מבחן: יגואר F טייפ החדשה. סערה על גלגלים

צילום: עידו שחם
עריכה: רן צימט
בימוי: בת גולן

בזמן שבעמוד הפייסבוק שלי מתחולל ויכוח אודות מידת ההנאה שאפשר להפיק מה-F טייפ הזו והאם בכלל ניתן לומר את שמה בנשימה אחת עם פורשה 911 (וודאי שאפשר), היגואר הזו מעמידה לי את השערות בידיים מרוב התרגשות. היכולת לשמוע אותה שואבת את האוויר, דוחסת אותו עם בנזין 98 אוקטן, מפוצצת את עצמה לדעת ומערבלת את הגזים השרופים באגזוז, הופכת אותה למכונה שגורמת לנהג להרגיש בכל רגע בה כאילו הוא נמצא מאחורי ההגה של מכונית פורמולה 1.

שום דבר לא סטרילי בה. להיפך, הכל בומבסטי ומסעיר כמו אגרוף לפנים ואני מתמוגג ממנה. היא אולי לא חדה כמו ה-911, היא לא גרזן כמו פרארי, אבל היא חתיכת בת סוררת למשפחת המלוכה היגוארית, כזו שחלק גדול מגופה מכוסה קעקועים ובספר הזיכרונות שלה יש רק שרבוטים לא ברורים. יגואר F טייפ החדשה מצליחה להגדיר מחדש הנאה מהנהיגה מה היא בספר השיאים שלנו. מישהו מוכן לתת לי מיליון שקל?

יגואר F טייפ היא מכונית שנראית מצוין, ממגנטת וטעימה מכל כיוון שמביטים בה וניתן למלא ספר שלם רק על האופן שבו האלומיניום שממנו עשוי הגוף שלה, קיבל צורה. אבל כדאי להתחיל את המסע המודרני אי שם בעבר, בהיסטוריה של החברה כדי להבין מאיפה הכל מגיע ואולי, גם לאן הזרם מנווט עצמו.

לפני כעשור, במסגרת מקום העבודה הקודם שלי (מגזין הגה עליו השלום) פגשתי ביגואר E טייפ של ד"ר צבי לסטר (גרסת 2+2 משנת 1968) ומאז רק המתנתי לסיבה טובה לפגוש בה שוב. סיבה שכזו נקראת בדרכינו כשיגואר הביאו לישראל את ה-F טייפ החדשה ונתנו לנו אותה למבחן. טלפון זריז לד"ר לסטר ויום נהיגה משותף נקבע - יום שיצור התנגשות בין חדש לישן, בין מהיר למהיר יותר, בין קלאסיקה על גלגלים לבין אחת שרוצה יום אחד להיחשב לכזו. שתי מכונות עם מטרה אחת - להצית את הרגשות.

ה-E טייפ האדמונית נראית צעירה ורעננה כמו ביום הראשון בו יצאה מהחברה (1961), בזכות השיפוץ הנרחב שהעניק לה צבי והתחזוקה השוטפת לה היא זוכה. היגואר הזו לא מתפקדת כמו פסל בחניה, אלא ננהגת בכל סוף שבוע ומקבלת את האפשרות להמריץ את מנוע 6 הצילינדרים שלה ולהזכיר לעולם מדוע היא נולדה. מכסה המנוע הענק שלה והמיקום של הנוסעים בשליש האחרון של הרכב, יוצרים לה מראה שאין שני לו על הכביש וגם תחושה יחודית על הכביש. אפילו אנזו פרארי עצמו קבע אז בזמנו שה-E טייפ היא המכונית היפה ביותר בעולם. היא עודנה כזו.

זה כיף גדול לנהוג ביגואר הזו חזק, ממש על קצה גבולות היכולת. כביש הנהיגה שבחרנו לתקוף עמה בצפון הרחוק של ישראל כבר שמע צלילים של מנועים חזקים, אבל כאלה, אני בספק. כדי ליהנות מהתזמורת הזו, צריך לעשות שלושה דברים - לפתוח את הגג כדי לקבל את הכל ישר לאוזניים בלי פילטרים, להעביר את מתג הקסמים למצב דינמיק שפותח את הפרפרים באגזוז (זורק דלק בהעברות הילוכים כדי ליצור את הפיצוצים המבוקרים ומקשיח את המתלים) ולהעביר את ידית ההילוכים למצב ספורט.

וואו ואיך שהיא שואגת כשעושים את זה. היא אמנם לא המכונית הרהוטה ביותר על הכביש, בטח לא כשהיא בעצמה מתקשה להתמודד עם הכוח שמגיע אל הגלגלים האחוריים בבעיטה בזמן העברות הילוכים, אבל אי אפשר להפסיק למעוך את הדוושה הימנית אל הרצפה. מנוע ה-3.0 ליטר המוגדש שבחזית מענה את הגלגלים האחוריים עם 380 כ"ס (6,500 סל"ד) ו-46.9 קג"מ (3,500-5,000 סל"ד) וגורם להם להסתחרר בקלות למרות הגומי העבה והדביק. כשקובעים את בקרת היציבות על מצב טראק (מסלול), האלקטרוניקה מאפשרת לבריטית הזו להגיב בהחלקות קלות ומדודות ביציאה מפניות, אבל תמיד הכל נשאר מפוקח ובשליטה מלאה. כך היא מאפשרת לנהג להרגיש כמו נהג מירוצים, נהג 'על' שחושב שהוא מסוגל לבצע הכל על הכביש.

אבל כשמשכיבים את הבקרות לישון, מתגלה חיה פרועה שתגרום לזיעה מוגברת בכפות הידיים. בלי הבקרות, היא שומרת לעצמה את הזכות להתפרע, לנשוך לכם בתחת בהפתעה לפעמים ובעיקר להעלות לנהג את הדופק. היא ממש פרועה ומחייבת שימוש מדוד וזהיר במצערת. היכולת להטיח מכאן לשם גוף נמוך כל כך ששוקל 1,615 ק"ג, עם גומי רחב כל כך מצריך המון בגרות וניסיון בנהיגה ספורטיבית, אחרת זה יגמר רע עבורה ועבורכם.

באחד מקטעי הנהיגה, פתאום נקראת מולנו אחת מהיריבות של היגואר הזו - מרצדס C63 AMG קופה חדשה עם מספר זר ומאחורי ההגה שלה, נהג משוגע לא פחות מהמכונה הזו. נסיעה מקרית הפכה להשתובבות ביצועים והתנהגות שעשתה חיים קשים לשתי המכונות. היגואר הזו אמנם חלשה מהמרצדס, אבל ההגדשה במנוע והעבודה המהירה של תיבת ההילוכים אפשרו לה להאיץ חזק יותר מהגרמניה כמעט בכל שלב. בעוד ההוא נאבק בהיגוי יתר מאיים בכל פניה, ה-F השטוחה נדבקה לכביש ועפה קדימה. בסוף עוד עצרנו להחלפת חוויות ונפרדנו איש איש לדרכו, מבסוטים רצח מהמכוניות שלנו.

ושוב חוזר לו הרעם הזה מהאגזוז שמפנה את כל המבטים של הסובבים אותנו בבהלה, כאילו היה זה 'דרייב-ביי-שוטינג' (פיגוע ירי בנסיעה). באמת שקשה לנהוג בה רגוע ולי אין שום רצון להפסיק זאת גם כשהצמיגים הלוהטים הפכו למסטיק שנמרח על הכביש ושהבלמים מעלים עשן סגלגל. זו מכונת נהיגה ויש להתייחס אליה בהתאם. כדי להרגיע את הרוחות נספר שאפשר בכל זאת להוריד איתה אוקטבה. כשמחזירים את המתג למצב 'נורמל' האגזוז מושתק קצת יותר והמתלים פחות קשיחים (עדיין קשיחים כמקובל במכוניות ספורט) ואפשר לנהוג בה בקצב שפוי שמאפשר לנוסעי המכוניות מסביב לשלוף סמארטפונים ולצלם אותה בכל רגע, ואפילו להתלהב כשהספוילר מאחור מתרומם אוטומטית ב-100 קמ"ש כדי לשפר את ההצמדה לכביש (יורד חזרה ב-70 קמ"ש. אז גם אפשר ליהנות מצריכת דלק בקצב של ליטר לכל 9 קילומטרים.

אבל חשוב לזכור, המנוע הזה יודע לשתות. לשתות הרבה. בנהיגה חזקה, הוא יבלע את מכל הדלק בקצב רצחני של ליטר דלק לכל קילומטר בודד וגם במצב האופטימלי ביותר, קשה לצפות ממנה לטווח נסיעה שגדול מ-250 ק"מ למכל מלא וזה יקר. אז אם הארנק שלכם רגיש לתדלוקים, כדאי שתעשו תרגילי עו"ש לפני הנהיגה בה.

תא הנוסעים שלה כמובן שמלא בכל טוב, כיאה וכמצופה ממכונית שמחזירה רק שקלים בודדים ממיליון שקל. אין פינוקים סטייל מרצדס S קלאס שמעדיפה למקם אתכם מאחור ולעסות לכם את התחת. פה הכל מוכוון נהיגה וכמה שיותר ממנה - יש מושבים מעולים שמסוגלים לשנות את החביקה שלהם בעזרת משאבות ניפוח, יש הגה קטן ושמן, יש בקרת אקלים שיודעת לעבוד גם כשהגג פתוח, יש דיפרנציאל מוגבל החלקה, בלמים ענקיים (380 מ"מ מלפנים), יש בקרות יציבות לפי רמות התערבות, תאורת לד ומערכת שמע סופר איכותית של מרידיאן, אך כלל לא נחוצה עם כזה אגזוז.

מכונית משפחתית, אמורה להסיע את המשפחה. מכונית סלון, אמורה לגרום לכם להרגיש נינוחים. מכונית ספורט אמורה לפוצץ לכם את החושים וזה בדיוק מה שעושה ה-F טייפ. היא יודעת לערבב יחד כוח, התנהגות חדה, צלילים וריחות לתרכובת אחת שמבדילה אותה מכל האחרות. בעברית קוראים לזה ייחודיות.

במהלך אחד התדלוקים ניגש אלי חובב רכב מלומד אחד שזיהה את החיה, אבל הטיל בה ספק וזלזול בשל היות יגואר נמצאת בבעלות הודית. אין לי דרך אחרת מאשר להתייחס לכך בביטול. כשיגואר מיצרים מכונה מרטיטה שכזו, זה כלל לא משנה אם הבעלים של החברה הם בני שבט הזולו באפריקה. הכסף ההודי מאפשר לגאונות המוטורית הבריטית להמשיך לעבוד וזה הכל. יגואר לא הפכה לטאטא וה-F טייפ אינה הנאנו הזולה בעולם.

הגם שאינה מושלמת בשל מספר מגרעות (אין תא מטען, למשל), היא מסוגלת להפוך למושלמת למרות המגרעות, רק צריך לנהוג בה. לאט או מהר, לא משנה, העיקר לנהוג ועם כל הכבוד לשעון הדופק ולעובדה שכבר מזמן הייתי אמור להחזיר אותה חזרה, אני לא מתכוון להפסיק, עד שאפול על הברכיים. אז הרשתי לעצמי להישאר עוד קצת, עד שעות בין ערביים בעצירה מיוחדת ולא מצולמת בנוף המשקיף לים התיכון. תקתוקי האגזוז המתקרר היו פס הקול היחיד שהתווסף לזה של הגלים. לעזאזל, אני צריך להיות עשיר.

עוד על יגואר בוואלה! רכב

קונים רכב חדש? קבלו מבחן דרכים

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל