טיל ים-ים: רכיבה על אופנוע ים החזק בישראל

צילום: עידו שחם
בימוי: בת גולן

זה לא רק הכוח והתאוצה שבהם הוא פורץ קדימה, אלה הגיוניים וצפויים עם הספק שכזה, אבל את המשמעות של רכיבה על אופנוע ים שנבנה למירוצים קיבלתי כשהפניתי את הכידון ולחצתי על המצערת בפעם הראשונה. האלימות שבה הטורפדו 'על' הזה שינה כיוון, איימה להשליך אותי מעל גבו או לנתק לי את הכתפיים ממקומן אם אמשיך לאחוז בכידון. אולם גם בסיבוב השני והחמישי, המוח מסרב עדיין לעכל את הכוחות שמועכים אותו לדפנות הגולגולת.

זו אינה הפעם הראשונה שהזדמן לנו לנהוג ואו לרכב על כלים שעברו התאמה אישית ושדרוגים, אבל שום הכנה מוקדמת ליום הרכיבה על הסידו של תומר שיימן לא יכלו לתאר את שנגלה. לתומר יש פז"מ רציני מאוד על המים וברזומה שלו רשומים גם מספר מירוצים וההבטחה לאחד כזה בכינרת, גרמה לו להיכנס לפרויקט משוגע.

בקיץ החולף, אמור היה להיערך מירוץ חוקי ורשמי של קבוצת אופנועי הים בישראל. כבר היה תאריך, כבר הייתה רשימת מתחרים ואפילו מיקום ותוואי למסלול, אבל ספונסרים לא היו ובלי תמיכה, אי אפשר לתת בגז אז המירוץ בוטל נכון לרגע זה. אבל חלק גדול מהמשתתפים כבר החל להכין כלים לתחרות ובניהם גם תומר והסידו שלו.

אופנוע הים הזה החל את דרכו כדגם ה-RXP החזק של החברה. עד לפני הופעת המתחרה של ימאהה, הוא החזיק בתואר אופנוע הים החזק ביותר בעולם בייצור סדרתי. 260 כ"ס הפיק מנוע ה,1,500 סמ"ק המוגדש שלו והפך אותו לכלי שמיועד רק לבעלי ידיים חזקות ושרירי רגליים בריאים.

אבל למירוצים, זה לא ממש הספיק. אז תומר החל במסע רכש של ציוד שדרוג שעלה הרבה יותר ממחירו של אופנוע ים חדש לגמרי. הכל חודש וחוזק: קרביו של המנוע, מגדש העל הוחלף באחר גדול יותר, משאבה חזקה יותר הותקנה וכמובן ניהול מנוע מתוחכם שיודע לנצח על כל המקהלה הזו.

מתחת למעטה הפלסטי, המנוע המחוזק מפיק 400 כ"ס - הספק שערורייתי בעולם המים ובהחלט עשה לנו חשק לבדוק אין אמורה להרגיש רכיבה על כלי שמיועד למירוצים. אולם עוד בטרם עשינו זאת, נתקלנו בבעיה שבה נתקלים כל רוכבי אופנועי הים בישראל - נקודות ההורדה החוקיות. בעקבות מוניטין רע שיצרו כמה רוכבים, מספרן של אלה צומצם מאוד ושטחן הוגבל, אך בפועל מתוך המטרה החיובית של הרחקת כלים אלה ממתרחצים, נוצרה בעיה בטיחותית קשה לא פחות, שנובעת מצפיפות יתר והגבלת איזורי השייט. כתוצאה מכך, מספר רב שלי כלי שייט נדחסים במקום קטן כל כך וסכנת התאונות גוברת.

בסוף מצאנו נקודת הורדה נוחה אל מימי הכינרת ואז גם קיבלנו אור ירוק לתת בגז. כדי לחמם את השרירים, התחלנו את הרכיבה על דגם ה-GTI הסדרתי והמשפחתי של סידו. 150 כ"ס מצליחים להעביר עליו חוויה מהנה, מדויקת ובטוחה ל-95 אחוז מהמשתתפים וגם המחיר שלו לא מפחיד. שום דבר מסעיר, אבל לפעמים זה מה שצריך כדי ליהנות ולחזור הביתה בריא ושלם.

אחרי החימום, הגיע הזמן לדבר האמיתי. תומר מבצע בדיקות אחרונות, מזג לתוכו דלק מירוצים ושחרר אותנו לים. כלי חזק שכזה מחייב מתן כבוד לפני שמעיזים לפתוח לו את המצערת לרווחה וזה בדיוק מה שעשיתי. בהתחלה, רק ליטוף קל של המנוף ביד ימין, אך כבר אז המנוע שאג כמו מכונית מסלול של פרארי והאיץ מהר יותר מה-GTI ממנו ירדתי הרגע. כשמד המהירות הראה 50 קמ"ש, הגיע הזמן לתת לו בראש. חלקיק שניה בלבד אחרי הלחיצה המלאה, הייתי חייב לכווץ כל שריר בגוף כדי שלא ישגר אותי מעליו לאחור. וזה ממכר מאוד, כי אחרי שטועמים מסערת תאוצות שכזו, אי אפשר להפסיק, גם כשהרוח מפרקת את הלחיים מהפנים.

כל כלי השייט שנמכרים בציבור, מוגבלים ל-110 קמ"ש בהתאם לתקנות הספנות האמריקניות, כדי למנוע שימוש בכלים אלה להברחות ימיות (ספורט ימי פופולארי בקרב השכנים הקובנים שלהם) - הספינות המהירות ביותר בצי האמריקני מגיעות ל-120 קמ"ש והם היו שמחים לשמר לעצמם את היתרון. אבל כשמד המהירות חצה את רף ה-140 קמ"ש ועוד המשיך להצפין, מבינים ששום דבר פה לא מיישר קו עם ההיגיון.

הוא גם לא מיישר קו עם שום חוק פיזיקאלי - אופנועי ים אמורים ליצור החלקה וגלישה קלה "על הצד" בעת ביצוע פניות, גם כשהם מצוידים בשוקע ספורטיבי חד, אבל האופנוע של תומר ננעץ במים כאילו היו חומר קשיח. סנפירים מיוחדים שכוונו בקפדנות הותקנו בצדי השוקע, כך שכשהסידו הזה מגיע לזווית הטיה לפניה, הוא פשוט יוצר לעצמו רדיוס במים ושום דבר לא ישנה את מסלולו.

זה בהחלט נחמד לפנות בצורה מדויקת כל כך, אבל זה מסעיר, כואב ואפילו מעניש לעשות זאת במהירות גבוהה. למעט ערפול בהיגוי במהירויות סופר גבוהות, האופנוע הזה מסוגל לפנות במהירות מסחררת בהפניה הקלה ביותר של הכידון ולהפעיל על הגוף כוחות G שמעולם לא הרגשתי בשום מכונית או אופנוע על הכביש ולא משנה כמה חזקים הם היו. אחרי עשר דקות כאלה, הבנתי מדוע שרירי האמות של תומר נראים כמו הארבע ראשי שלי. צריך המון כוח להפעיל טיל ים ים שכזה. להפעיל... להישאר עליו הכוונה.

את הדרך חזרה אל החוף בחרתי לעשות בספידבוט שליוותה אותנו במשך היום הזה ובזמן שתומר ביקש למסור תודה לאישתו שאפשרה לו לשחק עם הצעצוע למקצוענים הזה ושהצלמים היו עסוקים בקיפול הציוד הרב, גיליתי משהו חשוב מאוד - שאיני מסוגל לקום מהכיסא. שרירי הרגליים, קרסו. אז אתם וודאי מבינים ששורות אלה נכתבות לצד פסקול של אנחות כאב משרירים תפוסים כמו שמעולם לא חוויתי. אבל היי, אני אעלה על אופנוע הים הזה שוב אם ההזדמנות תצוץ מעבר לפינה.

עוד פנאי ושטח בוואלה! רכב

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל