החודש החמישי במבחן ארוך טווח המפרך למיצובישי אאטולנדר החדש כבר נמצא מאחורינו ועם 14,000 ק"מ על לוח המחוונים, אנחנו מעבירים את ההגה אל הידיים של הנהגת המערכתית, שירלי. הביקורת שלה מצליחה שוב להאיר נקודות שאנו הגברים, חובבי הנהיגה, היינו מפספסים בנקל או מדלגים עליהן מחוסר ידיעה וכך היא מסכמת את חוויית השימוש במיצובישי אאוטלנדר החדש.
דבר הנהגת: שירלי ליאני
החיים שלנו מלאים באירועים מכוננים, כאלה שקובעים חוצץ בין שלב החיים שעד לאותה נקודת זמן ולאחריה. במקרה שלי ובהקשר למיצובישי אאוטלנדר שניתן לנו להתרשמות ארוכת טווח, מדובר בהולדת בננו השלישי. זהו אירוע משמח לכל הדעות, בטח כשהזאטוט בריא תודה לאל. אולם מעבר לחזרה לעולם הבקבוקים, הטיטולים והלילות בלי שינה, גם הסלקל שוב הופיע ובעיקר, הצורך למצוא לו מקום ברכב המשפחתי, לצד שני מושבי הבטיחות הקיימים. הסעת שני ילדים היא משימה לא מורכבת מדי, כמעט בכל מכונית, אבל שלושה, זו כבר סימפוניה אחרת.
הרכב הפרטי שלנו (פולקסווגן גולף) נותן מענה מספק ברמה שניתן להכיל בתוכו 2 מושבי בטיחות בקלות ויש לו גם מזגן מצוין, אבל הוא ממש לא מספק אם מוסיפים ילד שלישי לנסיעה, והוא עוד יותר לא מספק אם הילד השלישי הוא תינוק. אחרי ארבע שנים מאז הלידה השניה נזכרתי כמה אופרציה יש בלצאת מהבית עם תינוק ובשנה האחרונה למדתי כמה זה מורכב כאשר יוצאים עם תינוק ו-2 "בוגרות" (4+6). כשצריך להושיב שני מבוגרים ושלושה ילדים בתא הנוסעים ואת תא המטען למלא בעגלה וכל מני אקססוריז, אין מנוס, רכב גדול זו התשובה. למשימה זו האאוטלנדר מתאים כמו כפפה.
הפשרות של רכב קטן
כאשר האוטלנדר הגיע, הקטן היה בן 3 חודשים, בהחלט גיל שכבר כדאי לצאת איתו מהבית ולנצל היטב את חופשת הלידה. למרות היותי אמא מנוסה ולא היסטרית, מצאתי את עצמי נשארת במהלך החופשה באזור השכונה ועושה טיולים רגליים עם הזאטוט. בעצם ויתרתי על כל חווית השופינג, מפגשי חברות, בתי קפה לאורך כל שלושת החודשים הללו בגלל הרכב הפרטי שלנו, משום שלא ניתן לשים כיסא תינוק במושב הקדמי ליד הנהג - לא ניתן (ואסור) לנטרל את כרית האוויר (אין מתג ביטול). מכאן שהדרך היחידה לנסוע עם התינוק היא להתקין את הכיסא מאחור בלי שום אפשרות לראות מה קורה איתו במהלך הנסיעה או להרגיע אותו במקרה צורך.
לאור העובדה שאין נסיעות שעוברות חלק וללא הפרעות מצדו, אזי האופציה לנסיעות מחוץ לישוב ירדו מהפרק. קל וחומר לגביי נסיעה משותפת עם שלושה ילדים במושב האחורי. רק על הדרך בה הצלחנו לסגור את הדלתות, מגיע לנו תואר מהנדס של כבוד מהטכניון. שלא לדבר על סיטואציות בהן כבר חגרנו את כולם, הדלתות סגורות ואז בדיוק הקטן שנמצא באמצע חייב לאכול/לפלוט/לבכות, וצריך לפרק את כל החבילה על מנת להוציא אותו.
כשהיינו יוצאים ל'וויקאנד' אצל ההורים היינו צריכים להחליט מה בא אתנו ומה לא - האם כדאי להשקיע את המקום בתא המטען בעגלה ולערום תיקים אחד על שני, או לצאת עם מזוודה קשיחה ולהסתפק במנשא. גם סיטואציה פשוטה לכאורה כמו קניות בסופר איבדה מהספונטניות והקלילות שלה. אם רוצים ללכת לקניות בסופר זה לא יכול להיות בדרך חזרה מהגנים או מחברים או בקיצור זה פשוט לא יכול להיות אם אנחנו עם העגלה בתא מטען משום שהיא תופסת את כל החלל. במקרים כאלו, הבנות הפכו להיות תא מטען בעצמן ושקיות מלאות מוצרים היו נערמות עליהן - אבל הביצים תמיד מקדימה.
מיצובישי אאוטלנדר בתפקיד המושיע
המעבר מהגולף לאאוטלנדר הרגיש כמו מעבר מדירת 3 חדרים לדירת 5 חדרים עם מרפסת גדולה. בעצם עם גג וגינה גם יחד. זה מתחיל בכך שיש אפשרות להתקין כיסא תינוק מקדימה (יש מתג ביטול תקני) - הנסיעות עם שלושת הילדים הפכו לנעימות ולא צפופות. הקטנה שלי כבר לא על תקן מטפלת ולי יש אפשרות לראות באמת מה קורה עם הקטן ולא לשער שהוא נושם ותקין רק בגלל שאין לי ברירה אלא להאמין שזו המציאות.
ועכשיו וידוי: בפעם הראשונה כשפתחתי את תא המטען, החסרתי פעימה - מדובר בתא מטען, בעצם בחדר מטען עצום - מקביל ליחידת הורים עם שירותים צמודים. העגלה נכנסת לרוחב, לאורך, פתוחה - כל התשובות נכונות. אין שום בעיה להעמיס את הקניות בסופר, עם העגלה ויש מספיק מקום לכולם! גם אם מצטרפת חברה לנסיעה ומנצלים את הכיסא השישי (מתוך שבעה קיימים) ברכב, עדין נותר חצי תא מטען שמכיל עגלה, מזוודה, תיק ים מאובזר ושמשיה.
הגימיק האהוב עליי ברכב קשור לנעילה ולפתיחה שלו. ברגע שנועלים את הרכב בעזרת השלט, המראות בצדדים נסגרות אוטומטית. זה חסך לי לא מעט פעמים של חזרה לרכב על מנת לוודא שנעלתי - דיי במבט לעבר הרכב, אם המראות סגורות, הרכב נעול. ברכב הפרטי שלנו, היה לנו מטען לנייד שמתחבר למצת - חובה בכל רכב. בגלל ששנינו אנשי עבודה והנייד שלנו לא נח, היינו מתווכחים לא מעט בנסיעות ממושכות מי זכאי להטעין ראשון את הנייד שלו - זה בדרך כלל נקבע על בסיס חומרת המצב ואחוזי הטעינה של הבטרייה. באאוטלנדר לא עוד. יש מספיק שקעי 12 וולט לכולם.
מערכת המיזוג של הרכב טובה אבל לא מצוינת כשמתג ה-ECO במצב פעיל (מחליש את תפוקת המנוע וגם את המיזוג לטובת חיסכון בדלק). לא תמיד מרגישים את המזגן כראוי מאחור, שלא לדבר על הקטן שיושב בתוך כיסא תינוק עוטף ומגן ויוצא מהנסיעה עם חולצה רטובה מזיעה, למרות שמד המעלות מורה על 21. כשחם וצריך מיזוג ראוי, פשוט לא לוחצים על מתג ה-ECO.
מיצובישי אאוטלנדר הוא רכב גדול ומפנק וגם מעט כבד, אבל זה לא מפריע לו להיות חסכוני בצריכת הדלק ולהאיץ בנסיעה. בלי להשתדל בכלל, הוא מתייצב על 12.5 קילומטרים לליטר, למרות שרוב הנסיעה שלי בו בתוך העיר. הרכב עצמו נכבה בזמן עצירה וניעור לחיים עם כל תזוזה של הרגל מהבלם. אני חייבת לציין שלמרות הכיבוי של המנוע, המזגן ממשיך בעבודתו ללא הפרעה משמעותית ואין עיכוב בהתנעה כאשר מתחילים לנסוע.
האאוטלנדר הזה מקבל אצלי ציון מאוד גבוה. הוא מפנק, הוא גבוה מעל כולם בכביש, הוא חתיך, הוא מרווח במיוחד במושב האחורי ובתא המטען, הוא חסכוני בצריכת הדלק והוא לא יקר יחסית למה שהוא נותן ומציע, ובקיצור, תמורה טובה מאוד לכסף. קל להתרגל למה שהוא נותן למשפחה ולכן ברור לי שבעוד חודש כשהמבחן ארוך טווח יסתיים, יהיה לי מאוד קשה לחזור לגולף הקטנה, האינטימית והלא משפחתית שלנו.
חודש ראשון עם מיצובישי אאוטלנדר
חודש שני עם מיצובישי אאוטלנדר
חודש שלישי עם מיצובישי אאוטלנדר
חודש רביעי עם מיצובישי אאוטלנדר