סובארו אימפרזה החדשה: נהיגה ראשונה

צילום וידאו: עידו שחם
עריכה: רן צימט
צילום סטילס: רונן טופלברג, קובי ליאני

הפילוסופיה שעמדה מאחורי מכוניות סובארו נשמרה לאורך כמעט כל שנות ההיכרות שלנו עם המותג היפני. תפישה שמעריכה פשטות ומעריכה עמידות לאורך שנים. הצניעות הזו שהתאימה לישראל של לפני שניים ושלושה עשורים יחד עם ההתעלמות של המותג היפני מהחרם הערבי, הפכו את סובארו לפופולארי מאוד כאן עד שנראה שלכול משפחה, בשלב כזה או אחר הייתה מכונית סובארו.

אולם כניסה של מתחרים חדשים ובעיקר התקדמות איטית מדי של סובארו בפיתוח דגמים חדשים, יחד עם עליה מתמדת במחירים, החלישו מאוד את הביקוש למכוניות אלה, עד שפל המדרגה שלה זכתה ה-B3 היוצאת. סובארו שהספיקו להשתקם מנזקי הצונמי ההרסני, מחזירים לישראל את האימפרזה כדי שתנסה להתחרות בצורה משכנעת יותר בפלח המשפחתיות החזק בישראל. אז הוזמנו אל אירוע ההשקה המקומית של האימפרזה, שאפשר לנו לנהוג בה מתל אביב לאילת, לאורכו של מסלול מפרך ואלו מסקנותינו מהנהיגה הראשונה בה.

רצינו לכתוב על האימפרזה החדשה שהדור החדש שלה לא נראה טוב כפי שהיינו מצפים ממנה, אבל אז מחקנו את השורה, כתבנו שוב ואז עלעלנו בתמונות ישנות - האימפרזה, או כל שם שתבחרו למשפחתית של סובארו, מעולם לא הייתה מכונית יפה. לא ה-DL המרובעת, לא האימפרזה העגלגלה, בטח לא ההיא עם פני החזיר של תחילת שנות ה-2000 וגם לא ה-B3. הטעם היפני בעיצוב די נופל בין כיסאות האירופיות האקיסטוקרטיות מצד אחד, לבין זה של הקוריאניות המצועצעות - הוא פשוט לא מושך מספיק.

אבל כשנכנסים אל תא הנוסעים שלה, מגלים עולם חדש באמת ביחס למכוניות סובארו. העיצוב נעים לעין, זורם, הרמוני ואפילו... יפה. פה ושם מוצאים מקומות ורכיבים שנראים פחות מעוצבים ויותר פונקציונאליים (לוח המחוונים למשל), אבל לא יכולנו באמת להתלונן על כך. גם החומרים מהם בנויה הקבינה מהווים שדרוג של ממש באיכות ובאווירה שהם משרים. הדשבורד רך ובעל מרקם נעים, יש פסים ומסגרת אלומיניום לדשבורד וידית ההילוכים ורכב המבחן שניתן לנו נעשר בשילוב הצבעים בהיר וכהה שפשוט נראה מצוין. הרמה הפשוטה יותר (סטייל - אבל סטייל זה בדיוק מה שאין לה) נראית אפורה ופשוטה ייותר. אם נתקטנן, נעיר על גלגל ההגה הדקיק והפשוט למגע (אינו מצופה עור).

הממדים של האימפרזה לא השתנו הרבה או בכלל לעומת ה-B3 סדאן היוצאת (אורכה של האימפרזה החדשה עומד על 458 ס"מ, רוחבה 174 ס"מ, גובהה 146.5 ס"מ ובסיס הגלגלים נמתח על פני 264.5 ס"מ), אבל תא הנוסעים שלה מצליח להיות מרווח יותר לישיבה. תכנון חדש של הדשבורד הרחיק את זה מברכי היושבים מלפנים וגם המרחב מאחור מתאים לשני מבוגרים. תא המטען צמח גם כן ועם נפח של 460 ליטר הוא גם שימושי מאוד, רק חבל שפתח ההטענה אינו גדול יותר.

מבחינת רמת האבזור, האימפרזה לא מצליחה להציע מספיק תפנוקים כדי לבלוט. להיפך, היא בולטת בהעדרם של אלה. בקרת האקלים אינה מפוצלת, אין בקרת שיוט או תפעול אוטומטי למגבים והאורות וכו'. רשימת הבטיחות מלאה וכוללת את כל הבקרות האלקטרוניות ו-6 כריות אוויר, אבל כמכונית המיועדת למשפחה, חסר לנו מתג לביטול כרית האוויר הקדמית במושב הנוסע לשם התקנת מושב תינוק שגבו אל כיוון הנסיעה.

מסלול ההשקה הישראלית של האימפרזה לקח אותנו כאמור מתל אביב אל העיר הדרומית אילת - מסלול שבו ניתן בקלות להשיג נתוני צריכת דלק מצוינים כמעט בכל רכב מודרני. אולם עוד לפני שנבדוק אם חסכנו כמה הליטרים בדרך, מספר שהמנוע החדש שלה רחוק מלהרשים מבחינת התפוקה. 1.6 ליטרים מפיקים פה 114 כ"ס בלבד ב-5,600 סל"ד וכן 15.3 קג"מ ב-4,000 סל"ד - נתונים חלשים מאוד ביחס למכוניות המודרניות שבקבוצה.

אל המנוע הזה משודכת תיבת הילוכים אוטומטית רציפה שגם היא כאן כדי להבטיח צריכת דלק נמוכה ככל הניתן (יותר מ-17 קילומטרים לליטר לפי נתוני היצרן) ופחות כדי לדאוג שתסיימו את העקיפה במהירות ככל הניתן. השילוב הזה בין מנוע חלש לבין התיבה הרציפה גורם לכך שבכל שלב של הנסיעה, תחושת התנועה עצלה משהו וחסרת מחץ. בקרב הרמזורים היא לא צפויה לעשות רושם על איש עם הצורך ב-12.5 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש וגם לא ביצירת עקיפות עם זמן של 10.5 שניות מ-80 ל-120 קמ"ש. ביצועים זה פשוט לא הקטע שלה.

מה שהמנוע הזה כל אוהב, זה לשייט בנינוחות סביב המהירות החוקית. תנו לו 100 קמ"ש והוא יסתדר כבר עם התיבה על סל"ד נמוך וחסכוני וזהו. רק חבל שאין ברכב בקרת שיוט כדי לנצל את תכונה זו עד תום מבחינת החיסכון. במהלך המבחן המפרך שלנו, האימפרזה שמרה על צריכה הגיונית של 11 קילומטרים לליטר ו-150 הקילומטרים האחרונים שבוצעו על כביש הערבה סביב המהירות החוקית (ומתחת לה בשל משאיות הפוספטים) שיפרה האימפרזה את הצריכה הממוצעת ל-13 קילומטרים לליטר. מה שאומר שאם היינו מקפידים על נהיגה רגועה יותר, צריכת הדלק הייתה מוסיפה להשתפר.

החיפוש אחר בשורה בסעיף התנהגות במכונית ליסינג גנרית כמו האימפרזה עלול להיות חסר טעם ברוב המקרים (מסתבר שרק עיתונאי הרכב מחפשים תכונה זו). ואכן, במבחן הנהיגה בכביש המתפתל הסובארו הפתיעה לטובה, אולם היה כאן גורם מסייע שמייד בא לידי ביטוי: במקום צמיגי הפירלי P7 הבסיסיים שעמם מגיע הרכב, הותקנו צמיגים ספורטיביים של דנלופ ואלה מחד, מפיקים אחיזה גבוהה מאוד בכביש, אך במקרה הפרטי שלנו (לא נהגנו ברכב עם הצמיגים המקוריים) גם מידה רבה (מאוד) של רעש.

כבר בפניות הראשונות שביצענו עם הרכב, ניתן היה לחוש שהאימפרזה היא אמנם מכונית יציבה ובטוחה בתגובותיה (לא ממהרת לנתק את החלק האחורי בבלימות בפניות וגם היציבות הכיוונית טובה), אבל גם אוחזת היטב באספלט ביחס ליכולות המתלים - כלומר, האחיזה מגיעה הודות לצמיגים ולא למתלים הרכים.

המתלים של האימפרזה החדשה אמורים לתרום לטיפול מול הכבישים המשובשים שלנו, והם אכן עושים זאת במקרים רבים, אבל לאורך זמן, האימפרזה מרגישה עסוקה מדי בנסיעה. אין חבטות או התרסקויות על שיבושים, אבל כן תחושה של אי שקט ונענוע תמידי של הנוסעים. אם כבר הזכרנו את השקט, הרי שבידוד תא הנוסעים גם כן מקבל אצלנו ציון נמוך - רעש הצמיגים מוחשי מדי ומציק לאורך זמן, המנוע שקט מתחת ל-3,500 סל"ד ורעשי הרוח ממותנים.

אחרי 400 קילומטרים של נהיגה בכבישי ישראל על האימפרזה החדשה, אפשר לראות שהמשפחתית של סובארו עברה שיפור חיובי בדור החדש. אבל על רקע נוף נמל אילת שממנו מגיעות גם שלל מתחרותיה מיפן וקוריאה, אפשר גם לראות שדרכה ללב השוק הישראלי לא תהיה סוגה בשושנים. יש מכוניות שהקונה הפוטנציאלי מקבל עמן מספיק סיבות כדי לקנות אותן ועמן הוא לא צריך יותר מדי שכנוע - האימפרזה החדשה נמצאת בדיוק בצד השני של המתרס.

היא אמנם תנסה להציע צריכת דלק נמוכה וגם שיפור משמעותי לעומת ה-B3 המוחלפת, אבל עם רמת אבזור נמוכה, מנוע חלש, בידוד לקוי בתא הנוסעים, מזגן חלש, עיצוב חיצוני לא מרשים ומחיר התחלתי של 127 אלף שקל (עד 129 אלף שקל), היא תצטרך לאסוף עוד סיבות ל"מדוע לבחור בה על פני מתחרותיה". 5 שנות אחריות למשל זו התחלה טובה.

עוד על סובארו בוואלה! רכב

קונים רכב חדש? קבלו מבחן דרכים

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל