטים של מחשב הדרך מגלגל ההגה, בקרת בידור משולבת בלו-טות' ואיכות החומרים גבוהה באופן יחסי למכוניות בקבוצתה. העסק בפנים נראה מהודק למקומו, ולמרות שישנם פערים בחומרי הפלסטיק פה ושם, הפורטה מעבירה תחושה של מכונית שנמצאת חצי ליגה מעל הקרוז, הן בירידה לפרטים הקטנים (קירור בתא הכפפות) והן במקומות האחסון - מהם יש בשפע כולל בדלתות האחוריות.
כשנכנסים לשורה השנייה, שוב פותחת הפורטה פער משמעותי ומחזירה לעצמה כמה נקודות שאבדה על המושבים בשורה הראשונה (שהבסיס בהם מעט קצר). כאן, לא מדובר במבנה שטוח ולא מזמין, אלא מושבים של ממש עדיפים אפילו מאלו של הנהג והנוסע. בנוסף לכך, לפורטה פתחי יציאה למזגן והמרחק לברכיים ולראשים טוב פי כמה מונים מהקרוז. תא המטען כאמור, מכיל 482 ל' והוא מזכה את הפורטה בעוד כמה נקודות חשובות במבחן.
מנועים: אין הפתעות דרמטיות
מתוקף מעמדן והכוונתן אל שווקים ספציפיים, הקרוז והפורטה מעמידות במסגרת המבחן מנועי בנזין בסיסיים ואטמוספריים: לקרוז יחידת 1.6 ל' עם 124 כ"ס, בעוד הפורטה מתפקדת לעימות עם מנוע בנפח זהה אולם בהספק גבוה יותר, בעל 132 כ"ס. נתון המומנט מיישר קו בשתיהן (16 קג"מ לערך) ותיבות ההילוכים מחלקות ששה יחסי העברה ותפעול טיפטרוניק מהבורר. יאללה, נותנים גז.
ביציאה מהמקום, נשמר לרגעים ספורים הפער ביניהן, חרטום אל חרטום בישורת הארוכה, אבל הפורטה מתחילה להגדיל את המרחק ברגע שחוצים את קו ה-50 קמ"ש והיא מגבירה את הקצב. היא מגיבה מהר יותר ללחיצה על המצערת, גם ב"קיק דאון", ואת התאוצה ל-100 קמ"ש היא מסיימת באזור ה-11 שניות, שעה שהקרוז נזקקת לעוד שנייה להגיע לקו הסיום.
ההפרש ביניהן נעוץ בניהול מרווחי ההילוכים בתיבות. בפורטה הם קצרים ומדודים היטב, ולכן היא מאפשרת לנהג לצאת בזריזות מהמקום ולבצע עקיפות בביטחון גבוה יותר ולשמור על מומנטום. הקרוז מצידה מצוידת אמנם בתיבת הילוכים יעילה שעושה עבודה לא רעה, אבל תחושת המצערת שלה ספוגית, ההילוכים בתיבה ארוכים בהשוואה לפורטה וחסר לה מחץ בתחום הנמוך. דבר זה ניכר בכבישים תלולים בעיקר, שם הפורטה בורחת לה ומשאירה אותך מתנשפת מאחור.
ההתנהלות עם שתי המשפחתיות בעיר שגרתי למכוניות מסוגן. התיבות האוטומטיות מתפקדות ללא רבב, ברהיטות וגמישות ורק לעתים נדירות נדרשת הקרוז ללחיצה בריאה יותר על דוושת ההאצה כדי להתקדם מעט בין ערימת הפקקים העירונית. הפורטה, שוב, מעבירה משוב של מכונית שהחיבור בין המנוע לתיבה מבוצע באופן חלק יותר, אם כי ממש בקטנה. לא כאן, יוכרע המבחן הזה.
יכולת על הכביש
אותם יתרונות בתחום ההינע, מעניקים לפורטה את הבונוס גם בכבישים המפותלים. עם מנוע שנכון יותר לעבוד בתחום הגבוה, ולהעביר הילוכים בזמן (ברוב המקרים) היא מספקת חווית נהיגה - אם מותר לשרבב מונח כזה אל הלקסיקון של מכוניות הליסינג, באופן שכמעט ויקרוץ לחובבי ההגה.
השלדה של הפורטה הוכשרה על כיול מתלים מאוזן, ושאינו מעניש את הנוסעים כשהעומסים נעים מהחרטום אל הישבן ולהפך. היא רוכנת לסיבובים ברמות קושי בינונית-גבוהה תוך כדי אחיזה גבוהה ומרשימה, שומרת על ישבן דבוק לכביש ואולי אפילו, מותר להזכיר כאן את ההיגוי החשמלי שעל אף מגרעותיו הרבות מצליח להימנע מאכזבה טוטאלית.
הקרוז, על משקל גבוה בכ-200 ק"ג על פני הפורטה, לא יכולה להדביק את הקצב של הדרום קוריאנית. זה לא רק השומן העודף, אלא סך כל החלקים שמרכיבים אותה, החל מתיבת ההילוכים שבה יחסי העברה ארוכים, המנוע החלש יותר, המתלים הרכרוכיים והיגוי עם הפרעות לא ברורות שמגיב בהפנייה מהירה ראשונה, ומיד לאחר מכן מנתק את עצמו עם כל מה שקורה תחת הגלגלים.
המכנה המשותף הבולט ביניהן הוא כושר האטה רעוע תחת עומסים. אף אחת מהן לא יכולה לשמור על יכולת בלימה נאותה ובתום מספר מקצים הפורטה הרימה ידיים ראשונה, וגרמה להפוגה במבחן הנהיגה עד שתחזור לעצמה. גם הקרוז כאמור לא הבריקה על בעיותיה המוכרות כמו מהלך דוושה ארוך במיוחד ותחושה מעורפלת מכוון הבלמים.
במבחן הנוחות, הקרוז עדיפה על פני הפורטה, אבל לא באופן נחרץ. שברולט היא מכונית שמכוונת גם לקהל האמריקני, ולכן הדרך שבה היא מטפלת בסלילה הישראלית בעיר או בכבישים בינעירוניים, משאירה רושם חיובי על ישבני הנוסעים. על פניו, עושה רושם שהיא סופגת את המהמורות היטב עם מעט טלטולים לקבינה ואפשר לנהוג בה למרחקים ארוכים בנינוחות אופיינית לרכב חצי קוריאני במוצאו.
הפורטה עם פידבק שונה במהותו בשני האזורים הנבחנים. המתלים שלה מציעים שיכוך חד יותר, והיא נפגעת קלות מבורות ומעברים במהירות נמוכה. בהחלט היינו רוצים לפגוש כאן אותה איכות נסיעה של הסיד המצוינת, אולם אלה הם השיקולים בין מוצר כלכלי נטו לעומת רכב שרוצה לכבוש את המערב.
לא כוחות?
כשהחלטנו לעמת את שברולט קרוז במבחן מול הפורטה החדשה, הערכנו שהנתונים על הנייר והדמיון בין השתיים יתנקזו אל קרב ליסינג טיפוסי, עם חילופי מקומות מידי פעם, כאשר כל אחת לוקחת את ההובלה בזכות תכונה כזאת או אחרת. אולם, בסיכום כל הממצאים הייתה רק מנצחת אחת שעשתה זאת באופן חד משמעי, וזו כאמור קיה פורטה שמוצעת במחיר של 129 אלף שקלים (לא כולל התוספות החיצוניות שאוזכרו).
עבור קהל הציים, הפורטה מגישה לשולחן מנה עמוסה ביתרונות על פני הקרוז (ויש להניח שלא רק בהשוואה אליה). היא הוכיחה במבחן שבמרחק של כמה שנים בודדות, היא קפצה מדרגה ודילגה מעל המתחרה שלה - מכונית שהושקה להזכירכם רק ב-2008.כמעט בכל פרמטר, כולל צריכת הדלק (12 ק"מ לליטר בפורטה ו-10 בקרוז) הקידמה הטכנולוגית שחקה תפקיד משמעותי עבור המשפחתית של הקונצרן הקוריאני. הקרוז מבחינתה, בעלות של 125 אלף שקלים ולמרות מתיחת הפנים והניסיון להצעירה מסיימת מן הסתם במקום השני, אבל בהפרש נקודות לא מבוטל.
עוד הרבה מבחני דרכים בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
