מה מאפיין הורה ששוכח פעוט ברכב?

קשה לבחון מה מגדיר הורה ששוכח את ילדו במכונית עד כדי סכנה מוחשית או חלילה מוות. ריבוי המקרים הטרגדיים לאחרונה בישראל אמנם העלה את המודעות לתופעה, אך אין ספק כי נדרשת מערכת שתחקור את המאפיינים המתארים אוכלוסייה כזו באופן מעמיק כדי שניתן יהיה בעתיד למנוע אסונות. בימים אלה, נכנסת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לבחינת התופעה במישור המעשי.

כבר בחודש שעבר יצאה הרשות בקמפיין הסברה נרחב כדי להאט את השנות המקרים, אך כעת הוחלט על הקמת ועדה מקצועית שתחקור את הסוגיה בכלים מקצועים ומדעיים. על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ישנם בישראל מעל 150 אלף תינוקות עד גיל שנה, מתוכם 4 יהיו בסכנת מוות, ועוד 40 שנשכחים ברכב ומוגדרים "בטרם", כלומר לא במצב סכנה מיידי.

הועדה שהורכבה, בראשותם של הפסיכיאטר ד"ר אמיר מנדל, פרופ' צבי זימשלני (מנכ"ל מרכז בריאות הנפש גהה) והד"ר דניאל חמיאל, תיעזר באנשי מקצוע נוספים כדי לנתח את מקרי שכחת התינוקות ברכב ותגיש מסקנותיה בעוד כשלושה שבועות.

בשלב זה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מתריעה מפני העברת האחריות מידי ההורים אל אמצעים אלקטרוניים, שכן מדובר במעין "פטור" לגורם האנושי. ד"ר יעקב שיניין, יחד עם יועציו המקצועיים פרופ' דוד מלאהל ופרופ' דוד שנער, הגיעו למסקנה כי בהיעדר מחקר מדעי או תקן שמוכיח את יעילותם, אין הרשות יכולה להמליץ עליהם בהיותה גוף ממשלתי. לדברם, יש להיצמד לתקינה האירופית והאמריקנית בכל מה שנוגע לבטיחות הנוסעים ברכב, ולהזהר משימוש במכשירים שמידת הצלחתם לא הוכחה מדעית.